"שתי מדינות או מדינה ערבית": נאום נבואת הזעם של עמוס עוז
באחת מהתבטאויותיו הפומביות האחרונות, מתח עוז ביקורת חריפה על היעדר אופק מדיני, על השמאל והימין הקיצוניים וגם על הפלסטינים: "אם תהיה פה מדינה אחת היא לא תהיה דו-לאומית, אין חיה כזאת. היא תהיה ערבית. לא כדאי להיות מיעוט, בשום מקום, אבל בטח לא במזרח התיכון"
"לא רוצה להיות מיעוט. לא רק לא רוצה להיות מיעוט בין ערבים, לא רוצה להיות יותר מיעוט בשום מקום". הדברים המהדהדים הללו של עמוס עוז נאמרו באחת התבטאויותיו הפומביות האחרונות שלו. בנאום מיוחד שנשא באוניברסיטת תל אביב בחודש יולי האחרון חזר עוז על משנתו המדינית והדגיש את חשיבותה של הקמת מדינה פלסטינית לצורך המשך קיומה של מדינת ישראל. הנאום הועלה לאחר מכן ליוטיוב, וזכה עד כה ליותר ממאה אלף צפיות. נאומו של עוז, שהלך לעולמו אתמול, התבסס על ספרו "שלום לקנאים" מ-2017.
"אל תשגו באשליות", אמר עוז בהרצאה. "או שתי מדינות, ומהר, או בשלבים מדינה ערבית מן הים עד למדבר שבה יהודים יהיו מיעוט. מה יהיה מצבו של המיעוט היהודי במדינה ערבית, מוסלמית בעיקרה? לא טוב". בהמשך אמר עוז כי "לא כדאי להיות מיעוט פה. בשום מקום, אבל בטח לא במזרח התיכון".
בנאום שנמשך כ-50 דקות מתח עוז ביקורת קשה על המצב הקיים ועל היעדר אופק מדיני ופתרון שישים קץ לסכסוך הישראלי-פלסטיני. "מה שיש בינינו לבין הפלסטינים כבר יותר ממאה שנה זה פצע מדמם ולא רק פצע מדמם, זה גם פצע מורעל, מלא מוגלה, זה כבר מורסה. לא מרפאים פצע במקל. אין דבר כזה. אי אפשר להרביץ לפצע עוד מכה ועוד מכה, ללמד אותו לקח שיפסיק להיות פצע ויפסיק לדמם", הוא אמר.
עם זאת, הדגיש עוז כי אינו מתנגד להתערבות צבאית בכל מחיר. "אני לא נגד מקל, אני לא פציפיסט", הוא אמר ובהמשך ציין כי "אנחנו כאן מפני שיש מקל גדול, אבל פצע לא מרפאים במקל. מאה שנה כל מיני חכמים אומרים לנו 'עוד מכה חזקה אחת ודי והכול יהיה בסדר'. לא. פצע צריך לרפא. לא מרפאים אותו ביום, לא בשבוע, אבל מתחילים באיזה מקום. מחפשים התחלה לריפוי פצע.
"קודם כל מאמצים שפה של ריפוי פצעים", אמר, "לא שפה של הכנעה ולא שפה של הרתעה ולא שפה של לימוד לקח, ולא שפה של 'פעם לתמיד', ולא שפה ש'הם יחטפו ככה שהם לא ידעו מאיפה זה בא להם'. שפה של ריפוי פצעים. שפה של ריפוי פצעים מתחילה בזה שאתה אומר ליריבך, כן, לאויב שלך, את המילים הפשוטות, 'אני יודע, כואב לך מאוד, אני מבין'. אלו מילים פשוטות, קלות. לא צריך להוריד בשבילן אפילו קרוואן אחד באיזו התנחלות. צריך להגיד אותן, ולהגיד אותן כמו שצריך".
בנאום הדגיש עוז כי לדעתו, האפשרות היחידה שתבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, היא הקמת מדינה פלסטינית. "אם לא תהיינה כאן שתי מדינות, ודי מהר, תהיה פה מדינה אחת. אם תהיה פה מדינה אחת היא לא תהיה מדינה דו-לאומית, אין חיה כזאת. היא תהיה מדינה ערבית מהים עד הירדן, מוקדם או מאוחר. עם שלב ביניים של דיקטטורה של יהודים על ערבים ומתנגדיהם או בלי שלב כזה, עם שלב ביניים של אלימות נוראה ונחלי דם או בלי שלב כזה, עם שלב ביניים של אפרטהייד או בלי שלב כזה – כל הדרכים, מה שלא יקרה, אם לא תהיינה שתי מדינות, זה מוליך למדינה אחת מן הים עד המדבר", אמר עוז.
"שיהיה ברור, טוב לי עם ערבים. יש לי רק בעיה אחת: לא רוצה להיות מיעוט. לא רק לא רוצה להיות מיעוט בין ערבים, לא רוצה להיות יותר מיעוט בשום מקום. אל תקנו את הדברים המנותקים שמוכרים לכם על מדינה רב-לאומית ודו-לאומית או מדינת כל אזרחיה. אין חיה כזאת", הוסיף.
עוז מתח ביקורת חריפה גם על הפלסטינים, שכן לדבריו עדיין לא ויתרו על זכות השיבה. הוא סיפר על מפגש שלו שהתקיים לפני כ-20 שנה עם גבר פלסטיני בפריז אשר בשמו לא נקב. לדבריו, אף שמעולם לא ביקר בכפר הערבי הנטוש ליפתא בו התגוררה משפחתו עד מלחמת העצמאות – הוא לא יוותר על הרצון שלו לחזור לשם.
"הפלסטינים מנהלים נגדנו שתי מלחמות בו זמנית", הסביר עוז. "האחת היא זכותו של העם הפלסטיני להיות עם חופשי בארצו. בלי השפלות, בלי גזל, בלי עושק, בלי הרג. כל אדם הגון, גם אם הוא לא יצדיק את האמצעים, יגיד שזו מטרה צודקת. אבל בו זמנית העם הפלסטיני מנהל מלחמה כדי שלנו לא תהיה זכות להיות עם חופשי בארצנו, כדי שלנו לא יהיה מה שהם דורשים לעצמם. או שבכלל לא נהיה פה או שנהיה פה כבני חסות".
בנוסף, מתח עוז ביקורת הן על השמאל הקיצוני והן על הימין הקיצוני. "למה הקטטה בינינו לבין הפלסטינים מטריפה את דעתם של אנשים נבונים מאוד בדרך כלל, גם אצלנו וגם בעולם? דוחפת אנשים נבונים מאוד לפינה של גדעון לוי: 'קולוניאליזם, אפרטהייד, כל העניין רקוב, כל העניין מיסודו לא היה צריך לקרות', או לפינה השנייה: 'כל מה שאנחנו עושים הוא טוב ואם הוא לא טוב אז שישתקו, תראו מי מדבר'".
לדבריו, עם ישראל נלחם להקמת מדינת ישראל "מלחמה צודקת מאין כמוה שהיא התשתית של המחשבה הציונית – להיות עם חופשי בארצנו. שלא יהיו לנו אדונים, שלא נהיה מיעוט. שלא ירדפו אותנו, שלא ישפילו אותנו. אבל בו זמנית אנחנו מנהלים מלחמה על זה שאנחנו רוצים עוד שני חדרים לדירה על חשבון השכן. זה נורא מבלבל. בעצם יש כאן שתי מלחמות משני הצדדים".
דבריו באוניברסיטת תל אביב משקפים היטב את תפיסת העולם איתה היה מזוהה עוד בצעירותו. במשך עשרות שנים היה עוז אחד הקולות הבולטים בשמאל הישראלי והיה אחד מאנשי הרוח הראשונים שקראו להקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. הוא היה מזוהה עם תנועת "שלום עכשיו" עוד בימי הקמתה ב-1978. במערכת הבחירות שהתקיימה ב-2003, אחרי שנים בהן היה מזוהה עם מפלגת העבודה, העביר את תמיכתו למפלגת מרצ, עמה היה מזוהה מאז.
"שרטטת לנו עבר והווה ועתיד"
טקס האשכבה לעוז ייערך ביום שני בצוותא תל אביב ב-12:00. ארונו של עוז יוצב כבר ב-10:30. בשעה 15:00 תיערך הלווייתו בקיבוץ חולדה. בהלוויה לא יישאו הספדים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו המבקר בברזיל ספד הערב לעוז. "היום הזה הוא יום של עצב. אנחנו נפרדים מאחד מגדולי הסופרים שלנו עמוס עוז", אמר נתניהו. "אנחנו תמיד נזכור את תרומתו לספרות העברית, ללשון העברית. יהי זכרו ברוך".
גם נשיא המדינה, ראובן ריבלין, ספד לעוז. "עמוס אחינו ורעינו. כמה יקר היית לליבנו. בן כיתה וחבר ובר פלוגתא ותמיד תמיד בן ברית – לאהבת הארץ הזו, לאהבה ולדאגה למדינה הזו ולדרכה, לאנשיה ולעתידה. כמה יקר וחשוב היית למדינת ישראל, לחברה הישראלית, לעולם הספרות".
ריבלין הוסיף: "עיניך הרואות טוב תמיד, הביטו על העולם ברכות ובחדות גם יחד, בפיכחון ובחולמנות, עמוק מבפנים ותמיד גם קצת מבחוץ. בעזרת צלילות המבט הזו, בעזרת ידך הבוטחת ואוהבת האדם ובעושר מילותיך המדויקות והנפלאות, בנית לנו מדף ספרים שלם ונצחי שיש בו הכול. יצרת עבורנו דמויות שאפשר לאהוב עד כלות ולשנוא עד אין סוף, וכאלה שמעוררות את כל מנעד הרגש שבין לבין.
"שרטטת לנו עבר והווה ועתיד. תפרת בדייקנות תקופות חיים שלמות, מקומות אמיתיים וכאלה שלא היו מעולם, אנשים ונשים שהיו לגמרי אנחנו או היו הדבר הכי רחוק מאיתנו. 'מורה לספרות צריך לגדל קוראים', אמרת. כסופר, כאיש רוח, ניסית לגדל בני אדם רגישים לזולתם, נאמנים לעצמם, מוכנים לזוז מעבר לאזור הנוחות שלהם.
"ומה נעשה עכשיו עמוס, עכשיו שאינך. בספרך האחרון, אמרת באחת השיחות איתך ש'הדרך לחיות עם המתים היא להזמין אותם אלינו לפעמים, לעשות להם כוס קפה, להעלות איתם קצת זיכרונות, לנסות להתפייס איתם קצת ולשלוח אותם בחזרה אל החושך שיחכו לנו שם בסבלנות'. אנחנו בוודאי נזמין אותך שוב ושוב, עמוס. תמיד תהיה בנו".
לפנייה לכתב/ת 
