הפלונטר החוקתי של הרשות הפלסטינית
הפילוג בין חמאס לפתח גרם למשבר חריף: היעדר מוחלט של לגיטימציה לפעולה בקרב המוסדות וביהמ"ש של הרשות. פובליציסט פלסטיני מנתח את ההשלכות החוקתיות העשויות להביא לפיזור של המועצה המחוקקת
לאחרונה הודיע יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן שבכוונתו לפזר את המועצה המחוקקת הפלסטינית (הפרלמנט הפלסטיני), שתנועת חמאס מחזיקה בה יותר ממחצית המושבים. אין צורך להתעמק יותר מדי בוויכוח החוקתי והפוליטי בנוגע למהלך משום שזהו ויכוח עקר מיסודו: ליו"ר הרשות אין מנדט לפזר את הרשות המחוקקת משום שהמשטר הפוליטי הפלסטיני הוא מעורב, פרלמנטרי ונשיאותי, ושתי הרשויות נבחרות בבחירות ישירות. לכן לכל אחת משתיהן יש אחריות ישירה מול העם.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
זה המצב מבחינת הנהלים, אבל בפועל אין מוסד או חוק שיכולים להכריע מה ניתן לעשות. מה לגבי חוק היסוד המסדיר את הנושא? האם באמת כולם מחויבים אליו? ומה לגבי החוקה? הרי ברור לכול שהחוקה הפלסטינית הוצאה לחלוטין מכלל שימוש ולכן לא סביר לחזור אליה רק לפעמים, כשנוח לעשות זאת.
נוסף על כך, יש גם בית משפט לחוקה. אבל גם כאן יש בעיה, שכן תנועת חמאס, על חבריה בסיעה במועצה המחוקקת, לא מכירה בו ולכן לא ברור אם לבית משפט זה יש סמכות להחליט באופן חוקתי מה מותר או אסור ליו"ר הרשות לעשות.
אם כן, אף שקיימים מוסדות, חוקה וחוקים שקובעים כך או אחרת, הבעיה הפלסטינית האקוטית היא שאנו נתונים במשבר לגיטימציה כללי: כל המוסדות איבדו את הלגיטימיות שלהם, ואנו מכרסמים כל העת באינטרס הפלסטיני העליון.
פיוס והחזרת הלגיטימציה תחילה
ובכן, מה האפשרויות העומדות בפנינו? הרי נדמה שאפילו המשך פעילות המועצה יפגע באינטרס הפלסטיני, שכן היא לא מכריעה ולא מאפשרת הכרעה. אולם כמומחה למשפט השוואתי ולמשפט חוקתי, במיוחד בארה"ב, אני יכול לומר בבירור דבר אחד: השופטים בערכאות המשפטיות העליונות נהנים מזכות הפרשנות הכללית ואינם שבויים בטקסט חוקתי נוקשה. במילים אחרות, מותר לשופטים להכריע לפי האינטרס העליון של העם.
ומי קובע את האינטרס העליון? מקובל שהדבר נקבע בפעולה משותפת של יו"ר הרשות ושל מוסדות מדיניים אחרים. אבל במקרה הפלסטיני, ובוודאי במציאות העגומה שבה כל צד נאחז באינטרסים הצרים שלו, קשה למצוא מכנה משותף, כי הסוגיה הפלסטינית הלאומית - שהיא בסיס האינטרס העליון - נמצאת בשלבי חיסול ונדחקת לפינה מפאת המתיחות בין המפלגות.
מה שדרוש קודם לכול הוא הסכמה על פיוס. רק הסכמה כזאת תוכל לקדם את העבודה המשותפת למען האינטרס הפלסטיני המשותף והנעלה. אחר כך יהא עלינו לערוך בחירות בכל המנגנונים הפוליטיים כדי לחדש אלמנט נוסף שכבר נשכח: הלגיטימציה של מנגנוני השלטון, ובהם המועצה המחוקקת. או אז תהיה גם לגיטימציה להתבסס על החוקה ולחדש את פעולת המוסדות הפוליטיים. ואז אפשר יהיה לצעוד קדימה אל פתרון הבעיות.
המפתח יהיה תגובת חמאס
פסיקת הלכות משפטיות, לרבות הכרזה על פיזור המועצה המחוקקת הפלסטינית, היא דבר שאפשר בהחלט לדמיינו – בדיוק כמו פסיקת פסקי הלכה דתיים. אולם השאלה הגדולה היא מה תהיה עמדת חמאס במקרה כזה.
במצב כזה יש כמה תסריטים אפשריים, כשבכולם סכנה של הסלמה, חוסר אמון וחשדנות. בתנועת חמאס חוששים מאוד מפיזור המועצה המחוקקת הפלסטינית, משום שהדבר עלול לגרום לה לאבד את הלגיטימציה האלקטורלית והייצוגית של התנועה.
אם חמאס יחליט לנקוט צעדים מרחיקי לכת ולדרוש את פיטוריו של הנשיא, הדבר עלול להסתיים בהכרזה על עזה כ"מחוז מורד", ואז אנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שבו בגדה יתקיימו בחירות למוסדות הגדה, ובעזה – למוסדות בעזה.
מכאן שאין פתרון אחר מלבד פיוס והשבת הלגיטימציה של המוסדות הפלסטיניים. האינטרס הפלסטיני צריך להיות בראש מעיינינו, ועלינו להעז: לחשוב על המוסדות הפלסטיניים כעל מוסדות מדינה, ולא לעסוק באינטרס של תנועה, מפלגה או פלג אלא באינטרס של העם כולו.
- ד"ר נאג'י צאדק שראב הוא חוקר מדעי המדינה באוניברסיטת אל-אזהר בעזה ומרבה לכתוב מאמרים וטורי פרשנות פוליטיים. המאמר המלא התפרסם ביומון הפלסטיני "אל-קודס". גרסה זו מתפרסמת במסגרת "אופק לתקשורת הערבית". מערבית: צאלח עלי סואעד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
