כיתת ילדים נספתה בכבישים ב-2018

אמנם מספר ההרוגים בכבישים בשנה החולפת ירד, אבל מבין 315 הנספים 31 היו ילדים. עלייה נרשמה גם בקורבנות האופניים החשמליים. לא עשינו מספיק

ארז קיטה פורסם: 07.01.19 , 10:12

תאונה בכביש 90 באוקטובר האחרון

שנת 2018 אספה את ימיה האחרונים והבשורה היא שמספר ההרוגים מתאונות דרכים ירד בהשוואה לשנת 2017. מדובר בנתון מעודד אחרי שנים רבות של עלייה מתמדת ורצופה בקטל בדרכים. המסר המרכזי ש-2018 קופלת בתוכה הוא שהמאבק בתאונות הדרכים אפשרי וניתן להצליח בו, כפי שמדינות העולם מוכיחות לנו שנה אחר שנה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

מה השתנה אפוא ב-2018? הדבר מרכזי שניתן להצביע עליו הוא תוספת עשרות ניידות תנועה למשטרה, כפי שהתחייב השר לביטחון פנים גלעד ארדן. התחייב - ועמד במילתו. אכיפת משטרה גלויה וסמויה היא כלי מרכזי במלחמה בתאונות הדרכים. כשאנו רואים ניידת, באופן טבעי הרגל יורדת מדוושת הגז, אנחנו דרוכים יותר, נוהגים באדיבות ובוודאי לא עושים שימוש בטלפון הנייד. נראות ונוכחות משטרתית רחבה בכבישים מצילה חיים, פשוטו כמשמעו, וחובה על השר לביטחון הפנים – הנוכחי וזה שיבוא אחריו - להמשיך ולחזק את אגף התנועה, כי חסרות עדיין כ-200 ניידות על פי החלטת הממשלה הקובעת כי יש צורך ב-450 ניידות.

אבל יש גם חדשות רעות. 2018 הייתה הקשה והקטלנית ביותר לרוכבי האופניים החשמליים: 19 רוכבים נהרגו לעומת שבעה רוכבים בכל 2017. הזינוק במספר הנפגעים מצביע על אוזלת ידו של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. כרבע מיליון זוגות אופניים חשמליים נעים ברחובות הערים ללא תשתית שתגן על הרוכבים או על הולכי הרגל. בהתעלמותו ובחוסר המעש המתמשך יצר משרד התחבורה כאוס וג'ונגל תחבורתי שהופך את רחובותיה של ישראל לבלתי אפשריים.

שנת 2018 תיזכר גם בזינוק במספר הילדים ההרוגים מתאונות דרכים. 31 ילדים קיפחו את חייהם, כיתת לימוד שלמה, לעומת 28 ילדים ב-2017. הדעת לא סובלת את הנתון המטורף הזה, שמציב את ישראל כאחת המדינות המסוכנות ביותר לילדים מבין מדינות ה-OECD.

סוף הוא תמיד התחלה של משהו חדש, ולכן 2019 חייבת להיות שנת המפנה במאבק בתאונות הדרכים. אין כל סיבה שמדינת ישראל לא תוביל בהצלת החיים בכבישים ואת המאבק הזה חייבים להוביל במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, זו האחריות שלהם וזה המנדט שהעם נתן בידיהם.

ביומן החדש של שר התחבורה והבטיחות בדרכים – בין אם יהיה זה ישראל כץ או מישהו אחר - עליו לסמן כמה מטרות מרכזיות, ובראשן להמשיך ולהגדיל את התקציב לשיפור קטעי הכבישים האדומים והצמתים המסוכנים, כי החשבון פשוט: שיפור התשתית ביותר מוקדי סיכון ונקודות תורפה שווה פחות הרוגים.

כל מי שנטל על עצמו את משימת הצלת החיים בכבישים יודע שאין ימים של שמחה ונחת, ולכן אין מקום לחגיגות. 315 משפחות הצטרפו ב-2018 למשפחת השכול - הורים, ילדים, סבים וסבתות, אחיות ואחים, שאת חלקם ניתן היה להציל לו עשתה המדינה את המוטל עליה וקיימה את ההתחייבות שנטלה על עצמה. הירידה במספר הרוגים עדיין מהווה כישלון למדינת ישראל, שלא עמדה ביעד שהציבה לעצמה – ירידה אל מתחת ל-300 הרוגים מתאונות דרכים ב-2015. ולכן אסור לנוח לרגע אחד במאבק הזה כדי למנוע את ההרוג הבא.