אש על המגרש: המדריך המלא לפלייאוף הפוטבול

עוצמת הקוורטבקים. טום בריידי (מימין) ודרו בריז(צילום: רויטרס, EPA)

AFC

קנזס סיטי (1, 4:12, חופשית)

קבוצה שנבנתה בקפידה, נהנית מכוכבים בגיל הנכון שנמצאים בקו עלייה ומונהגת על ידי פטריק מהומס, שבילה את השנה הראשונה בקריירה בלמידה מהספסל והתפוצץ העונה. הקוורטרבק הוביל את הליגה בפער עצום עם 50 טאצ'דאונים (11 יותר מאנדרו לאק שבמקום השני), והיה שני רק לבן רות'ליסברגר ביארדים במסירה, עם מספר עצום של 5,097. ועדיין, חייבים להתייחס לשתי בעיות שיכולות לפגוע בקבוצה.

הראשונה היא ההיעדרות של קארים האנט שנזרק לאחר שפורסם סרטון בו הוא נראה מכה אישה. הרץ המוביל בליגה בעונה שעברה נתן 11 מחזורים מעולים, בהם הצ'יפס הפסידו רק פעמיים (לשתיים מהקבוצות הטובות בליגה, הראמס וניו אינגלנד). הם הפסידו פעמיים נוספות בחמשת המשחקים מאז עזיבתו, והתקשו מאוד למלא את החסר במשחק הריצה. מהומס עצמו יכול לארגן מהלכים עם הרגליים, ולמחליף של האנט, דמיאן וויליאמס, היו הבלחות לא רעות, אבל נראה שקנזס סיטי כבר לא יכולה להישען באותו הביטחון על הכלי הזה.

התפוצץ העונה. פטריק מהומס(צילום: AP)

והעניין תופס חשיבות גדולה יותר כאשר מביטים על הנתונים ומבינים שבאופן מדהים לצ'יפס יש את ההגנה השנייה בחולשתה בליגה. רק בגלל שיש לה כוח משמעותי בדמות מהומס היא יצאה מקרבות מטורפים רבים כשידה על העליונה, אבל בפלייאוף ההגנות מדברות חזק יותר. אם הגמר האזורי יפגיש את הצ'יפס עם ניו אינגלנד, רק תיזכרו במה שטום בריידי כבר עשה להם השנה (340 יארד ו-43 נקודות). הצ'יפס יהיו חייבים להילחם חזק יותר כדי לקחת אליפות.

ניו אינגלנד (2, 5:11, חופשית)

הפטריוטס השיגו את המקום השני ברגע האחרון, אבל חייבים לציין שהקבוצה מזמן לא נראתה פגיעה כל כך. בגלל שטום בריידי תמיד מצליח למצוא שחקנים שיקפיצו את ההתקפה – ג'וליאן אדלמן שנכנס לכושר בזמן, או הג'וקר ג'יימס ווייט, כוכב הזכייה האחרונה בסופרבול – הוא משיג את המספרים והניצחונות, רק שהשנה יותר מתמיד ניו אינגלנד רודפת אחרי הזנב של עצמה ומנסה להעביר במהירות את השמיכה מצד לצד כדי לכסות את החורים.

עדיין הכי מנוסה. טום בריידי(צילום: רויטרס)

בין העזיבה המפתיעה-אבל-ממש-לא-מפתיעה של ג'וש גורדון, שדווקא התאקלם יפה במועדון, לבין עונת הנפל של רוב גרונקובסקי שלא מצליח להשתחרר מהפציעות ומהשמירות הכפולות שמציבים עליו, לבריידי יש הרבה פחות אופציות. אדלמן הפך לאט-לאט לשם קריטי (מוביל את הקבוצה בתפיסות למרות שהחמיץ את ארבעת המשחקים הראשונים), והעובדה שהרץ ווייט מדורג שני בקטגוריה אומרת הרבה. כמובן שלביל בליצ'יק יהיה צורך רציני גם בסוני מישל. הרוקי עבר עונה של עליות וירידות, אבל בשורה התחתונה הוכיח שהוא ראוי להיות הרץ הפותח. בריידי יהיה זקוק למשחק ריצה איכותי שיקל עליו.

אבל בואו גם ניתן לניו אינגלנד את הקרדיט הראוי. אין אף קבוצה שאפילו מתקרבת לניסיון של הפטריוטס. הלו"ז שלהם באמת היה קל – הם פגשו רק ארבע קבוצות שעלו לפלייאוף - אבל הם ניצחו בכל ארבעת המשחקים האלו. ניו אינגלנד לא התקרבה העונה לסטנדרטים הגבוהים שהציבה לעצמה בזכות ההצלחה המתמשכת, אבל יש לה ווינר מטורף עם הכדור ושחקנים ששווים תואר נוסף.

יוסטון (3, 5:11) – אינדיאנפוליס (6, 6:10), שבת, 23:35

שתי היריבות מה-AFC דרום פתחו את העונה הכי גרוע שאפשר, אבל תפסו את עצמן בזמן. יוסטון הפסידה בשלושת משחקיה הראשונים לפני שיצאה לריצה של תשעה ניצחונות, אינדי היא הקבוצה השלישית בלבד בהיסטוריה שמגיעה לפלייאוף אחרי שפתחה ב-5:1. שני המפגשים ביניהן בעונה הסדירה היו צמודים מאוד, ולתשומת לבה של יוסטון, שניהם הסתיימו בניצחון של קבוצת החוץ. אבל מה שצריך להדאיג יותר את יוסטון הוא ששני המשחקים מול הקולטס – כולל זה שבו ניצחו – כללו שתיים מההופעות ההגנתיות החלשות ביותר של הקבוצה העונה. והכל היה על הכתפיים של אנדרו לאק.

מגיעים בכושר נפלא. דשון ווטסון ויוסטון (צילום: גטי אימג'ס)

בשני המשחקים אינדי כמעט לא נהנתה ממשחק ריצה, אבל לאק מסר 399 ו-464 יארד מתוך 436 ו-478 כוללים של הקבוצה. ויוסטון אינה היחידה שסבלה: בפעם הראשונה אחרי הפציעה הקשה בכתף וההשבתה הממושכת, לאק נראה כמו הסופרסטאר שהיווה את האיום הגדול ביותר על ניו אינגלנד ב-AFC. הוא פיספס את כל העונה שעברה, והשנה חזר וקבע שיאי קריירה במסירות מדויקות (430), ניסיונות מסירה (639) ואחוזי דיוק (67.3).

ועדיין, קשה שלא להתלהב מהטקסנס. יוסטון נמצאת בתהליכים מתקדמים של הבשלה למועמדת רצינית לאליפות. כל מה שחסר לה הוא עוד קצת ניסיון של הקוורטרבק הצעיר דשון ווטסון. זה יהיה משחק הפלייאוף הראשון שלו, וכמו טי-וויי הילטון שמשלים את לאק, יש לו את דיאנדרה הופקינס האדיר שיתפוס כדורים.

הימור: יוסטון תנצח עם שער שדה בשנייה האחרונה.

בולטימור (4, 6:10) – צ'ארג'רס (5, 4:12), ראשון, 20:05

כמה שזה אכזרי. העונה הטובה ביותר של אל.איי מאז 2009 מסתיימת בלי ביתיות בפלייאוף, רק בגלל שהצ'ארג'רס סיימו מתחת לקנזס סיטי בבית המערב. אבל עדיין מדובר בקבוצה בעלת המאזן השני בטיבו ב-AFC. לצ'ארג'רס הייתה עונה נפלאה, עם ניצחונות גדולים בקנזס סיטי, פיטסבורג וסיאטל, וזינוק מחודש של פיליפ ריברס אחרי דשדוש מתמשך. בתור קבוצה עם היגיון פנימי, הצ'ארג'רס עדיפים על בולטימור, אבל יש דברים שנוגדים את ההיגיון.

משחק ריצה סנסציוני. למאר ג'קסון מבולטימור(צילום: MCT)

למאר ג'קסון הגיע מהקולג' עם שתי תגיות: 1. היורש העתידי של ג'ו פלאקו. 2. שחקן שנראה כמו הדוגמה הקלאסית לסופרסטאר מכללות שלא מתאים בהכרח להיות קוורטרבק ב-NFL. הרייבנס התחילו את העונה כשהם משלבים אותו פה ושם במהלכי ריצה שתוכננו עבורו, אבל זה לא נראה מרשים. הכל השתנה ב-18 בנובמבר, כאשר הוא פתח לראשונה במקום פלאקו הפצוע אחרי שלושה הפסדים רצופים.

מאותו ערב, הוא הוביל את הרייבנס לשישה ניצחונות משבעת המחזורים האחרונים, ותפס רשמית את מקומו של פלאקו שירד לספסל. הוא עדיין בעייתי כמוסר, אבל משחק הריצה שלו הוא סנסציה. למרות שלא שיחק קבוע כל העונה, הוא מוביל את הקוורטרבקים בליגה עם 695 יארד בריצה, ויחד עם גאס אדוארדס שפרץ ממש לצידו, יש לבולטימור צמד מדהים על הקרקע. וחשוב לזכור: בולטימור ניצחה בחוץ את הצ'ארג'רס 10:22 לפני שבועיים – וזה בזכות ההגנה ההגנה הטובה בליגה.

הימור: ג'קסון לא יבריק, אבל ההגנה תרים אותו לניצחון.

NFC

ניו אורלינס (1, 3:13, חופשית)

היה כ"כ כיף לראות את הסיינטס משחקים השנה, שכמעט בלתי אפשרי לראות אותם זוכים בסופרבול. נשמע כמו ניגוד? לא בהכרח, כי בדרך כלל הקבוצות הכי מלהיבות הן אלו ששוכחות גם את השורה התחתונה, ואיפשהו בפלייאוף נתקלות באיזו יריבה אגרסיבית שמורידה אותן לקרקע. אבל האמת היא שניו אורלינס נראית כמו הדבר האמיתי. בניגוד לקנזס סיטי, למשל, זו לא קבוצה שמסתמכת על היכולת שלה להשיג טאצ'דאון אחד יותר מהיריבה בדו-קרב של הפצצות: היא ספגה 20 נקודות או יותר בשבעה משחקים בלבד העונה.

ניו אורלינס מלהיבה, יספיק לפלייאוף? דרו בריז (צילום: רויטרס)

וזה לא שדרו בריז לא התמודד עם בעיות העונה. הפציעות בעמדות התופסים והתפוקה הבינונית מהרוקי המבטיח טרייקוואן סמית' יצרו בור, אבל במשחקים האחרונים בריז התחבר נפלא לקית' קירקווד שנשלף מסגל האימונים והפך למספר 2 של מייקל תומאס. ב-15 בינואר בריז יהיה בן 40. זה לא הפריע לו לתת את אחת העונות הגדולות בקריירה שלו (שיא אישי עם דירוג קוורטרבק של 115.7) ולנפץ כמה שיאי ליגה על הדרך.

כבר נראה היה שאחרי דעיכת קבוצת האליפות מ-2010 בריז לא ימצא עוד צוות כזה, אבל הוא שידרג שחקנים בזכות המנהיגות והשליטה שלו במגרש, נחשב לפייבוריט לזכייה בתואר ה-MVP של העונה ורואה כמו כולם את ניו אורלינס מדורגת ראשונה ביחסי ההימורים לזכייה בסופרבול. זה יקרה אם הרצינות והכיף יתמזגו.

ראמס (2, 3:13, חופשית)

בלי הופעה בשני משחקים בגלל פציעה, טוד גרלי עדיין סיים כמלך הטאצ'דאונים של הליגה עם 21 (17 בריצה וארבעה בתפיסה). למרות שלא שיחק עונה מלאה, הוא עדיין דורג שלישי ביארדים בריצה. והחדשות הכי טובות שלוס אנג'לס מקבלת לקראת הפלייאוף היא שהוא יהיה בריא. אבל אלו לא החדשות הטובות היחידות עבור הראמס: בשני המשחקים אותם החמיץ גרלי, סי.ג'יי אנדרסון קיבל את הכדור ונתן שתי הופעות מטורפות בשווי כולל של 299 יארד על הקרקע. משמעות הדבר היא שהשיטה מתקתקת כמו שעון, וכשהיא עובדת בצורה מושלמת, אפשר להסתדר עם שחקנים מחליפים שינצלו אותה וישמרו על המומנטום.

טוד גרלי מדלג לפלייאוף(צילום: MCT)

הראמס הם הקבוצה השלמה ביותר בליגה, דבר שרק התחדד אחרי שג'ארד גוף עשה השנה עוד קפיצת מדרגה. גם היו לה כמה ניצחונות גדולים של אופי. השאלה היא אם זה מספיק לאליפות, והתשובה טמונה בשני משחקים: ההפסד הביתי לאטלנטה בסיבוב הראשון בשנה שעברה, וההפסד בשיקגו לפני כחודש.

מהמשחק הראשון הראמס היו צריכים ללמוד – הופעת הפלייאוף הראשונה של הסגל המתחדש. המשחק השני מדאיג יותר מבחינת אל.איי, בגלל שיש סיכוי טוב ששיקגו תהיה היריבה בסיבוב השני. זה היה משחק עם אגרסיביות והגנה של פלייאוף, והראמס נתקעו שם על שש נקודות. אם שני הלקחים נלמדו, הראמס יכולים לקחת את כל הקופה. נראה שאם נגיע לגמר NFC בין ניו אורלינס לראמס, יכול להיות שזה יהיה קרב האליפות האמיתי.

שיקגו (3, 4:12) – פילדלפיה (6, 7:9), ראשון, 23:40

פשוט מדהים לראות איך שחקן אחד יכול להפוך קבוצה. אוקלנד סירבה לשלם לחליל מק כסף גדול (והתפרקה בלעדיו), אבל שיקגו לא היססה לפתוח את פנקס הצ'קים (חוזה של 141 מיליון דולר לשש שנים) עבור שחקן ההגנה הטוב בליגה, והפכה לאחד הכוחות המשמעותיים של הליגה כולה. שימו לב למספרים המדהימים: הגנת אוקלנד כולה רשמה 13 הפלות ב-16 משחקים - ומק השיג לבדו 12.5 הפלות ב-14 משחקים בשיקגו!

על פניו, לא קל לדמיין מצב בו פילי תנצח. למרות הפיניש החזק לעונה בהנהגת ניק פולס, המומנטום של האלופה לא משתווה לעוצמה ההגנתית של הברז – בטח כאשר לוקחים בחשבון שהאיגלס מוגבלים יותר מאשר בשנה שעברה בגלל הפציעה של הרץ ג'יי אג'איי. פילי היא אנדרדוג מוחלט במקרה הזה, מה שתמיד נשמע מוזר במקרה של אלופה מכהנת.

האלופה תנסה להגן על תוארה. ניק פולס (צילום: רויטרס)

מה בכל זאת פועל לטובתה? לב של ווינרים. העובדה שפולס לא שבר את הצלעות במשחק האחרון ויוכל לעלות לשחק. הטייט-אנד הטוב בליגה, זאק ארץ. וזה לא מעט. ועדיין, בגלל שלשיקגו יש מה למכור בהתקפה, קשה להאמין שפילי תצליח לנצח במשחק של ניקוד נמוך.

הימור: ניצחון של שיקגו במשחק מכוער למדי.

דאלאס (4, 6:10) – סיאטל (5, 6:10), בין שבת לראשון, 03:15

החצי הראשון של העונה היה בסימן "דאלאס מחפשת את עצמה". הקאובויז גילו שעד כמה שזיק אליוט חזק (מלך היארדים בריצה של הליגה), וגם מסוגל לתפוס כדורים חשובים, ההתקפה ממצה את הפוטנציאל הלא מרשים שלה וצריכה להיפתח לכיוונים חדשים. זו הנקודה בה אמארי קופר הגיע מאוקלנד, ונתן לדאק פרסקוט מטרה נהדרת להעיף כדורים לעברה. בחצי השני של העונה, דאלאס ניצחה בשבעה משמונת משחקיה. אבל הניצחונות האלו לא היו משכנעים מספיק. דאלאס נראית כמו קבוצה נחמדה לעונה הסדירה, שעכשיו תגלה שבשביל הפלייאוף דרוש יותר.

דאק פרסקוט מדאלאס (משמאל)(צילום: EPA)

גם סיאטל סיימה חזק, עם שישה ניצחונות משבעה משחקים, אבל אין שום ספק בנוגע לכך שמדובר בקבוצה הרבה יותר מוכנה לפלייאוף. עניין השושלת קצת התמסמס אחרי שני סופרבולים ואליפות אחת, אבל המפתחות עדיין שם: הגנה שעברה שינויים פרסונליים אבל לא איבדה את האינטנסיביות והזהות שלה, וראסל ווילסון שלפעמים מחזיק לבדו את הקבוצה כולה בתקופות קשות.

בתחילת העונה, כששתי הקבוצות עוד לא היו מאופסות, סיאטל ניצחה בבית את דאלאס די בקלות. השיפור של הקאובויז מאז לא אמור להפריע לה, כי לפרסקוט עדיין אין מספיק כלים כדי למוטט את ההגנה שלה. ווילסון לא יתרגש לרגע מהקהל המוטרף בטקסס, ויחד עם כריס קרסון המשתפר שהפך לרץ לגיטימי, צריך לנצח.

הימור: סיאטל תנצח בקלות מפתיעה.