"כוכב הצפון, כוכב המצפון": צרויה שלו נפרדת מעמוס עוז
"כששמעתי על מותו חשתי כאילו שוב התייתמתי, לא מאבי-מולידי אלא מאבי הספרותי, כי המפגש שלי עם יצירתו בראשית נעוריי היה עבורי גורלי"
את הכותרת הזו כבר לא יקרא. היא לא תדיר שינה מעיניו, לא תעורר בו תקווה או אכזבה. זה צפוי לכאורה וזו דרך העולם, ובכל זאת בלתי נתפס, לא מתקבל על הדעת. כי נדמה שעמוס עוז תמיד היה ותמיד יהיה, כמו איתני הטבע, כמו כוכב הצפון. כי מאז שאני זוכרת את עצמי זוהרת נוכחותו בשמי חיינו, מלווה אותי ואת בני דורי והבאים אחרינו מילדות עד זִקנה כמעט, ונדמה היה שכך יהיה לעד.
ספריו התמזגו בסיפורי חיינו, ליוו אותנו כשהיינו לאנשים, כשהקמנו משפחות. לילדינו הקראנו את "פנתר במרתף", ואחרי שנרדמו קראנו את "אל תגידי לילה", או חזרנו אל "הר העצה הרעה". כשבגרו ילדינו המתינו להם ספריו על המדף, וכשקראו את "סיפור על אהבה וחושך" ברקו עיניהם כמו עינינו שלנו לנוכח השפה המהפנטת, העוצמה הספרותית והרגשית, הכישרון המסחרר, והוא עוד היה שם, משקיף על מעגלי החיים המקיפים אותו, עליהם הילך קסם כמעט ללא ידיעתו.
כששמעתי על מותו חשתי כאילו שוב התייתמתי, לא מאבי־מולידי אלא מאבי הספרותי, כי המפגש שלי עם יצירתו בראשית נעוריי היה עבורי גורלי, מפגש מכונן של נפש בנפש. עמוס עוז שהיה בן עשרים ושש כשיצא "מיכאל שלי", פתח בפניי את השער אל עושר האפשרויות הסותרות של הקיום, אל הזרות והניכור האורבים בכל קרבה, אל פגיעות הנפש ומגבלותיה לצד כוחו המוחלט, הדמוני כמעט, של הדמיון. הגיבורה הספרותית שלו, חנה גונן, בעלת המבט הנשי המרוחק, המסתפקת בחופש הפנימי למרות נועזותה, היא ללא ספק אמן הספרותית של דמויות נשים רבות שהופיעו בספרות העברית אחריה, בין השאר בספריי שלי.
זכיתי ללמוד ממנו, כמו רבים אחרים, קוראים וכותבים, את האפשרות להפוך את הפצע ליופי צרוף ולנחמה גדולה, להתבונן בעין חדה אך חומלת בחולשות האנושיות, כשהוא פורס בפנינו את המניפה המרהיבה של העברית המושלמת הטבעית שלו, גם בספריו וגם במאמריו וגם בשיחותיו, ועל כל זה ועוד אני חבה לו תודה עמוקה.
זה זמן של פרידה ותודה, של ראש מורכן ולב מתאבל. אל תפנה את מקומך בשום פנים ואופן, כתבתי לו לאחרונה בעקבות ראיון בו העיר בהומור המיוחד לו כי יש המצפים ממנו לכך. קיוויתי שיצליח בכריזמה הנדירה שלו לדחות את גזר הדין, לצאת זכאי מהבדיקות, כלשונו, להרחיק את החולי בכוח המילים והרוח. קיוויתי שאפשר עוד יהיה לצפות לספר חדש שלו, לעוד אמירה נוקבת על הארץ שיקרה לו כל כך, שחרד לשלומה ולקיומה גם אם לא לשלמותה. לדאבוני נפרדנו כולנו מן התקווה הזו ביום שישי האחרון, נפרדנו ממנו, אבל גם לאחר שעזב אותנו יישמר לו לעד מקומו, כוכב הצפון, כוכב המצפון.
לפנייה לכתב/ת 
