מכורים לפורטנייט, והם רק בני 10
הם צמודים למסך רוב שעות היום, מעדיפים להישאר בבית כדי לא להפסיד זמן משחק ולא רוצים ללכת לפגוש חברים. ההורים מתקשים לעמוד מולם ולא מצליחים להציב גבולות. איך חיים עם פורטנייט ולא מאבדים את הילדים?
"נכון לעכשיו, זה הפורטנייט שמעמיד את ההורים במבוכה: הילד הסקרן והנמרץ שלהם מצמצם את סקרנותו ופעילויותיו, כדי להגיע כמה שיותר מהר למשחק המיוחל. הבעיה, לטעמי, היא לא במשחק עצמו: במשחקים מסוג זה אפשר אפילו למצוא אלמנטים חיוביים.
"כפי שהפוקימון גרם לילדים לצאת החוצה ולעסוק בפעילות גופנית, כך הפורטנייט יוצר סוג של שיח חברתי תוך כדי משחק. הבעיה היא לא המשחק - אלא ההגזמה וההתמכרות, ואלה מחייבות את ההורים לפעולה יסודית ומשמעותית. בחינוך בכלל, ובכל מה שקשור במסכים בפרט, מילת הקסם היא מידתיות. יש מקום למשחק - בתור סדר יום שיש בו גם שפע פעילויות אחרות".
"רק אנחנו, ההורים, אחראים על הצבת גבולות - כמה זמן מסך? כמה זמן בפורטנייט? האם הילד הלך לחוג? האם הוא אכל בצורה מאוזנת? האם ביצע פעילות גופנית במהלך היום? כמה זמן הוא מקדיש לפעילות לימודית? תפקידנו הוא להעניק לילד כלים של מידתיות - כדי שבבוא היום בבגרותו, הוא ידע להציב לעצמו את הגבולות.
"זה מאתגר, אבל לפני הכל חשוב לא לפחד מהתנגדות - סביר להניח שהילד שלכם יתנגד כשתודיעו לו על החלטתכם להגביל את זמן המסך שלו, ויגיד ש'לכולם מרשים' ו'שמעכשיו לא יהיו לו חברים'. כגודל ההתמכרות - כך גודל ההתנגדות.
"במקום להיבהל, יש להביע אמפתיה לקושי של הילד ('כן, זה לא קל להיות היחיד שלא מרשים לו') ולעמוד על החלטתכם, לטובתו. לבסוף, אל תשכחו להחמיא לו כאשר הוא אכן מיישם את הכללים. דבר נוסף שחשוב לזכור הוא שמניעה - היא לא התמודדות: הילדים שלנו חיים בסביבה עתירת מסכים. החוכמה היא לא למנוע מהם לשחק - אלא ללמד אותם לשחק ולהשתמש במסך באופן מאוזן. ללמד אותם לעמוד בפיתוי של "רק עוד משחק" ולקום לעשות דברים אחרים. לכן, עדיף לאפשר משחק בפורטנייט תוך הגבלת זמן, מאשר למנוע מהילד לשחק בכלל".
גם ד"ר שגית זילברברג־יעקובוביץ, יו"ר עמותת אשנ"ב - אנשים למען שימוש נבון ברשת - מודעת לתופעה הסוחפת, "זה אופייה של הטכנולוגיה. היא ממציאה את עצמה מחדש במהירות שקשה לנו להדביק אותה ולפני שהרגענו פאניקה אחת, מגיעה עוד טכנולוגיה הגוררת פאניקה מסוג חדש.
"מה שחשוב לדעת זה שעלינו כהורים לספק לילדים שלנו כלים לצריכה חכמה של מידע ברשת. לא צריך להיות מבין גדול בטכנולוגיה. שְׁבו, דברו איתם, נסו להבין את הצורך שממלא עבורם משחק מחשב כזה או אחר, נסו לשחק איתם. אולי תגלו שהילד שלכם לומד להפעיל חשיבה אסטרטגית, מגלה יכולות חברתיות שלא ידעתם עליהן, או שאתם יכולים לסייע לו לפתח אותן".
השאלה היא האם מדובר בהתמכרות של ממש. אבי מורלי, מומחה בגישת 12 הצעדים בנושא התמכרויות, גומא המרכז לאימון וגישור, מסביר מהי התמכרות, "מדובר ביציאה מקו האמצע והגעה למצב קיצוני. אדם מאבד את חופש הבחירה וזה מתחיל להיות יותר חזק ממנו. ברגע שזה עומד להיות מרכז החיים שלו, זה הופך להתמכרות. משהו שאין עליו שליטה.
"במקרה של משחק המחשב, כל עולם הגיימינג יושב על בעיה יותר מהותית, כי הילד למעשה בורח לעולם וירטואלי. אין ספק שכשילד סובל מבעיה חברתית או בתוך הבית או בבית הספר, הוא עשוי למצוא את המפלט במשחק המחשב והעולם הווירטואלי - שם הוא מרגיש משמעותי, יש לו מה להגיד, אם הוא משחק טוב מחזיקים ממנו, בעוד שבחוץ זה פותר אותו להתמודדות מול דחייה".
איך מבינים שמדובר במצב קיצון?
"ברגע שהילד לא מציב גבולות, שזה משתלט על כל החיים, כשהילד נכנס הביתה וישר הולך למשחק ולא יוצא מהחדר, רב עם כל מי שפותח את הדלת, כשזה הופך להיות כל עולמו וכשזה נהיה חזק יותר ממנו.
"אם לא חסרה לו אינטראקציה עם האנשים זו הנורה החזקה ביותר. כשזה מתחיל להפריע בחיי היומיום - לא הולך לחברים, לא הולך לחוגים, חברים לא באים אליו. גם הקושי בקימה בבוקר מעידה על כך - הוא משחק עד השעות של הלילה ולא מצליח לקום בבוקר. יכול להיות שאתם חושבים בכלל שהוא ישן והוא קם באמצע הלילה לשחק. מעבר לזה, הוא 'מחפף' בכל תחום אחר כדי להספיק למשחק - גם כשהוא יושב בארוחה משפחתית הוא ממהר לאכול כדי לחזור לשחק.
"הוא נמנע משיח בארוחה כדי לסיים מהר. ניכרים בו גם שינויים התנהגותיים - לדוגמה - כשאתם נכנסים לחדר ואומרים לו לא לשחק היום והוא מגונן על המשחק ויוצר ריב, יש כאן בעיה. חשוב מאוד לא להשלות את עצמכם שאם הוא מוציא מאיות או ציונים גבוהים אז הכל בסדר. הוא יכול להיות מאוד מוצלח בלימודים, עם ציונים גבוהים, אבל יש בעיה רגשית שמתפתחת. חשוב להבין שאם זה לא היה המשחק מחשב זה היה משהו קשה יותר, כי הוא מחפש את הבריחה מהעולם האמיתי. ילד לא סתם יושב כל היום על המשחק בחדר".
קראו עוד:
היום שבו יתחילו ללמוד פורטנייט בבית ספר
זו ההשפעה של פורטנייט על הילדים שלכם
מכורים לפורטנייט: כשהילד סגור כל הקיץ לבד בחדר
ומה בכל זאת אפשר לעשות?
"קודם כל תבינו ותכירו בכך שזה יושב על מצוקה של הילד. חשוב לא לתקוף את הילד - בזה שאני תוקף אותו על כך שהוא משחק ויוצר ריב, אני בעצם מעצים את החוויה של המאוימות בתוך הבית, שלא מבינים אותו, ואני רק מחריף את הבעיה. שנית, יש להחליט החלטה הורית משותפת - תשבו אתם קודם כהורים אחד על אחד ותנתחו עם עצמכם מאיפה זה נובע. האם מתוך זה שאתם אנשי קריירה ומגיעים מאוחר? האם אתם משקיעים יותר זמן בילדים הקטנים כי הם יותר צריכים אתכם? אתם מגיעים הביתה ויושבים על המחשב או מול הטלוויזיה ולא יוצרים שיח עם הילד? קחו אחריות על עצמכם.
"חשובות גם הנחישות והרגישות - תחליטו על שימת גבולות תוך רגישות מול הילד, ונחישות עם הנושא של הגבולות. הגדירו זמן למשחק - לדוגמה שעתיים, גבולות ברורים מאוד. תבינו שבהתחלה הוא ינסה למתוח את הגבולות בכל מחיר ואתם צריכים להיות החלטיים ונחושים בשימת הגבולות. חשוב שיבין שזה נכנס תחת חוקי הבית ולא נגדו, אלא בשבילך ובשביל הבית. הכי חשוב שתבינו שזה תהליך שלכם כמו של הילד עצמו, זה לא ייפתר ברגע, יהיו לא מעט מריבות וצעקות והילד לא יפסיק לבחון אתכם ואת הגבולות שאתם מציבים".
הבשורות הטובות
אודיל רוזנפלד, מנחת הורים בגישת אדלר - "הורות רגועה במרחק נגיעה", מדברת על תחושת חוסר שליטה ופחד של הורים שילדיהם מרבים לשחק במשחק: "גם אחרי שגילינו שהילד משחק במשחק חדש, במקרים רבים, יהיה זה משחק שאיננו מכירים ואף נתקשה ללמוד אותו. למעשה, במקום להיות בעמדת המבוגר היודע והמגן על הילד שלנו, אנחנו נמצאים בעמדה נחותה וחווים חוויה של חוסר שליטה ופחד.
"התקשורת גם היא, לא תמיד תורמת באופן העברת המסרים המפחידים לגבי אותם משחקים. הפורטנייט הוא אחד מהמשחקים האלה. זהו משחק שבו הדמויות הורגות זו את זו בנשקים שונים. גם אני נרתעתי כשבן ה־12 שלי התחיל לשחק בפורטנייט וכשאחיו הבכור אמר לי, 'זה כמו משחקי הרעב, מי שנשאר אחרון בחיים הוא המנצח', על פניו, משחק אלים ומזעזע.
"התאפקתי שלא לדרוש ממנו למחוק את המשחק מיידית מהמחשב וביקשתי שיראה לי את המשחק. וזה לא היה פשוט, שתי דקות הספיקו כדי שאחוש בחילה מתנועות המסך והתקשיתי מאוד לעקוב אחרי ההתרחשות". אבל, כשנכנסה לעניינים ובדקה מקרוב את הנושא, היא גם מצאה כמה נקודות של אור, "לשמחתי, גיליתי שיש עוד מספר עובדות על המשחק חוץ מהריגה: קודם כל, שכשאתה הורג או נהרג, אין פצעים או דם, אתה פשוט נעלם. גיליתי שכל משחק מתחיל מאפס, גם הטובים ביותר נכנסים לזירה ללא נשקים, הם משיגים אותם במהלך המשחק, כך שבכל משחק, יש הזדמנות שווה לכולם.
"בכל שלושה־ארבעה חודשים יוצאת גִּרסה חדשה, מה שדורש מהשחקנים ללמוד את המפה החדשה. אני רואה בזה פיתוח מיומנות של חשיבה והסתגלות לשינויים. הדמות במשחק, נדרשת הן לשמור על עצמה מפני פגיעה והן לפגוע בדמויות אחרות, וכל שחקן יכול לבחור את האסטרטגיה שלו, כמו בחיים למעשה, האם אני עסוק רק בעצמי או ער לסביבה שלי? עד כמה אני יוזם ולוקח סיכון, לעומת נקיטת עמדת הגנה בטוחה. במשחק, אתה לא חייב להיות לבד, ניתן לבחור להיכנס לזירה בזוג או ברביעייה, כאן נדרשות מיומנויות חברתיות - של שיתוף פעולה, הגנה על חבר ולעיתים הקרבה עצמית למען הצלחת הקבוצה.
"בכל שבוע יש משימות חדשות שצריך להשלים, השלמת המשימות מקנה עלייה ברמה. פיצ'ר זה מזמין את הילדים להתאמץ כדי להשיג מטרה ולהשתפר. ויש גם מגרש אימונים, שבו לא הורגים אותך, אתה יכול להתאמן ולהשתפר בשטח מוגן ובטוח. המשחק הוא חינמי, כך שלמעשה, ניתן לשחק אותו לגמרי ללא עלות. בקנייה ראשונית בעלות נמוכה, ניתן לרכוש כסף במטבע המשחק, הנקרא VBAX. עם ויבאקס, ניתן לרכוש סקינים (חליפות משחק) המשווים לך מראה ייחודי, או ריקודים אותם בדרך כלל רוקדות הדמויות ברגעי השגת הישג".
"נכון. הילדים שלנו מזמנים לנו התמודדות עם נושא חדש ואנחנו רוצים להוות סמכות ולהביע את דעתנו עליו. כדאי שנבדוק את הנושא לעומק לפני שאנחנו מביעים דעה או מטילים סנקציה. אנחנו לא יכולים להבטיח לילדים שלנו ביטחון מושלם, בשום מקום, ואם פעם החשש הזה היה רק מחוץ לבית, אז עולם האינטרנט מזַמן לנו פגיעות גם בתוך הבית. זה אכן מפחיד, כי עם ההבנה הזו אנחנו מבינים שאין לנו שליטה מוחלטת על המוגנות של הילדים שלנו.
"ככל שהילדים מתבגרים, הם מבלים פחות ופחות שעות בהשגחת מבוגר, וגם אם נחסום משחקים בבית או נעקוב אחריהם, הם חשופים לסכנות מחוצה לו. לכן המשימה שלנו היא ללמד את הילדים להיות ערניים לסכנות. ובמקרה הזה, לאלו שהאינטרנט טומן. נשוחח על המורכבות של היותו בבית, מול מחשב, כשבעצם ישנה האפשרות שהאדם שעומד מאחורי המילים החביבות בצ'ט יכול להיות אדם שרוצה לפגוע בו. השיח צריך להיות ברמה של מודעות ולא של הפחדה. כזה שיהווה קרקע בטוחה לילדים לפנות אלינו כשהם מרגישים שלא בנוח עם תכנים אותם הם פוגשים, או לא בטוחים אם אלו תכנים שמתאימים להם".
פורטנייט, והחיים עצמם
קרן כץ (31), מחריש, מנהלת חשבונות, נשואה ואם לחמישה, חברת הקבוצה - "אמהות נפגעות פורטנייט הקבוצה הרשמית" בפייסבוק: "בחופש הגדול זה התחיל להיות מוגזם. הילדים שבכיתות ה' ו־ז', פשוט היו כל היום במסכים. מכיון שבקיץ הזה הייתי עם ילד קטנטן ובסוף היריון, כנראה שהיה לי גם קצת נוח. הייתי שומעת רק, 'אמא אני רעב' וזה היה הקשר בינינו. זה התחיל להיות עד שעות מאוחרות בלילה אבל שוב - זה היה חופש ולא היה לי כוח להציב גבולות. אלא שההתנהגות שלהם ממש השתנתה לרעה והתחילה להיות תחרות מטורפת בין האחים. קלטתי שזה לוקח אותם למקום לא טוב, אבל כבר לא הצלחתי לעצור את זה.
"איימתי ללא הרף, שאוציא את הכבל והכל נעשה תוך עצבים וצעקות. מכיון שבדיוק עברנו דירה, זו הייתה הזדמנות עבורי לעשות משהו קיצוני, והחלטתי שלבית החדש אני לא מכניסה שום מסך. חתכתי מהשורש. הם היו באטרף. זה היה אחד לאחד כמו מישהו שלקחו ממנו סמים - הם מחו, בכו, שברו את הבית. אי־אפשר היה לסבול את ההתעלמות שלהם מכל מה שקרה סביבם, הם לא רצו לצאת מהבית. אני מאמינה שרק השינוי הקיצוני עובד. צריך לצאת מאזור הנוחות וללכת על זה. מצאתי תחליפים - נתתי כסף למשחקים כמו טניס שולחן, דמקה, ולאט־לאט חזרנו לחיים".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
לילך מגדיש (44) מבנימינה, מזכירה, נשואה ואם לארבעה מספרת: "יש לי ילד בן 12.5 שממש על זה. בקיץ הוא לא הפסיק לשחק. התהפכו לו השעות. לאט־לאט הבנתי שהוא לא יכול בלי. הוא ילד מקסים וטוב, תלמיד חרוץ, ואני אמא שלא מענישה מדי - אני פשוט יודעת איפה לשים גבולות והילדים שלי מחונכים. אבל כשזה מגיע לפורטנייט - זהו - אני לא מצליחה.
"צריך בבית מחשב, כי יש שיעורי בית וכולנו צריכים, אבל הוא לא מוכן ללכת לחוגים. המשחק הזה מספק לו את כל מה שצריך. כשהולכים למפגש משפחתי הוא כל דקה מסתכל על השעון, מתי הולכים הביתה. אני חושבת שברמה החינוכית, זה לא נכון להעלים מקלדת או כבל. השאיפה שלי היא ללמד את הילדים איך כן לחיות עם כל זה בגבולות הנכונים. אבל לצערי, אני לא מצליחה להגיע לפתרון הזה. אני בחיפושים, כדי שיהיה נעים לשנינו".
כך תתמודדו עם פורטנייט בחמישה צעדים:
• להגביל את הזמן: יש אפליקציות שונות איתן ניתן להגביל את השימוש במשחק (למשל - נורטון פמילי, qustodio, התוכנה, timeout.life, Microsoft family ועוד).
• מודעות: דברו עם הילד. ספרו לו בצורה הכי שכלתנית על הסכנות שבמשחק, על כללי הזהירות וגם על סכנת ההתמכרות. כך, יהיה הרבה יותר קל להציב גבולות.
• זמן משפחתי: לאחר ששמתם את הגבולות, הקציבו זמן משפחתי מדי ערב, ארוחות משותפות, שיח יומי, כדי להגיע אליו ולהבין מה עובר עליו. אם לא נוח בבית אז אפשר לצאת לפעילות משותפת מחוץ לבית, אפילו לזמן קצר.
• הציעו אלטרנטיבות מספקות מחוץ לבית: בילוי קבוע בפארק, במגרש הכדורגל, אם מדובר בילדים יותר קטנים אז אפשר בג'ימבורי, ויש הורים שמעידים שאפילו קנו כלב כדי להעסיק את הילדים מחוץ למסכים.
בכל מוצאי שבת, ערכו פגישה משפחתית קצרה שבה תתכננו יחד עם הילדים את לוח הזמנים השבועי. בלוח הזמנים הזה עליכם לכלול חוגים, הסעות, מבחנים, שעות הכנת שיעורי בית - וגם שעות מסך ושעות משחק. שתפו את הילד בהחלטה מתי לקבוע את שעות המשחק (כדי שיתאימו לשעות שבהן חבריו משחקים).
• זכרו שאתם אנשי המקצוע הטובים ביותר לילד שלכם אבל תמיד אפשר להתייעץ באיש מקצוע או מנחה הורים שייתן לכם דרך וביטחון כיצד לפעול.
לפנייה לכתב/ת 
