מחקר: נשים מיניות נענשות על ידי נשים אחרות
לאורך ההיסטוריה נשים סבלו ממישטור המיניות שלהן. מחקר חדש מציג כעת ממצאים מפתיעים לפיהם לא רק שנשים בדומה לגברים מציגות דעות קדומות כלפי נשים שנחשדות במתירנות מינית, הן אף נוטות להעניש אותן במידה רבה יותר מגברים. וזה כבר הרבה יותר מסוכן ומפחיד מדיכוי גברי
לאורך ההיסטוריה ובחברות ובתרבויות שונות, נשים סבלו וסובלות ממישטור המיניות שלהן. בין אם מדובר במילת נשים, ברצח "על כבוד המשפחה" (במרכאות כפולות ומכופלות), במערכת משפט שגוזרת על מעלימי מס עונשים חמורים יותר מאנסים, או ב'סלאט שיימינג' (הדבקת כינויים פוגעניים והפניית אצבע מאשימה כלפי נשים שמפגינות את המיניות שלהן), אין ספק שהמיניות הנשית נתונה תחת פיקוחה של העין החברתית. המסר המועבר לנשים הוא חד וחלק – שימרו על המיניות שלכן תחת שליטה, או שאו בתוצאות.
גברים ונשים לא מסתדרים? השפה אשמה
הפטרייה חזרה והיא באה ללמד אותי לקח מיני
בניגוד לסברה הרווחת, המיניות הנשית אינה מפוקחת רק על ידי גברים. דוגמה לאופן שבו נשים מפקחות על המיניות של נשים אחרות ניתן לראות בתקרית שאירעה לפני מספר ימים באוניברסיטת קורנל היוקרתית שבארצות הברית. מרצה נזפה בסטודנטית על כך שהמכנסיים שהיא לובשת קצרים מדי. "באמצעות המכנסיים האלה", טענה המרצה, "את מזמינה את המבט הגברי לעבור מתוכן דבריך אל הגוף שלך". כתגובה, ולאות מחאה על המישטור, פשטה הסטודנטית האמיצה את בגדיה ונותרה מול הכיתה בתחתונים וחזייה.
לפיקוח הנשי על המיניות הנשית מצטרפים גם תימוכים מחקריים. מחקר שנערך ב-2013 בקרב סטודנטיות בדק את התגובה שלהן כלפי נשים שלבושות בצורה שנתפסת (באופן חברתי) כפרובוקטיבית. בניסוי אחד נכנסה לחדר אישה הלבושה בג'ינס וטי-שירט, ונוכחותה לא גררה כל תגובה. בניסוי שני היא נכנסה לחדר לבושה בחצאית קצרה וחולצה עם מחשוף, וזכתה לשלל תגובות עוינות מצד הסטודנטיות, שגלגלו עיניים, צחקו עליה ואף פנו ודיברו אליה בגסות.
הממצאים הללו לא ממש מפתיעים כשנזכרים שכולנו, גברים ונשים כאחד וכאחת, הם יציר ידיה של החברה בתוכה אנחנו חיים וחיות. אנחנו נולדות לתוך עולם עם קודים חברתיים ופועלות בהתאם לנורמות שעל ברכיהן התחנכנו. אחד מהם הוא המוסר הכפול כלפי המיניות הגברית והנשית, שלפיו גבר שמבטא את המיניות שלו מממש את גבריותו וזוכה לתשבוחות, ואילו אישה שפועלת בצורה דומה חוטאת למהותה כאישה, וזוכה במקרה הטוב להאשמות. וכן, כשחושבים על זה שכדי לבטא את המיניות שלו גבר זקוק לאישה דומה, מבינים שמלבד היותו לא הוגן, המוסר הכפול הזה גם לא מרגיש הגיוני במיוחד.
שלוש סימולציות, תוצאה אחת מדאיגה
מחקר חדש שהתפרסם השבוע מציג ממצאים מפתיעים לפיהם לא רק שנשים בדומה לגברים מציגות דעות קדומות כלפי נשים שנחשדות במתירנות מינית, אלא שהן נוטות למשמע ולהעניש אותן במידה רבה יותר מגברים. המחקר, שבוצע על ידי חוקרים בריטיים ופורסם בכתב העת Evolution & Human Behavior, כלל כאלף נחקרים שחשבו שהם הולכים להשתתף במשחק סימולציה של קבלת החלטות כלכליות כנגד יריבה, והוצגה בפניהם תמונתה. לחלק מהנחקרים הוצגה היריבה כשהיא לבושה בבגדים צמודים בצבע אדום ואיפור רב (תדמית המשדרת את היותה "נגישה מינית", על פי החוקרים), ואילו בפני אחרים הוצגה היריבה כשהיא לבושה בבגדים רפויים ואיפור עדין.
המשתתפים שיחקו באחד משלושה משחקים: במשחק הראשון – "משחק הדיקטטור" – קיבלו המשתתפים 20 דולרים ונאמר להם שהם יכולים לתת כל סכום שירצו לשחקנית שמולם. הן הגברים והן נשים נטו לתת סכום נמוך יותר לשחקנית הלבושה באדום, כלומר היו פחות אלטרואיסטיים כלפי האישה ה"נגישה מינית". במשחק השני – "משחק האמון" – נאמר למשתתפים שכל סכום שהם יתנו לשחקנית השנייה ישולש עבורה, ואילו היא תבחר כמה מתוכו להעניק להם בחזרה (או לא להעניק להם). גם במקרה הזה העדיפו הנחקרים את האישה עם האיפור העדין והבגדים הרפויים.
בשני המשחקים הללו פעלו הנשים והגברים בצורה דומה, תוך מתן העדפה ברורה לאישה הבלתי נגישה, אולם במשחק השלישי השתנתה התמונה: במשחק השלישי – "משחק האולטימטום" – כל אחד מהשחקנים יכול לדחות את הכסף שניתן לו על ידי השחקן השני, במידה והסכום לא נראה לו הוגן. במקרה כזה, אף אחד מהשחקנים לא קיבל דבר. התוצאות במקרה זה הראו הבדל ברור בין גברים לנשים: נשים נטו יותר מגברים לדחות את הכספים שניתנו להן. כלומר, בבחירה בין האפשרות לקבל סכום קטן של כסף בזמן שהיריבה מקבלת סכום גדול, לבין האפשרות שבה אף אחת מהן אינה מקבלת דבר, נשים - יותר מגברים - נטו לבחור באופציה השניה.
באמצעות התנהגות זו, אומרים החוקרים, הענישו הנשים את המתחרה ה"נגישה מינית". זאת, על אף העובדה שבעשותן כך הן ויתרו על הכסף, כלומר הענישו למעשה גם את עצמן. כשמצרפים את תוצאות שלושת המשחקים ביחד, מקבלים שגברים ונשים כאחד מגיבים באופן שלילי כלפי נשים שמפגינות מיניות, אבל רק נשים מוכנות לשלם בעצמן את המחיר של הענשת הנשים הסוררות. כאשר הענשתן עמדה בסתירה לרווחתם האישית של הגברים, העדיפו הגברים למקסם את טובתם האישית.
החוקרים מסבירים את הממצאים באמצעות תיאוריות סוציו-ביולוגיות, ויוצאים מנקודת מוצא שחברות פטריארכליות מנסות לדכא מיניות נשית כדי לספק לגברים ודאות שהם האבות של ילדיהם. עם זאת, למרות שלגברים יש מניע דרוויניסטי למנוע מהנשים שלהם לבגוד, יש להם גם מניע דרוויניסטי לעודד נשים אחרות להיות מתירניות. לנשים, לעומת זאת, אין מניע כזה - להפך, שכן הן תופסות נשים נגישות מינית כמתחרות פוטנציאליות על בני הזוג שלהן.
בנוסף, מציעים החוקרים, מאחר שגברים חותרים לסקס, נשים מגבילות את הגישה אליו כדרך לשמר יתרון במשא ומתן עם גברים על המשאב הזה. נשים נגישות מינית גורמות לסקס להפוך ממשאב מוגבל למשאב זמין, ובכך הן מסכנות את עמדת הכוח של הקבוצה. לפיכך נשים רבות מגלות אפס סבלנות כלפי נשים שנתפסות כמתירניות מינית.
אם כן, לגברים אין כל סיבה לסבול ממחיר הענשת נשים זמינות מינית שאיתן הם לא בקשר רומנטי, אבל לנשים יש, מתוך אינטרס לשמר את הערך של הסקס ולהעניק לנשים כוח רב יותר כקבוצה.
בין אם אתם מחסידי התיאוריות הסוציו-ביולוגיות, ובין אם אתם כמוני, מקבלים פריחה מהניסיון להסביר התנהגות חברתית מורכבת באמצעות הפשטתה לכדי כמה אורנג-אוטנגים שנשלטים באופן מוחלט על ידי מערכת המין והרבייה, קשה להכחיש שמדובר ברעיון מעניין להסבר דיכוי המיניות הנשית על ידי נשים.
כך או כך, לא משנה באיזו דרך תפנו לצורך ההסבר, מבחן התוצאה הוא זהה: לא גברים מדכאים נשים. חברות פטריארכליות-גבריות מדכאות נשים, והתפיסה הפטריארכלית מחלחלת כל כך עמוק (מטעמים אבולוציוניים או דרך חיברות חברתית, לבחירתכם) עד כי נשים פועלות בעצמן כנגדן למען דיכוי עצמי. וזה, כבר הרבה יותר מסוכן ומפחיד מדיכוי גברי.
