גם השנה: ראשל"צ מובילה בהכנסה הכספית נטו למשק בית

מהפכת התשלומים: שיננתם את הקוד הסודי? יש לכם עוד קצת זמן

אימת אמזון: מערכת האכיפה הנוקשה של הקמעונאית המקוונת

הנתונים התקבלו מסקר הוצאות משקי הבית לשנת 2017 ומתייחסים ל-15 הערים הגדולות בישראל. הן כוללות שמונה ערים שבהן חיים יותר מ-200 אלף תושבים: ירושלים, תל אביב, חיפה, ראשון לציון, אשדוד, פתח תקווה, באר שבע ונתניה. כמו כן, הן כוללות שבע ערים שמונות 100 אלף עד 200 אלף תושבים: רמת גן, חולון, בת ים, בני ברק, אשקלון, בית שמש ורחובות.

ראשון לציון(צילום: אבי מועלם)

המדגם הכולל לסקר הוצאות משקי הבית כלל 9,017 משקי בית שמייצגים 2.54 מיליון משקי בית בישראל. ב-15 הערים הגדולות נסקרו 4,255 משקי בית שמייצגים כ-1.25 מיליון משקי בית.

כזכור, בישראל ההכנסה הממוצעת ברוטו למשק בית מכל מקורות ההכנסה (עבודה, פנסיה, הון, תמיכות וקצבאות) היא 20,027 שקל לחודש. ההכנסה הממוצעת נטו למשק בית, לאחר תשלומי חובה (מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות), היא 16,518 שקל לחודש.

תל אביב במקום הראשון בהכנסה הכספית ברוטו

מבין 15 הערים הגדולות, משקי בית בתל אביב מרוויחים את ההכנסה הכספית ברוטו (לפני מיסים וביטוח לאומי) הממוצעת הגבוהה ביותר – 23,276 שקל לחודש. נוכחותם המעטה של החרדים, ובפרט הגברים שבהם, בשוק התעסוקה, מורגשת בהשוואה בין הערים הגדולות, שכן בבני ברק מרוויחות משפחות את ההכנסה הממוצעת ברוטו הנמוכה ביותר – 14,185 שקל לחודש.

בעיר חרדית נוספת, בית שמש, משקי הבית אמנם לא מרוויחים את ההכנסה הממוצעת ברוטו השנייה הנמוכה ביותר, אך היא עדיין נמוכה ביחס לשאר הערים הגדולות, ועומדת על 15,885. גם בירושלים, עיר עם שיעור חרדים בולט, מרוויחות משפחות הכנסה ברוטו לחודש מהנמוכות מבין הערים הגדולות – 15,469 שקל.

בתל אביב: ההכנסה לנפש וההוצאה לנפש הן הגבוהות ביותר(צילום: מוטי קמחי)

העיר בה משקי הבית חיים מהכנסה כספית נטו הגבוהה ביותר, לאחר תשלומי מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות, היא ראשון לציון עם 18,697 שקל, ששומרת על המקום הראשון מאשתקד. תל אביב לא הרבה מאחוריה עם 18,232 שקל ושלישית רחובות עם 17,583 שקל.

משפחות שגרות בבת ים חיות מההכנסה הפנויה הנמוכה ביותר מבין הערים הגדולות – 12,759 שקל לחודש אחרי מיסים.

בכל אחת מ-15 הערים הגדולות ההכנסה עולה על ההוצאה, אבל מרווח הנשימה הגדול ביותר בין ההכנסה להוצאה הוא בראשון לציון, שם הפער הוא 6,970 שקל בעוד שהפער הנמוך ביותר בין ההכנסה להוצאה הוא בבית שמש – 1,022 שקל.

איפה מתקבלת ההכנסה הגבוהה ביותר לנפש לחודש? בתל אביב הן ההכנסה לנפש (8,256 שקל) והן ההוצאה לנפש (6,209 שקל) הן הגבוהות ביותר. בבני ברק הן הנמוכות ביותר – 2,771 שקל לנפש הכנסה ו-2,353 שקל לנפש הוצאה. זה נובע, מן הסתם, ממספר הנפשות הגדול יותר למשק בית בבני ברק מטבע היותה עיר חרדית, וכפי שידוע, כאמור, גברים חרדים משתתפים פחות בכוח העבודה וכך גם קטנות הכנסותיהם של משפחות אלה.

ההבדלים בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה בין חרדים לחילונים באים לידי ביטוי גם במשקל שמהווה ההכנסה מעבודה מכלל ההכנסה הכספית ברוטו של משק הבית. בעוד שבערים רמת גן, אשדוד ובאר שבע מהווה ההכנסה מעבודה יותר מ-80% מההכנסה הכספית ברוטו, בבני ברק רק 61% מההכנסה מקורה בעבודה ואילו כרבע מקורה בקצבאות ותמיכות. בבית שמש משקל הקצבאות והתמיכות בסך ההכנסה גם הוא גבוה יחסית לשאר הערים ועומד על 16.5%. בירושלים משקל ההכנסה מקצבאות ותמיכות עומד על 15.6%, בבת ים על 15.9% ובחיפה על 15.5%.

בתל אביב, מעוז החילוניות, הנטייה של משקי הבית לכלכל את עצמן על סמך קצבאות ותמיכות היא הקטנה ביותר, שכן משקלן בהכנסה הוא הנמוך ביותר – 7.8%.

העיר עם מספר הנפשות הממוצע הגבוה ביותר למשק בית (כחמש נפשות למשק בית בממוצע) היא, שלא במפתיע בית שמש – עיר חרדית עם משפחות מרובות ילדים, עם ממוצע של 4.9 נפשות. מספר הנפשות הממוצע למשק בית בישראל הוא 3.3. בני ברק לא רחוקה מבית שמש, ועם ממוצע של 4.7 נפשות למשק בית, בעוד שבירושלים 4.1 נפשות למשק בית. בתל אביב חיות מספר הנפשות הממוצע הנמוך ביותר למשק בית – 2.2 נפשות.

רחובות מובילה בהוצאות

16,267 שקל בחודש הוא ממוצע ההוצאה החודשית בישראל לתצרוכת – הוצאה שכוללת שירותי דיור בבעלות (ההוצאה על שכר דירה עבור מי ששוכר דירה, אך למי שיש בבעלותו דירה זוקפים לו את השכירות שהיה מקבל לו היה משכיר את הדירה) וכן מזון, דיור, אחזקת הדירה ומשק הבית, ריהוט וציוד לבית, הלבשה והנעלה, בריאות, חינוך, תרבות ובידור, תחבורה ותקשורת ומוצרים ושירותים אחרים.

העיר הגדולה שמובילה עם ממוצע ההוצאה החודשית לתצרוכת כולל שירותי דיור בבעלות היא רחובות, עם 17,148 שקל לחודש. העיר עם ההוצאה הנמוכה ביותר לתצרוכת היא אשקלון עם 13,094 שקל.

רחובות: מקום ראשון בהוצאות(צילום: אבי מועלם)

ללא שירותי דיור, ההוצאה הכספית הממוצעת בחודש מגיעה בישראל ל-13,114 שקל בממוצע, וגם כאן רחובות מובילה עם הוצאה של 14,056 שקל. בבת ים מוציאות משפחות את ההוצאה הכספית (ללא שירותי דיור) הנמוכה ביותר עם 10,455 שקל.

מכל ההוצאה על התצרוכת משפחות בישראל מוציאות הכי הרבה על סעיף הדיור – בממוצע כרבע מכלל ההוצאות. תל אביב, מבין הערים הגדולות, היא היקרה ביותר בהוצאה על דיור. שם מוציאים משקי הבית הכי הרבה מסך הוצאותיהם על דיור – 33.2%, אבל הוצאה על דיור בחיפה, מנגד, משחררת יותר כסף מההכנסה הפנויה, שכן שם שיעור ההוצאה מסך ההוצאות על דיור הוא הנמוך ביותר מבין כל הערים הגדולות – 20.5% בלבד מסך ההוצאות.

ההוצאה החודשית הגבוהה ביותר על דיור היא בתל אביב – 5,687 שקל, הנמוכה ביותר בבאר שבע - 2,800 שקל.

סעיף ההוצאה הבא אחרי דיור הוא סעיף התחבורה והתקשורת, עליו מוציאות משפחות בישראל 20.2% מההוצאות. שתי הוצאות אלה מחושבות תחת אותו סעיף בגלל סיבה היסטורית, שכן מאז ומתמיד חישבו את שתי ההוצאות יחדיו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אבל ברחובות מוציאים יותר על תחבורה ותקשורת מכל הערים הגדולות – 22.5% מכלל ההוצאה – פי 2.5 משיעור ההוצאה על סעיף זה בבני ברק, שהוא הנמוך מבין הערים הגדולות – 8.7%.

משקל ההוצאה על מזון מסך ההוצאה לתצרוכת הוא 16.9% בממוצע בישראל – הסעיף השלישי בגודלו, אבל באיזו עיר מוציאים הכי הרבה מסך ההוצאה על מזון? באשקלון משקל ההוצאה על מזון בהשוואה לשאר הערים הגדולות הוא הגדול ביותר – 19.8%. הסכום עצמו יוצא 2,593 שקל בחודש, וזו עיר עם 3.2 נפשות למשק בית בממוצע. ברמת גן משקל המזון מסך ההוצאה הוא הנמוך מבין כל הערים ועומד על 14%. הסכום עצמו יוצא 2,196 שקל בחודש, ומספר הנפשות הממוצע למשק בית שם הוא 2.5.

אם לשפוט לפי שיעור ההוצאה על סעיף זה, נראה שהמשפחות באשדוד וברמת גן לוקחות יותר ברצינות את החינוך, התרבות והבידור. בערים אלה ההוצאה על תחום זה היא הגבוהה מבין הערים הגדולות – 13%. לעומת זאת, בנתניה ובבת ים מוציאות משפחות הכי מעט על סעיף זה – 8.8%.

בערים הגדולות צפיפות הדיור הממוצעת היא פחות מנפש לחדר – זאת למעט הערים החרדיות בני ברק, ירושלים ובית שמש, בהן צפיפות הדיור היא גבוהה מנפש אחת לחדר ונעה בין 1.2-1.3 נפשות לחדר.

כשני שליש מהמשפחות בישראל מתגוררת בדירות שנמצאות בבעלותן

בישראל התחושה של רוב משקי הבית היא שעליהם להחזיק בדירה בה הם גרים, לכן לא מפתיע שרובן המובהק של המשפחות בישראל מתגוררות בדירות שנמצאות בבעלותן – יותר משני שליש (66.5%). לעומתן, רק 27.9% מהמשפחות בישראל גרות בדירות שכורות. אולם, בתל אביב החלוקה הזו מתאזנת ושם כמחצית ממשקי הבית גרים בדירות שכורות. בבני ברק, לעומת זאת, רק כחמישית גרים בדירות שכורות ו-77% ממשקי הבית (השיעור הגבוה ביותר מבין הערים הגדולות) מתגוררים בדירות שהם מחזיקים בבעלותם.

כמעט 40% ממשקי הבית בישראל שמתגוררים בדירות שבבעלותם, עדיין משלמים משכנתא. באשקלון ובבית שמש שיעור משקי הבית שגרים בדירות בבעלותם שמשלמים משכנתא הוא הגבוה ביותר – 62.4% באשקלון ו-62% בבית שמש. עם זאת, בשתי ערים אלה משלמים את החזר המשכנתא החודשי הנמוך ביותר – 2,616 שקל בבית שמש ו-2,626 שקל באשקלון. החזר המשכנתא הגדול ביותר הוא כמובן בתל אביב – 5,408 שקל.

בתל אביב שכר הדירה הוא היקר ביותר מבין הערים הגדולות – 4,407 שקל, ואילו בבאר שבע שכר הדירה הוא הזול ביותר למשקי בית – 1,794 שקל. מספר החדרים הממוצע לדירה בשכירות בתל אביב הוא 2.5, בעוד שבבאר שבע הממוצע הוא 3.1.

המגמה שמציבה את תל אביב בראש ואת באר שבע בתחתית נמשכת כמובן גם בערכן של הדירות בבעלות, שבו תל אביב מובילה עם 3.17 מיליון שקל, בעוד שבבאר שבע ערכה הממוצע של דירה בבעלות הוא 1.2 מיליון בלבד. אבל בתל אביב, יוקר קניית הדירה ככל הנראה מוריד את ממוצע החדרים בדירות בבעלות והוא עומד על 3.6 חדרים, בעוד שבבאר שבע, המחיר הנמוך מאפשר למשקי הבית לקנות דירות גדולות יותר, וממוצע החדרים הוא 4.2.

7.7% ממשקי הבית מחזיקים באופניים חשמליים

לראשונה נסקרה ב-2017 בסקר הוצאות משקי הבית הבעלות על אופניים חשמליים. בישראל כולה מחזיקים 7.7% ממשקי הבית באופניים חשמליים, אבל ברמת גן ככל הנראה נתקלים הולכי הרגל והמכוניות יותר מבכל עיר גדולה אחרת ברוכב על אופניים חשמליים, שכן בה כבר קופץ שיעור הבעלות ל-16.5% - יותר מפי שניים משיעור הבעלות הכללי בישראל. בבית שמש פוחת הסיכוי להיתקל ברוכב על אופניים חשמליים, שכן שם צונח שיעור הבעלות ל-1.7% בלבד.

מעניין לראות כיצד אורח החיים החרדי (משפחות מרובות ילדים) מתבטא גם בגודל המקפיא שבמקרר. בבני ברק, יותר ממחצית (51.5%) ממשקי הבית מחזיקים במקפיא עמוק – כמעט פי חמישה משיעור הבעלות בתל אביב – 9.6% בלבד. גם בבית שמש שיעור גבוה ממשקי הבית מחזיקים מקפיא עמוק - 46.1% ואילו בירושלים הנתון יורד לכ-30%.

העיר שבה מתקן לטיהור מים הוא הנפוץ ביותר היא רחובות, בה ל-43.4% ממשקי הבית יש אחד כזה, בעוד שבכלל אוכלוסיית ישראל 35.6% ממשקי הבית מחזיקים ברשותם את המתקן. פחות מקובל להשתמש במתקן כזה בירושלים, שם לכ-18% מהמשפחות בלבד יש אחד כזה.