ביקורת סרט - "אקוומן": בדרך הנכונה, אבל טובע בבעיות
הסרט החדש של DC שולף מהמחסן גיבור-על שעד לפני כמה שנים נחשב לבדיחה, ומצייד אותו בחוש הומור מרענן ובתקציב עתק. אבל גם שפע האפקטים התת-ימיים והמודעות העצמית הנחוצה אינם מפצים על הבימוי הרשלני, שמותיר את הצופה עם תחושת פספוס
"אקוומן" של ג'יימס וואן (סרטי "המסור" ו"מהיר ועצבני 7") רושם צעד נוסף בהתרחקות מהמודל המדוכדך והנפוח מחשיבות עצמית של סרטי גיבורי-העל של האחים וורנר/DC. היעד הוא סרטים חיוביים עם קורטוב של הומור ומודעות עצמית, מהסוג שעבד ב"וונדר וומן". בין ששת הסרטים שנעשו מאז "איש הפלדה" מ-2013, "אקוומן" (Aquaman) הוא הסרט השני באיכותו - אחרי "וונדר וומן", אבל עדיין נותר פער ניכר באיכות ביחס לממוצע של אולפני מארוול.
הדמות של אקוומן הופיעה לראשונה בקומיקס לפני 77 שנים, ומאז קמה לחיים באנימציה וכדמות משנה בסדרות טלוויזיה. הוא לא ניצב בשורה הראשונה של גיבורי העל, ולכן נדרשו מספר גלגולים שבהם השתנו המראה והלבוש, היכולות העל-אנושיות, הביוגרפיה והאופי שלו. לסירוגין הוא נלחם בנאצים, מעורב בסאגות של ממלכת אטלנטיס מתחת למים, רוכב על דולפינים, הופך לדמות קודרת שאיבדה את בנה, או, להבדיל, מגדל תמנון מחמד שמנגן בכלי נגינה. רק לפני עשור, הרעיון שדמות בלתי מזהירה שכזו תקבל סרט משל עצמה עוד הייתה בדיחה, שנמרחה על פני כמה עונות של סדרת הטלוויזיה "הפמליה".
עמוק במים: היבשת האבודה שמסעירה את האנושות
במשך מרבית שנותיו היה לאקוומן עור בהיר, שיער בלונדיני, חליפה בגזרת קשקשים עם חלק עליון כתום, ונגיעה של ירוק עז במכנסיים ובכפפות. אקוומן הנוכחי מתבסס על העיצוב המחודש של הדמות במסגרת ריבוט הקומיקס הכולל של DC (ה-New 52) מתחילת העשור הנוכחי. בגרסה זו חוברו אלמנטים מ-70 שנות קומיקס ושודכו לדמות שהיא מצד אחד קשוחה - ומנגד מפגינה אופי נגיש ומודעות עצמית למגוחכות הבסיסית של הדמות.
לאקוומן בגרסה הקולנועית נוסף עוד מרכיב חשוב: האלמנט האתני. השחקן ג'ייסון מומואה הוא קומבינציה רב גזעית - אביו נצר לילידי הוואי, ואמו מגיעה ממוצא אירופי מעורב עם אינדיאני. השילוב הזה זיכה אותו בתפקיד חאל דרוגו ב"משחקי הכס", וקידם את הקריירה שלו לחברות ב"ליגת הצדק", כאיזון ללובן של שתי הדמויות המובילות, סופרמן ובאטמן. במקביל כמות הבגדים פחתה, השרירים השחומים תפחו, השיער והזקן הפכו לפרועים, ושלל קעקועים שבטיים עיטרו את הגוף.
עוד ביקורות סרטים:
ארתור קורי, הידוע בכינוי "אקוומן", הוא פרי אהבתם של הנסיכה אטלאנה (ניקול קידמן) מהממלכה הימית של אטלנטיס, וטום קורי (טמוארה מוריסון, שחקן מאורי-אירי-סקוטי) - שומר מגדלור במדינת מיין. הקשר האסור בין השניים נגדע לאחר הלידה, כאשר אטלאנה נלקחת חזרה לממלכה, ומותירה מאחור את הילד בעל הכוחות העל-אנושיים. בנעוריו, יסייע לו בפיתוח המיומנויות שלו הוואזיר האטלנטי וולקו (וילם דפו), שייאמן אותו בסתר. המהלך הזה מוצג בסרט באופן מקוטע ולא הגיוני במיוחד, אבל כנראה שזה הזמן שמצאו להקדיש לו בתוך השעתיים וחצי הגדושות של היצירה.
בבגרותו קורי מתנתק מהמורשת האטלנטית, אבל בהווה של הסרט הוא כבר מוכר כ"איש-דג מהטלוויזיה", בעקבות חברותו ב"ליגת הצדק". בינתיים מתחת למים רוקם הנסיך אורם (פטריק וילסון), אחיו למחצה של קורי, מזימה הכוללת איחוד של הממלכות התת-ימיות. המטרה היא להניע מלחמת חורבן כנגד העולם האנושי שמזהם את האוקיינוסים. השלב הראשון כולל מעשה הונאה: תקיפה של צוללת אנושית המופעלת על-ידי שכיר חרב שיכונה בהמשך "בלאק מנטה" (יאיא עבדול-מאטין השני) כנגד עמי המעמקים ובשליחותו של אורם. זו הנקודה שבה קורי הופך למעורב.
תהליך בניית הצבא של אורם מחייב ברית עם המלך נראוס (דולף לונדגרן) מאומת קסבל, ברית שכחלק ממנה משודכת הנסיכה מרה (אמבר הרד) לאורם. מרה, עם בגד קשקשים ירוק צמוד ושיער אדום עז, נראית כפנטזיה מינית שנולדה במוחו של מי שצפה יותר מדי פעמים ב"בת הים הקטנה" של דיסני. יש לה סט כוחות מרשים הכולל מלבד היכולות הבסיסיות (כוח, מהירות ונשימה מתחת למים) גם שליטה במים בכוח המחשבה. היא עולה ליבשה כדי לרתום את קורי לסיכול המזימה של אחיו למחצה.
כמובן שיש גם כלי נשק מיתולוגי בעל כוח אדיר שאותו יש להשיג: הקלשון שהיה שייך לאטלן, השליט הראשון של אטלנטיס. מי שיחזיק בו כעת לא רק ינצח במערכה אלא גם יהיה השליט של אטלנטיס ויגשים את הנבואה אודות "גשר בין האדמה והים". מצד אחד הנסיך בעל המראה הבלונדי, תאוות הכוח הבלתי מרוסנת והבוז ל"בן התערובת" שהוא גם אחיו הבכור, ומהצד השני השרירן האתני שלא רוצה את המלוכה, אבל נידון להילחם למען השלום מעל ומתחת למים.
הסרט דוחס הרבה מידע על ההיסטוריה של אטלנטיס ומזימותיו של אורם, אבל לא עושה זאת בדרך מעניינת במיוחד. יש לא מעט סצנות פעולה במהלך העלילה אך לא כולן מוצדקות מבחינה דרמטית. הדמויות של אקוומן ושל מרה, והיחסים ביניהן אינם זוכים לסצנות או לטקסט שיהפוך אותן או את יחסיהן למעוררי מעורבות רגשית. אומנם אין כאן כשל כולל כמו בסרטי "ליגת הצדק", אבל הפוטנציאל הקומי-רומנטי לא ממומש, והסרט לא משרת את "איכות הכוכב" של מומואה באותו אופן אפקטיבי שוונדר וומן שירתה את גל גדות.
ברבע האחרון, "אקוומן" מממש את תכלית קיומו בקרב הגדול מתחת למים. רובו של תקציב 200 מיליון הדולר של ההפקה מושקע בשלב זה בספקטקל עשיר, גדוש, מופרך ומטורלל גם בפרמטרים של ז'אנר שאינו ידוע במתינותו. נדמה שכל פנטזיה תת-מימית אפשרית הוכנסה לחלק הזה של הסרט - כל חיה שיכולה להיות חלק מהקרב, ספינות לחימה בצורת דגי מנטה הפולטות קרני מוות מתחת למים, חזרתו של התמנון המתופף מהקומיקס ופסגת המפלצתיות התת-ימית. כל זה הולם בצופים, ולא מבוים בדרך המאפשרת לכל המרכיבים השונים להיספג בחוויה הצפייה. אי אפשר שלא להתפעל מהיבטים של הסצנה, אבל יחסית לכל מה שיש בה נראה שבימוי מוקפד יותר היה מוציא ממרכיביה הרבה יותר.
