מזוקק, כיפי ואיכותי: פסטיבל תיאטרון קצר
בעידן של הפרעת קשב המונית, אין רעיון מתבקש יותר מפסטיבל תיאטרון קצר, כמו זה שעולה בתיאטרון צוותא: האירוע מורכב מ-16 הצגות, שכל אחד מהן נמשכת 20 דקות בלבד. היוצרים עומדים באתגר ומציגים בימוי ומשחק עתירי כישרון, והצופה יכול ליהנות בכרטיס אחד ממנה ראשונה, עיקרית ואחרונה
לספר סיפור גדול בזמן קצר - אתגר לא פשוט הדורש צמצום והשמטה, תמצות ומיקוד. אבל אם עושים זאת בצורה טובה, בעידן של תוכן אין סופי לצד הפרעת קשב קולקטיבית, זו עשויה להיות נוסחה מנצחת.
באתגר הזה עמד בהצלחה פסטיבל תיאטרון קצר, שהחל אמש (ה') וימשיך עד שבת בחללי תיאטרון צוותא בתל אביב. ארבעה "מקצרונים" מרכיבים אותו. כל אחד מהם כולל ארבע הצגות, ומשך כל הצגה 20 דקות. תפריט ההצגות גלוי בפני הצופה, והוא מוזמן לעיין בו ולבחור מתוכו את מרקם ההצגות המסקרן בעיניו. אני הזדמנתי אל מקצרון מס' 3, ודגמתי 4 הצגות מתוך ה-16 המשתתפות.
אם נפרוט את התפריט - יתגלו חומרי גלם משובחים ביותר. כל אחת מארבע ההצגות הביאה איכויות שונות, ונוצר תמהיל מוצלח שהמחשבה האמנותית מאחוריו ניכרת. את ההצגה הראשונה, "חתונה", על חתן שרגע לפני חתונתו מנסה להיאחז ברגעים אחרונים של לבד, כתב אלי חביב וביים ירון ברובינסקי, שזו לו עבודת בימוי ראשונה. משתתפים בה אמיר שורוש, קרן צור, שני קליין ואבי דנגור. כך, תוך הצגת רגע מכונן ועם זאת עדין כל כך בחייו של אדם, הצליחו לספר כאן סיפור על בינוניות ו"רגילות", ובעיקר על הפחד מפניהן, באופן בלתי רגיל בעליל.
ההצגה השנייה, "מנופים", מאת ליהיא ענבר, בבימויה של נועה רבן ובהשתתפות דין מירושניקוב, לאנא פאהום וקאדר הריני, נוגעת בנושא חשוב לאין שיעור, ומטפלת בו באופן חכם, אנושי ומשוחק היטב: כמות ההרוגים בתאונות בעבודה על מנוף. 38 - זהו מספר האנשים שמתו בעת עבודתם בשנה החולפת, ואחרים יוסיפו להיהרג אם בדרגים הגבוהים לא ישקדו על פתרון הולם. ההצגה מציגה באופן מכמיר לב את כאבו של אב שאיבד כך את בנו, מול המערכת הפריווילגית והאטומה.
ההצגה השלישית, "האיש שדיבר עם חפצים", מאת נועם חבשוש ובבימויה של מוריה זרחיה, היא קונכיית הומור המתפקעת יותר עם כל רגע. איש שחברתו עזבה אותו, מיטיב את דרכיו רק לאחר שיחה צפופה עם החפצים בביתו. עומר עציון, נטלי פרץ, נועה יהודאי, רונה ברקמן וטל מיכלוביץ הם חבורה מוכשרת שמזמנת לצופה חיוך שנמשך 20 דקות ולא מתעייף.
את ההצגה הרביעית, "מתחת לכרית", כתבה מיכל אהרוני, ביים דיויד בילנקה, ומשתתפים בה עירית בנדק ואיצ'ו אביטל. באופן רגיש ועדין לאין שיעור מוצגת בה מערכת יחסים בין לקוח לזונה שכבר 25 שנה מתראים באותו מקום ובאותה שעה, עד שיום אחד היא מודיעה לו שהיא נוסעת ללא שוב.
רק דברים טובים אפשר לומר על פסטיבל תיאטרון קצר - שמצליח לכווץ לתוך קפסולה כתיבה, בימוי ומשחק עתירי כישרון, לערבב אותם היטב ולרוקן את התכולה לעולם. זה תפריט שיש בו מנה ראשונה, עיקרית ואחרונה בכרטיס אחד. זה טוב, מזוקק, כיפי ואיכותי.
