השנורר שרצה להיות בעלים / פלג בחמישי

המפרק הרשמי

השחצנות והחוצפה של רמון

"הידיעה שאני מפחיד את מכבי ת"א זה הדבר הכי שמח ששמעתי היום, אני שמח שמכבי מפחדים מהעסקה ורוצים את טביב בהפועל". את המשפט הזה, שהוא הרבה יותר מביך משחצני, השמיע חיים רמון כשהפך לבעלים של הפועל ת"א ביולי 2012. היום כבר אפשר לקבוע בוודאות: רמון הוא אחד הדברים המשמחים שקרו בעשור האחרון לאוהדים הצהובים.

הדברים נאמרו בתגובה לדרישת נציג מכבי ת"א בהתאחדות, אביב בושינסקי, ש"הבעלים" החדש יחשוף את מקורותיו הכספיים. רמון סירב, קיבל גיבוי מהחפיפניקים בראשות עופר אורליצקי מהרשות להפקרת תקציבים – והשאר היסטוריה. המיליונים התנדפו, הספינה טבעה, והחוצפן שלקח הלוואות ענק והימר בכספם של אחרים מאיים עכשיו לתבוע את המפרק מטעם בית המשפט. עו"ד שאול קוטלר בטח רועד ממנו, כמו שקרה אז למכבי ת"א.

(איור: אופיר בגון)

"שמעתי שביקרו את מני ויצמן שהכניס מיליוני שקלים להפועל ת"א. על זה מגיע לו ביקורת?" שאל שלשום רמון בעקבות דוח המפרק, וגם השיב לעצמו: "מגיע לו פסל! גם לאמיר כבירי שהכניס עשרות מיליונים". כאילו שהמליין הרואה ואינו נראה הוא לא מני ויצמן אלא חיים ויצמן. עם זאת, לברדקיסט כבירי, שנתן ערבות של פסלים וחי בסרט, בהחלט מגיע פסלון. ככה הם הרסו את הקבוצה. באמנות.

מוטיב ההנצחה חזר בינואר 2014, אחרי שהחתמות במיליונים של איתי שכטר, גילי ורמוט, אלמוג כהן והמאמן רן בן־שמעון הובילו לגירעון דו־ספרתי. הכסף ירד לטמיון, הקבוצה לא פגעה, האוהדים איבדו סבלנות – ורמון התבכיין כהרגלו: "לא ביקשתי פסל, אבל לא חשבתי שיקללו וישמיצו". אלא שמעדותו בפני המפרקים מתברר שהוא דווקא כן ציפה לדמותו החקוקה באבן, כנראה בכניסה למתחם וולפסון. "לקחתי קבוצה על סף פירוק והבאתי אותה לפלייאוף העליון במינימום כסף", הוא אמר להם, "צריך להקים לי פסל!". כמו שנאמר: כל המפסל, במומו מפסל.

"פנו אליי אנשים שאמרו שרק אני יכול להציל את הקבוצה והבטיחו שיתרמו לי. את כולם נשאה הרוח", קיטר אז איש הרוח, ועבר מהיציע לעיתונות: "אף אחד מהמסיתים בתקשורת לא הביא שקל". טענה נכונה, אלא שלפי הדוח של קוטלר בשלוש השנים בהן החזיק בזכויות הניהול גם "רמון לא הזרים לקבוצה ולו שקל אחד מכיסו". בניגוד אליו, אגב, אף שדר או כתב לא הצהיר מעולם: "אני מנהל את הפועל ת"א, רק אני קובע!"... זוהי טקטיקת רמון. הכסף והכישלונות שייכים לאחרים, הסמכות והכבוד רק שלי.

"אף אחד לא מביא כסף חוץ ממני ומעידו חג'ג'", התלונן הטרמפיסט לפני חמש שנים, כשהעסק החל להידרדר, ומיד תיקן את עצמו: "אני לא מביא, אני מגייס. את כל קשריי וכישוריי אני מגייס"... ואחרי שהתברר כי קשרים יש לו אבל כישורים הרבה פחות, הגיע באותה תקופה המשפט המגלומני הבא: "הפראייר שקוראים לו חיים רמון מת, ואין אף אחד שיחליף אותו"... סליחה? אחד שמגייס מיליונים מאחרים ומשחק אותה בעלים זה לא פראייר. זה מאכער.

"הפראייר שקוראים לו חיים רמון מת, ואין אף אחד שיחליף אותו"(צילום: עוז מועלם)

האקדמאים

אינברום, אספה, זריהן וג'קי הדיקן

עדיין לא ברור מה הרקע לדקירתו של אור אינברום מבית"ר ירושלים בליל הסילבסטר, במיוחד בגלל שלפי הפרסום הוא שינה מספר פעמים את גרסאותיו בנוגע לאירוע. מה שכן ידוע הוא שהקשר המוכשר היה חניך "האקדמיה" לכדורגל באשדוד מיסודו של פרופ' ג'קי בן־זקן, בוגר מצטיין של כלא חרמון.

מדובר כמובן באותו מוסד להשכלה גבוהה שממנו יצא גם יצחק אספה, שמואשם בנהיגה בשכרות ובהפקרה, בתאונה שהסתיימה במותו של נער. סטודנט אחר של אותו גוף חינוכי הוא קשר הפועל באר־שבע ניב זריהן, שבית המשפט גזר עליו עבודות לתועלת הציבור בגין תקיפה אלימה של צעירה.

אינברום, חובה להדגיש, לא הואשם בדבר, וגם חשוב לציין שיש בהחלט הבדלים בין שלושת המקרים של בוגרי האקדמיה. זריהן קיבל כנראה את ההסמכה שלו בפקולטה למדעי החברה, בעוד שאינברום ואספה הם בוגרי הפקולטה למדעי החיים.

זירת האירוע בה נדקר אור אינברום. "בוגר הפקלוטה למדעי החיים"

חמקן השנה

מרמורק שוקעת, גולן מתאדה

"זו סגירת מעגל מרגשת, אני שמח לסגור מעגל בקבוצת האם שלי". כך אמר בקיץ 2014 זמר הנשמה אייל גולן כשרכש את הפועל מרמורק, וטוב באמת שזו לא הייתה קבוצת האב.

מצד שני, היא בהחלט הייתה גם קבוצת הסב. בקיץ 2016 הודיעה הנהלת הקבוצה כי תירשם בשם הפועל חיים מרמורק, על שם סבו האהוב של גולן, והבשורות הטובות (והדביקות) המשיכו לזרום.

לפני כחצי שנה הכריזה העמותה שמנהלת את המועדון על "הענקת תואר נשיא כבוד" לזמר הבית, ובפרק הנימוקים נאמר בין השאר: "התואר ניתן לגולן כאות הוקרה והערכה על פועלו במסגרת המועדון כשחקן הקבוצה בעבר, כאוהד מושבע וכמי שתומך בה כלכלית". הם הזכירו כמובן שהמועדון קרוי על שם הסבא חיים ז"ל, וציינו כי "מדובר בסגירת מעגל" (שכזכור כבר נסגר בעבר).

נשיא הכבוד של הפועל מרמורק. אייל גולן(צילום: עוז מועלם)

"קברניטי הקבוצה משוכנעים כי החיבור הנ"ל יוביל את המועדון לשנים ארוכות ויפות מלאות בהישגים ספורטיביים", נאמר בהודעה מהקיץ האחרון, אבל החורף נראה סגרירי מתמיד. הפועל חיים מרמורק עושה בושות במעמקי הליגה הלאומית, והנכד האוהב לא משמיע אפילו צליל של מארש.

"אדום עולה אני צועק / מרמורק מרמורק מרמורק", שר גולן בחגיגות העלייה ללאומית לפני שנה וחצי. אך דווקא עכשיו, כשהמעגל שוב נסגר, אף אחד לא שר: "אדום יורד אני צועק / מרמורק מרמורק מרמורק". איפה עומר אדם כשצריך אותו?

המטריד

ד"ש מגלעדי ללוסטיג ולארד

כמעט שנה חלפה מאז שחבר הוועד האולימפי אלכס גלעדי הגיש תביעה בסך שני מיליון שקל נגד העיתונאיות אושרת קוטלר ונרי ליבנה. הראשונה סיפרה איך ראיון עבודה אצלו הפך להצעה מגונה, כולל המשפט: "את לא יודעת איך מתקדמים בהוליווד?", השנייה פירטה איך הפך ראיון דומה למופע התערטלות בביתו, שבשיאו חשף את שולי חלוק המשי שלבש ואמר לה: "דברי אליו"... "זה לא היה המיקרופון שרציתי", העידה העיתונאית ההמומה.

הודיע כי הוא מוחק את שתי התביעות. אלכס גלעדי(צילום: אורן אהרוני)

"השמצות גסות, פראיות וחסרות שחר", נטען בכתב התביעה של גלעדי. "בעקבות הדברים המכפישים נאלץ התובע לפנות את תפקידו כנשיא 'שידורי קשת', וליתן הסברים לגורמים רמי־מעלה כאלה ואחרים, בישראל ובחו"ל. בעקבות הפרסום נגרמה לו בושת פנים גדולה עד מאוד". אתמול, למרבה הבושה, הודיע התובע כי הוא מוחק את שתי התביעות, ואף הבהיר כי "לא הייתה לו כל כוונה לפגוע בקוטלר".

ומה עם הגורמים רמי המעלה שלהם נאלץ חשפן העבר ליתן הסברים? ובכן, הכוונה כנראה אינה לראשי הוועד האולימפי, הבינלאומי

 והישראלי. "אנו מקווים שלא נפל פגם בהתנהלותו בנושאים אישיים", נמסר בהודעה העלובה שפירסם עם התפוצצות הפרשה הוועד שלנו, שאמור להגן על הספורטאיות ולשלוח מסר תקיף לסוטי המין למיניהם.

אך גם אתמול, אחרי שהאיש עם המיקרופון התקפל, לא נשמע קולם של שפנפני הוועד – היו"ר יגאל כרמי והמנכ"ל גילי לוסטיג. לשתיקה הרועמת המשיכה להצטרף חברת ההנהלה הבכירה יעל ארד, שבאתר הרשמי של הוועד האולימפי מתנוססת תמונתה ממש לצידו של המטריד הבכיר. שם לפחות, הוא לא לובש חלוק משי.