"הטוב המשותף" - איך מגיעים אליו?
"ישראל היא המדינה העשירה ביותר בגיוון התרבותי המיוחד שנוצר בה, אך יחד עם זאת אנחנו מרגישים שהגיוון האנושי והתרבותי הוא עבורנו כחברה לעיתים נטל. איך משנים את המשוואה? ואם זה כל כך נכון לעשות, למה זה מרגיש לפעמים כאילו זה הפוך?" הגר אסור ואיהאב שנאן מ"תוכנית יסוד", בטור משותף
הרעיון ל"טוב משותף" נשמע אידאלי אם לא אוטופי, ומדבר על חברה בה אנשים מסוגלים ורוצים להכיל זה את כאבו של האחר, לתהות ביחד איך יוצרים חברה מגוונת שנותנת מקום לשוני ולייחודיות של כל אחד מאיתנו ואיך ניתן לראות את התרבויות השונות כנכס ולא כנטל.
ישראל היא המדינה העשירה ביותר בגיוון התרבותי המיוחד שנוצר בה, אך יחד עם זאת אנחנו מרגישים שהגיוון האנושי והתרבותי הוא עבורנו כחברה לעיתים נטל. איך משנים את המשוואה? ואם זה כל כך נכון לעשות, למה זה מרגיש לפעמים כאילו זה הפוך?
ד"ר גלי סמבירא, מחלוצות התפיסה ל"טוב משותף", טוענת שכדי לייצר שיח כזה עלינו להכיר ולהכיל את הכאב של האחר. עולם בו כל אחד מביא את האיכויות שלו אל תוך "מגרש המשחקים" ומזמין את שאר הצדדים להצטרף אליו. לכולם יש מקום ביצירת המרחב הציבורי ובתנאי שהם מכירים בסבלו של האחר.
דגש על ערכים ומוסר
עם זאת, המאמץ הכרוך בלאמץ תפיסת 'טוב משותף' עלול להיות מתסכל. לא קל להכיר בסבל של מישהו אחר בזמן שהוא עלול ליצור בך תחושות שחלקן לעיתים שליליות.
איך מתעלים מעל המציאות המורכבת והאתגרים שהיא מזמנת בין האידיאולוגיות והמגזרים השונים? מתחילים בכך שמצמיחים את התפיסה מהשטח. בעבודה חינוכית לאורך שנים - שבמהותה הדגש על ערכים ומוסר, חשיבה ביקורתית, כבוד אמיתי לזולת והיכולת להקשיב ולנהל דיון פורה גם בסוגיות קשות – ניתן להצמיח דור חדש של מקבלי החלטות ומובילי דעה אכפתיים וערכיים.
אלה יהיו מונעים מהרצון לקדם את החברה הישראלית על כל גווניה, בצורה כזאת שתהווה דוגמא אישית לשאר אזרחי המדינה ותוביל לשינוי אמיתי.
תכנית יסוד בה נוכחים ממגוון האוכלוסיות בחברה הישראלית מבקשת להטמיע את סל הערכים הזה כשבתוכו נמצאים החינוך לאמונה באדם, אהבת הארץ והחתירה לשלום. ערכים אלו הם הבסיס השורשי החשוב ביותר ליצירת חברת מופת בה כל אדם חייב לקבל הזדמנות להוביל לשינוי לו הוא מייחל ולחברה הטובה ביותר בה הוא יכול לחיות.
אז כשחושבים על כך במשמעות פרקטית ושואלים את עצמנו איפה "הצדק" בתוך התפיסה של 'טוב משותף'? התשובה מתחלקת לשתיים.
היא קודם כל מתחילה בתוכנו. היא מגיעה מתחושת ההגשמה של הפוטנציאל שטמון בנו והעיסוק המתמיד בשאלה האם מימשנו את הכל? בהמשך לכך הצדק, לפי אפלטון, ישכון באמת כשיותר מנהיגים יפעלו פוליטית ממקום שחוקר את הזהות שלהם באופן מתמיד בנוגע לשאלה - מה מניע אותי? ואם נחזור שוב ליסוד של 'טוב משותף' והכרה בסבל, הגישה הזאת דורשת בגרות. זהו שריר שלכולנו מומלץ לחזק בתור בני אדם בכלל וכמשרתי ציבור בפרט.
- הכותבים משתתפים בתוכנית יסוד اساس – תוכנית הכשרה למגזר משרתי הציבור בניהול מרכז מעשה - קרן רש"י בשיתוף עם 'עתודות לישראל' וקרן גנדיר.