חיזור גורלי: כתר הטווס מרגיש את תנועות הנוצות
מחקר חדש מראה שכתר הנוצות על ראשם של הטווסים הוא בעצם איבר חישה, ומכוון לקלוט את רעד נוצות הזנב בזמן תצוגת החיזור
תצוגת החיזור של הטווס היא מהמוכרות – והמוגזמות – בעולם החי. במהלכה הזכר פורש את זנבו המפואר, עם העיגולים הצבעוניים דמויי העיניים, ומתקרב לנקבה כשהוא מרעיד אותו וכך מייצר מעין רשרוש וגורם לצבעים לרטוט ולזהור עוד יותר. מחקר חדש מראה שהתצוגה לא מסתכמת בכך: הרעד של נוצות הזנב מרעיד גם את נוצות הכתר של הנקבה, כך שהיא לא רק רואה ושומעת את הזכר אלא מרגישה את החיזור שלו בראשה.
לצד התפקידים הידועים יותר של הנוצות, כמו תעופה, הסוואה, חיזור או חימום, הן יכולות לשמש גם כאיברי חישה. אחת הדוגמאות המוזרות יותר לכך היא האלקית המצוייצת (Aethia cristatella), עוף ימי שמקנן בצוקים בים ברינג ובצפון האוקיינוס השקט. מקדמת ראשן של האלקיות צומחות ציציות שמתעקלות כלפי חוץ, כך שהן נראות קצת כמו פוני ששמו בו יותר מדי ג'ל. בנוסף יש להן נוצות ארוכות ולבנות מעל ומתחת לעיניים.
ב-2008 הראו חוקרים שנוצות הציצית והעיניים מתפקדות בצורה דומה לזיפי השפם של חתולים: הן עוזרות לאלקיות למצוא את דרכם בנקיקים שהן מקננות בהם בלי לחבוט את ראשן בסלע. הנוצות מחוברות לקולטנים מכניים בעור, וכשהן פוגעות בקירות הנקיק ומתכופפות, הציפורים חשות בכך. כך האלקיות מקבלות מידע על סביבתן שעוזר להן לנווט בנקיקים החשוכים.
מרעידי הנוצות
טווסים לא מרבים להסתובב בנקיקים צרים, אך גם הם משתמשים במנגנון דומה – למטרה אחרת. על ראשם של הטווסים, גם הזכרים וגם הנקבות, יש "כתר" – שורה של נוצות ארוכות, מצוייצות בקצותיהן. בתחילה חשבו החוקרים שכמו הזנב המפואר, הכתר הוא קישוט שנועד למשוך בנות זוג.
אולי אורך הנוצות, עוביין, צבען או מאפיין אחר שלהן מעיד על בריאות טובה במיוחד של בעליהן, או פשוט נראה סקסי במיוחד בעיני הנקבות. אלא שההבדלים בין כתר אחד למשנהו היו קטנים ביותר, כמעט זניחים: איך הנקבות יוכלו לבחור בן זוג על סמך הכתר שלו, אם כולם נראים אותו דבר? "לא הצלחנו למצוא בשבילם תפקיד" הודתה סוזן אמאדור קיין (Kane) בראיון לכתב העת אטלנטיק.
כשקיין שמעה על מחקר האלקיות, "הסתכלתי על הכתר של הטווסים, וראיתי אותו באור שונה לגמרי", אמרה. היא ועמיתיה בדקו ומצאו שבצד כל אחת מהנוצות הארוכות של הכתר הייתה נוצה קטנה מהסוג המכונה פילופלום (filoplume). אלו נוצות מיוחדות המשמשות בציפורים אחרות כגלאים מכניים: כשמשהו מזיז את הנוצה הגדולה יותר, הפילופלום זזה איתה ומפעילה כך תא עצב, ששולח מידע על התזוזה למוח.
כך יכולות נוצות הכתר לתפקד כאיברי חישה, אך מה בעצם הן חשות? קיין ועמיתיה שיערו שאולי הן מגיבות לרעד של נוצות הזנב בזמן החיזור, ויצאו לבדוק זאת. כצעד ראשון, הם השיגו כתרים של טווסים מעופות שמתו בגני חיות וחוות סמוכות. "אחד מהם היה טווס בגן חיות שלרוע מזלו עף לתוך המתחם של דובי הקוטב", סיפרה קיין.
הם בדקו מה גורם לנוצות הכתר לרטוט, ומצאו שתדירות של 26 תנודות בשנייה משיגה את התגובה החזקה ביותר. כאשר טווסים מרעידים את נוצות הזנב שלהם, הם עושים זאת 25-28 פעמים בשנייה – כך שתנודות האוויר שהם יוצרים מתאימות בדיוק להזזת נוצות הכתר של הנקבות בסביבה.
כדי לאשר שרעד הזנב אכן מזיז את נוצות הכתר, החוקרים הקליטו את הרעש שיוצרת תצוגת החיזור וניגנו אותו ליד הכתרים. נוצות הכתר – אך לא נוצות אחרות – הגיבו בחוזקה לרעש הזה. לעומת זאת, כאשר ניגנו להם שירים כמו staying alive, הנוצות כמעט לא זזו.
דבר אלי בכתרים
המחקר מספק עדות חזקה לכך שהכתר של הטווסים התפתח כדי להגיב להרעדת נוצות הזנב, אבל למה היה להם צורך בכך? לא רק שפרישת הזנב והרעדתו נראים היטב לעיני הטווסים, גם יש להם אוזניים טובות והם יכולים לשמוע את הקול שמפיקות הנוצות כשהן רועדות. "מה היתרון בערוץ תקשורת נוסף?", תהתה גייל פטריצ'לי (Patricelli), ביולוגית שלא הייתה מעורבת במחקר, והציעה כי "אולי זכרים ונקבות משתמשים בו כערוץ "פרטי", שלא מושך את תשומת הלב של טורפים".
מה אומרים הטווסים זה לזה בערוץ התקשורת הפרטי? כשהוא משמש בזמן חיזור, סביר להניח שאת הדברים הרגילים: תבחרי בי, אני בריא, אני חזק, אני סקסי. "אני מתארת לעצמי שאם זכר מצליח ממש להרטיט את הנוצות על הראש של הנקבה, עשוי להיות לו יתרון רציני מבחינת סקסיות!", אמרה פרטיצ'לי.
אבל ייתכן שהטווסים מנצלים את אותו "ערוץ תקשורת" גם במצבים אחרים. אחרי הכל, גם הזכרים וגם הנקבות מעוטרים בכתרים, ונקבות גם הן פורשות לעתים את זנבן ומרעידות אותו. "יכול להיות שהן משתתפות בטקסי החיזור, או מאיימות על זכרים או נקבות, או מעודדות את האפרוחים שלהן לחזר", אמרה קיין.
היא ועמיתיה מתכוונים להמשיך ולבדוק את תפקידו של הכתר בתקשורת בין טווסית, והפעם לא במעבדה אלא על טווסים חיים. בנוסף הם רוצים לברר אם ציפורים אחרות בעלות כתר, כמו הלבלר או ההואצין, משתמשות בו גם הן כאיבר חישה – כשכל הזמן הזה חשבנו שמדובר בקישוט ותו לא.
ד"ר יונת אשחר, כתבת באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
