תשלומים מתקדמים באמצעות כרטיס אשראי? המשק לא ערוך לכך
בתחילת ינואר ייכנסו לתוקף סנקציות על עסקים שלא יטמיעו טכנולוגיה למניעת הונאות בכרטיסי אשראי, שתומכת גם בתשלומים ללא מגע. למרות שמדובר באופציה נוחה ומאובטחת יותר מבחינת הצרכן, בתי העסק לא ממהרים לאמץ
ישראל מאחור: אפל פיי, גוגל פיי, תשלום ללא מגע - טכנולוגיות התשלומים והארנקים האלקטרוניים, שאמורים להפוך את הקניות שלנו לנוחות יותר וכבר מיושמות ברבות ממדינות העולם, לא צפויות להתבסס פה בקרוב. הסיבה לכך היא העיכוב המתמשך ביישום תקן ה־EMV בישראל בענף כרטיסי האשראי.
הגבלת המזומן: יעיל? ממש לא בטוח
המפולת בשווקים הגיעה אלינו - והחסכונות חוטפים
סך המשכנתאות ב-2018: 60 מיליארד שקל
בשבוע הבא, עם תחילת השנה החדשה, אמורה להיכנס לתוקף הנחיה של בנק ישראל שקובעת כי במקרה שבו בוצעה הונאה בכרטיס אשראי, מי שיישא באחריות ובנזק הכספי הוא בעל הטכנולוגיה הנחותה ביותר, כלומר מי שלא הטמיע את הטכנולוגיה החדשה. צעד זה נועד לייצר תמריץ למעבר ל־EMV, אלא שבמציאות שבה גם כך שיעור ההונאות בישראל מאוד נמוך, ובה בעת חלק גדול מהעסקים הוחרגו מהסנקציה - אין באמת תמריץ למעבר. הטענה שנשמעת היא שהבנק המרכזי יכול להפעיל סנקציות יותר יעילות, אך הוא נמנע מהן בשלב זה וימים ספורים לפני כניסת ההוראה לתוקף, נראה כי אף אחד לא מתרגש מכך.
EMV הוא תקן בינלאומי לביצוע עסקאות בכרטיס אשראי חכם בעל שבב אלקטרוני. מסוף התשלום בבית העסק קורא את השבב האלקטרוני שעל גבי כרטיס האשראי כתחליף לקריאת הפס המגנטי. עסקה במכשיר זה דורשת הכנסת כרטיס האשראי ל"קורא" מיוחד והקשת קוד סודי (בדומה למשיכת כספים בכספומט) כדי לאמת את זהות בעל הכרטיס לפני אישור סופי של העסקה בפועל.
היתרון הברור הוא שהעסקאות בטוחות יותר (יש צורך בזיהוי). בנוסף, התקן הזה מאפשר פתיחת השוק לכניסת שחקנים ומתחרים חדשים בענף כרטיסי האשראי. אך מעבר לכל אלו - הוא מאפשר כניסת שלל טכנולוגיות, כמו "תשלומים ללא מגע". כל מכשיר בבית עסק שיתמוך ב־EMV יתמוך גם ב־NFC (תקן תשלום באמצעות העברת נתונים, ללא מגע) ובשירותי ענן, מה שמאפשר ביתר קלות לשחקנים להשתמש בתשתית מתקדמת.
למעשה, התקן קיים כמעט בכל העולם. כל מי שרכש בחנות באירופה בוודאי זוכר שהוא נדרש להקיש קוד סודי. אולם למרות הקדמה של ישראל בתחומים רבים, דווקא בתחום הזה היא בין האחרונות ליישם אותה.
האתגר: חינוך הציבור
הסיבה לכך היא שהשינוי הזה בעל השלכות על בתי העסק, שנדרשים להצטייד במסופי תשלום תומכים ותוכנה תואמת. כיום אצל רובם אלה פשוט לא קיימים. אחת הסוגיות שמעכבות את המהלך היא השאלה מי יממן את עלות החלפת המסופים. בין היתר הועלו הצעות להקמת קרן ייעודית בשיתוף משרד הכלכלה שתסייע לעסקים קטנים לבצע את המהלך, אך עד כה לא נעשה דבר.
בלחץ חברות כרטיסי האשראי הבינלאומיות, כבר לפני כשלוש שנים החל בנק ישראל לפרסם הוראות בכל הנוגע ליישום השינוי. בין היתר נקבע שכל מסוף חדש שנרכש יחויב לתמוך בטכנולוגיה, אלא שיישום ההוראות נדחה מספר פעמים ובנוסף הוחרגו חלק מהעסקים (למשל עסקים קטנים, תחנות דלק, ועוד).
המשימה הקשה ביותר שטרם התחילו לטפל בה היא חינוך הציבור. בנק ישראל טרם יצא בקמפיין בעניין, וזה גם לא עתיד לקרות בקרוב. העסקים הקטנים לא מוכנים לקחת סיכון בחינוך השוק ובצדק, וגם הרשתות הגדולות חוששות לבצע את הצעד הזה — לחייב פתאום את כל הלקוחות בהקשת קוד סודי.
בדיקה שערכנו מול קמעונאיות גדולות כמו שופרסל ופוקס לא הניבה תשובה חד־משמעית האם יחלו ליישם את הטכנולוגיה בתחילת ינואר. הן הסתפקו בתשובה לקונית שהן ערוכות בהתאם להנחיות.
לזכור את הקוד הסודי יהיה אתגר לציבור, בהתחשב בכך שהישראלי הממוצע מחזיק שניים־שלושה כרטיסי אשראי בארנק - ורבים זוכרים קוד רק לכרטיס העיקרי. אחד הפתרונות בהקשר זה הוא האפשרות לבחור קוד סודי אחד שישמש לכל כרטיסי האשראי שמחזיק הלקוח - אלא שגם יישום הפתרון הזה נדחה ליולי 2019. בבנק ישראל מבטיחים ש־2019 תהיה שנת המפנה בכניסה לתקן החדש. כפי שזה נראה כרגע, גם המועד הזה מוטל בספק.
בינתיים לקוח ששוכח את הקוד האישי שלו יכול לשחזר אותו דרך האפליקציה של חברת כרטיסי האשראי, אלא שגם כאן, כמו בתחומים פיננסים אחרים, אין באמת התחשבות בלקוחות הגיל השלישי.
לפנייה לכתב/ת 
