"היית שואל גם שחקן שהפך לאב את השאלה הזו?"
רק לאחר שהשחקנית קארי מאליגן שמעה מהעיתונאי אמיר קמינר "כן" לשאלה שבכותרת, היא הסכימה לענות לו. משם הריאיון התגלגל לשיחה על הפער בין מעמדם של גברים ונשים בקולנוע. "תפקיד צריך להיות מושלם כדי שאסכים לעזוב את משפחתי", היא אומרת על סרטה החדש "תמונה משפחתית", בו מגלמת אם שמאבדת שליטה, ומודה: "קשה לי להיות חסרת מעצורים - אני בריטית להחריד"
מאז הפריצה הגדולה שלה ב-2009 עם ארבעה סרטים, השחקנית הבריטית קארי מאליגן הספיקה לא מעט: להיות מועמדת לאוסקר (בזכות "לחנך את ג'ני"), להתנשק עם ליאונרדו דיקפריו ב"גטסבי הגדול" ("זה היה מוזר, משעשע וקצת מביך לעשות את זה. הרגשתי כמו ילדה בת 12, אבל אחרי הנשיקה הראשונה, זה זרם"), לשיר עם ג'סטין טימברלייק ב"בתוך לואין דיוויס" ("הוא היה פתוח ונחמד וניסה לגרום לי לחוש בנוח"), לשחק לצד ריאן גוסלינג ב"דרייב" ומריל סטריפ ב"סופרג'יסטיות" ולעבוד עם במאים כמו האחים כהן, סטיב מקווין ואוליבר סטון.
עם זאת, בשנים האחרונות מאליגן נעלמה מהרדאר וצמצמה נוכחות, כדי להתמסר לגידול שני ילדיה, ולטפח את הזוגיות עם בעלה, זמר הפולק מרקוס ממפורד, מנהיג ההרכב "ממפורד אנד סאנז". האגדות מתעקשות שהשניים הכירו בילדותם במחנה קיץ נוצרי, ומאז שמרו על קשר.
השנה מאליגן בת ה-33 שבה עם הסרט "תמונה משפחתית", שפתח את "שבוע הביקורת" בפסטיבל קאן, בו היא מגלמת אמא לנער מתבגר. כשתהיתי במהלך פגישתנו בקאן האם העובדה שהפכה לאמא שינתה את הגישה שלה לתפקידים שהיא בוחרת, מאליגן רטנה והביעה נחרצות את אי שביעות רצונה מהשאלה. "אסרב בנימוס לענות ובמקום אציב קונטרה: האם היית שואל שחקן שהפך לאב את אותה שאלה?", התריסה. "דווקא כן", עניתי. "בדיוק לפני פגישתנו, ראיינתי את חוויאר בארדם, ושאלתי אותו את אותה שאלה".
"אה, אוקיי, אני שמחה לשמוע", נרגעה מאליגן והסכימה להשיב. "אני לא חושבת שהגישה שלי השתנתה מאז שהפכתי לאם. תמיד היה לי מזל שיכולתי לקחת פסקי זמן בין עבודות כדי לעבוד על הדברים שבאמת רציתי, ועכשיו אני מקפידה על כך עוד יותר. אני אעבוד רק אם זה שווה להיות רחוקה מהילדים שלי. אני אוהבת את העבודה שלי, אבל התפקיד צריך להיות מושלם כדי שארצה לעזוב את הילדים וללכת לעשות משהו אחר".
"כמו כן, מאז שאני אמא, תהליך ההתכוננות שלי לתפקידים השתנה משמעותית כי יש לי פחות זמן", היא אומרת, "פעם השקעתי חודשים בקריאת ספרים, בהדפסה של דברים והדבקה שלהם במחברת. הרגשתי שזו הדרך שלי להצטייד לקראת הפרויקט - לעשות כמה שיותר מחקר. בעבר, רק כשעשיתי מספיק תחקיר, הרגשתי שאני יכולה לעשות את התפקיד. עכשיו יש לי מזל אם אני זוכרת את הטקסטים שלי".
כנראה שהתפקיד ב"תמונה משפחתית" היה מושלם מבחינתה של מאליגן, ולכן היא נעתרה להצעה של השחקן פול דאנו לשהות תקופה במונטנה ובאוקלהומה, ולככב בסרט הביכורים שלו כבמאי. "אני לא חושבת שעבדתי עם במאים טירונים, אבל את פול הכרתי - אנחנו חברים - ותמיד רציתי לעבוד אתו. הוא אחד השחקנים שאני מעריצה, וכל פעם שראיתי אותו על המסך נתקפתי השראה. הוא מפגין כנות על המסך וקל להאמין לו", מספרת מאליגן ומבהירה: "פשוט ידעתי שהוא יעשה סרט טוב, למרות שאין לו ניסיון בימוי. יש לו רגישות רבה וטעם מצוין בבחירות שלו. והיה לי קל להניח שפול ייקח את הכישורים האלה ויחיל אותם גם על בימוי".
וכך היה?
"כן, האופן שבו הוא ניהל את הסט היה יוצא מן הכלל. לעשות סרטים עצמאיים זה קשה ויש לך זמן ותקציב מוגבלים - דברים אותם הבמאי חייב לקחת בחשבון. זה מסוג הדברים שיכולים להפחיד יוצר מתחיל, אבל לא ראיתי את זה אצל פול. הוא היה כל כך בטוח בעצמו ורגוע לאורך כל התהליך".
עלילת הסרט ממוקמת במונטנה של שנות ה-60, המאה הקודמת, ועוקבת אחר ג'ו, נער מתבגר (אותו מגלם אד אוקסנבולד), שצריך להתמודד עם המעבר לכתובת חדשה ועם פיטורי אביו (ג'ייק ג'ילנהול). האב המובטל יוצא לעבוד בכיבוי שריפת יער. בהיעדר האב, הבן צריך לקבל את תפקיד המבוגר האחראי בעוד ג'אנט, האם המשועממת (מאליגן), מתחילה לעבוד כמורה לשחייה ומבלה עם אחד מתלמידיה - סוחר מכוניות מבוגר ועשיר. "בחלק ניכר מהסרט, ג׳אנט מאבדת שליטה וזה סוג הדברים שקשה יותר לצלם - כי את צריכה להיות חסרת מעצורים, ואני בריטית להחריד. לוקח לי איזה דקה להגיע לשם. ופול היה ממש טוב בלהגיד לי: 'אני רואה לאן את רוצה לקחת את זה - לכי על זה! תעשי מה שבא לך, זה לא משנה'. אז הרגשתי בנוח לעשות מעצמי צחוק".
שיחקת כאן אמא לנער מתבגר. זה נתן לך קצת חומר למחשבה לקראת העתיד?
"אני עוד לא יכולה לחשוב על זה, אני בדיוק בשלב התינוקות וצריכה לשרוד את זה קודם. אבל אם הילדים שלי יהיו כמו ג׳ו, אז זה יהיה בסדר".
אז לא הבאת משהו מהניסיון שלך כאמא לתפקיד?
"לא באמת. אבל היה משהו שכן גרם לי להזדהות עם הדמות שלי - הדרך שהיא מגיבה לשנים החולפות: רגע הפאניקה הזה, שאתה מבין כמה מהר הזמן חולף. בהחלט היו לי רגעים כאלה בחיים, למשל כששמעתי לאחרונה שוב שיר, שנהגתי להקשיב לו כשהייתי בת 19 ופתאום הלב שלך מחסיר פעימה בגלל ש'הייתי בת 19 לפני שתי דקות!'. זה גורם לך לפאניקה כי לא תהיה שוב בן 21, לא תהיה שוב בן 25".
"אני חושבת שזה מה שהדמות שלי בסרט חווה, אבל בעידן אחר. כל הרעיונות שהיו לה בגיל ההתבגרות על מה היא הייתה יכולה להיות, כל הרצונות והשאיפות - נמוגו, והיא נותרה רק אמא ורעיה. וזה מבעית אותה אז היא מנסה לעשות כל מיני דברים כדי לשנות את המצב, ולא להיות יותר הרעיה המושלמת".
את חושבת שחל שיפור משמעותי במעמד הנשים, מאז שנות ה-60?
"המון דברים השתנו. יש פחות מגבלות על נשים, והן יכולות לקבל בחירות קצת שונות, אבל עם זאת אני חושבת שהלחצים קיימים גם היום, בין אם את אמא עובדת ובין אם לא. הלחץ להיות הכל, להצליח לעשות הכל. זה מה שהדמות שלי יוצאת נגדו".
"הטאבו סביב נישואין וגירושין התפוגג קצת בשנים שחלפו, פעם הוא היה משמעותי יותר. אבל בכל מובן אחר שנות ה-60 די דומות להיום מבחינת הציפיות החברתיות שיש מנשים - איך הן אמורות להיראות, איך הבית שלהן אמור להיראות. בשנות ה-50 וה-60, האופן שבו הצגת את עצמך לעולם היה הערך שלך, וזה לא שונה במיוחד היום".
את מרגישה שיש שינוי באקלים בעקבות תנועת metoo?
"אני חושבת שחלו שינויים ממשיים בזכות metoo, שכבר יהיה קשה לבטל. הדבר הטוב ביותר שיצא מהשיח הזה הוא שננקטו צעדים מעשיים, דברים שנעשו על מנת למנוע התעללות או פגיעה, למשל בתקנוני התנהלות. צעדים קונקרטיים שיסייעו כשאתה מגיע למקום עבודה. יש שינוי גם בתחום הפרשי השכר, קיים ניסיון לתקן עוולות ויותר קשה להפלות. אולי אני נאיבית, אבל אני מקווה שבזכות המאבק ישימו סוף לאפליה ולהפרשי השכר. חשוב שתהייה שקיפות ושהשכר של נשים יהיה הוגן".
מאליגן מרוצה גם מהשינויים שחלו בהוליווד בזכות תעשיית הטלוויזיה. "יותר ויותר אפשרויות נפתחות בפני נשים בטלוויזיה. חבל שתעשיית הסרטים עוד לא הדביקה את הקצב. מזמן כבר הבנתי שהתפקידים לנשים לא כתובים באותה רמה שהם כתובים לגברים. היו תקופות בהן עבדתי בסרטים, בהם הרגשתי ש'הקול' שלי לא היה עוצמתי ובעל השפעה כמו הקול שהיה לגברים ששיחקו איתי. ולכן אני מנסה למצוא תפקידים שיהיו בעלי אותה רמת מורכבות ועניין", אומרת מאליגן, ומוסיפה שוב בתוכחה: "יש המון תפקידים מגניבים באמת לנשים בטלוויזיה ופחות בסרטים".
והיא יודעת על מה היא מדברת - יצא לה הופיע בתפקיד "מגניב באמת", כהגדרתה. זה קרה ב"ארבעה ימים", סדרה בת ארבעה פרקים תוצרת הבי.בי.סי ונטפליקס, ששודרה השנה. מדובר במותחן פוליטי אותו כתב דיוויד הר, ובו מאליגן גילמה בלשית משטרה היריונית, שמנסה לפצח את רציחתו של שליח פיצה, שהוא מהגר עיראקי. "נהניתי לשחק שוטרת קשוחה. זה היה כיף לשחק מישהי שיש לה בטחון בעבודה שלה, שיודעת מה היא עושה עם החיים שלה ושיש לה כיוון", היא מודה.
צילומי הסדרה ואופיה של הדמות הותאמו לעובדה שמאליגן הייתה בהיריון השני שלה. "היה נחמד לעשות משהו בזמן ההיריון. גם במהלך ההיריון הראשון עבדתי, זה נחמד לא לשבת בבית וסתם להתבטל".
ב"ארבעה אחים" הדמות שלך קשוחה וקרת רוח. את רוצה להגיד לי שלמרות שהיית בהיריון, לא היית רגשנית והורמונלית במהלך הצילומים?
"דייוויד הר קבע חוק לפני שהתחלנו לצלם. הוא אמר לי: 'את לא בוכה. אסור לבכות!'. אז היינו בגישת 'לא בוכים, עושים את זה! אחת, שתיים, שלוש - כיף!". ובאמת לא בכיתי והיה מדהים. אני זוכרת שלפני שהתחלתי את הצילומים, אמא שלי שאלה אותי: 'מתי יש לך את הסצנות הקשות באמת?', וכל כך שמחתי שלא היו כאלה. היה טוב ומאתגר במובנים אחרים, ומרגש, אבל לא היו שום משברים רגשיים. בעבר פחדתי לתת לעצמי לעשות דברים שהם פשוט כיף, ו'בארבע אחים' נהניתי נורא. היה מקסים".
