הבהלה לשנהב: ציידי הממותה נוהרים לסיביר
סין אסרה על ייבוא ומכירה של שנהב פילים - ויצרה תעשייה חדשה. ציידי אוצרות נוהרים ליקוטיה ברוסיה, ומחפשים שרידים של ממותות שהשתמרו בזכות הקרקע הקפואה. מי שימצא שנהב של החיה הפרהיסטורית יהיה עשיר
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
יקוטיה הוא אזור עצום בסיביר שגובל באוקיינוס הארקטי, עם קרקע קפואה שמכונה "קפאת עד". הקרקע הקפואה תמיד מהווה סוג של "מקפיא עצום" לשרידים הפרהיסטוריים, וכך השתמרו באזור גם עצמות של ממותות – שנכחדו לפני אלפי שנים.
בשנים האחרונות חווה יקוטיה תופעה שהמקומיים מכנים "בהלה לממותה": אחרי שסין אסרה על ייבוא ומכירה של שנהב פילים התחילו הסוחרים לחפש בקדחתנות שנהב של הפילים הפרהיסטורים – ונהרו ליקוטיה. ב-2017 ייצאו הרוסים 72 טונות של שנהב ממותות. 80% מהכמות הגיעה לסין. חלק מהקונים הסינים מגיעים ישירות ליקוטיה כדי לקנות את השנהב מהרוסים.
הרשויות ברוסיה מעריכות שבזכות הקרקע הקפואה ביקוטיה יש באזור שנהב במשקל כולל של 500 אלף טונות. כבר שנים שציידים ודייגים מקומיים אוספים עצמות של ממותות לאורך גדות הנהר והחופים. אך בעשור האחרון נרשמה עלייה חדה במחירים, ו"ציידי אוצרות" הגיעו לאזור הקפוא בסיביר. תעשייה חדשה נוצרה, והועילה למקומיים המובטלים וגם לחוקרי מאובנים.
ציידי השנהב יכולים להשיג מהמדינה רישיון לחיפושים, אבל הסחר עדיין לא מעוגן בחוק. חלק מהרוסים שמחפשים את שנהב הממותות מספרים שהרשויות מפעילות עליהם לחץ, ומחרימות את השלל שמצאו.
איסוף שנהב הממותות זו משימה מסובכת, שדורשת חודשים של הכנה מראש. השטח של יקוטיה הוא 3 מיליון קמ"ר – פי 5 מצרפת. בחלקים גדולים ביקוטיה אין כלל כבישים. הציידים מקבלים רשיון לחפש באזורים מסוימים, ויעברו במסע מאות קילומטרים. חלק משתמשים בסילוני מים עוצמתיים כדי לחפור מנהרות בגדות הנהר.
מי שימצא שנהב ממותה באיכות טובה יוכל למכור אותו לסינים ביותר מאלף דולר לקילו. עבור המקומיים בצפון יקוטיה זו אולי הדרך היחידה להשיג ביטחון כלכלי. מקומות העבודה באזור מעטים, והאקלים הופך את החקלאות לדבר בלתי אפשרי.
"יש בהלה לממותה עכשיו", אומר אחד האספנים ביקוטיה, שעבד עם רישיון במשך יותר מעשור. הוא כועס על כך שרוסיה לא הצליחה להסדיר בחוק את החיפוש והסחר של השנהב. הצעת חוק הוצגה בפרלמנט ב-2013, אבל מעולם לא התקיימה הצבעה. ייצוא השנהב מרוסיה הפך לאחרונה לקשה יותר. "אנשים פשוטים צריכים לדעת שהם יכולים להרים משהו מהקרקע, למכור אותו, לשלם מס ולחיות בשלום", הוא אומר.
אספני עצמות הממותה הפגינו בשנה שעברה בעיר יקוטסק, הגדולה באזור. הם האשימו את הרשויות בהחרמת השנהב שמצאו, למרות שהיו להם את האישורים הנחוצים. "תחזירו את השנהב לעם!", נכתב על השלטים של המפגינים.
הפוליטיקאי האזור ולדימיר פרוקופייב אומר שכל עוד יקוטיה לא תגרום לקרמלין להסדיר את סחר השנהב, המבוי הסתום יישאר. קידוח ב"קפאת העד" אמנם מזיקה, אך לדבריו 90% מהאספנים לא זקוקים לקידוחים ופשוט אוספים שנהב מהשטח הקפוא.
לאחרונה זעמו אספני השנהב על סרט דוקומנטרי ששודר בטלוויזיה הממלכתית, שהציג אותם כ"ציידים מיליונים". הסרט "אי השלדים", ששודר בערוץ "רוסיה 24", טוען שהרשויות ביקוטיה מתעלמות מהמסחר "הפלילי" של אספני עצמות הממותה.
הפוליטיקאי פרוקופייב מביע תמיכה באספנים. הוא אומר שמי שהורה לצלם את הסרט הם "אוליגרכים רוסים" שהתרגלו לקנות שנהב מסוחרים מקומיים, ולמכור את הסחורה לרוסים ולסינים. כעת איבדו אותם "אוליגרכים" את השוק הסיני, בגלל שהסינים קונים את הסחורה בעצמם בסיביר.
הסרט התיעודי טוען שהציידים ביקוטיה "הורסים בצורה ברברית" אתרים ארכיאולוגיים. ואלרי פלוטניקוב, חוקר מאובנים באקדמיה למדעים ביקוטיה, דווקא בעדם. הוא אמר ש"הבהלה לממותה" תורמת לקהילה המדעית, מכיוון שהיא מספקת לחוקרים דגימות שהאקדמיה לא הייתה יכולה למצוא בכוחות עצמה.
לפנייה לכתב/ת 
