עיירה בת 12 אלף שנה עומדת להיעלם
טורקיה: נהר החידקל יציף בקרוב את חסנכייף, עם השלמת סכר שייצר חשמל. במים יטבעו מזכרות מימי הרומאים ומערות שבהן עוד גרו בשנות ה-70. התושבים אורזים, בוכים ולא מאמינים להבטחות מארדואן
מהמצודה העתיקה המשקיפה על העמק, רידבאן אייהאן מביט על נהר החידקל ומקמט את מצחו. הנהר שבמשך דורות סייע לעיירה של משפחתו לשרוד, יהרוס אותה בקרוב. "הנכדים שלי לא יראו איפה גדלתי, איפה חייתי. הם ישאלו אותי 'סבא, מאיפה הגעתם? איפה גרתם?'. מה אני אעשה? אראה להם את האגם?", אומר אייהאן, ומסדר את הצעיף הכרוך סביב צווארו.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
העיירה הקטנה חסנכייף, השוכנת באזור הכורדי בדרום-מזרח טורקיה, מיושבת כבר 12 אלף שנה, אבל בחודשים הקרובים היא עתידה להיעלם, ואגם מלאכותי – חלק מפרויקט הסכר ההידרואלקטרי "איליסו" – יבלע אותה. הסכר, שיהיה השני בגודלו בטורקיה, הוא בעצמו חלק מפרויקט נרחב יותר, שמטרתו לפתח באמצעות השקיה ואנרגיה הידרואלקטרית את האזור, אשר הוזנח במשך שנים. הסכר אמור לפעול במשך 50 שנה ולייצר 1,200 מגה-וואט של חשמל לדרום-מזרח טורקיה.
ההצפה המתקרבת מאלצת לפנות מיושביהם לא רק את חסנכייף, אלא גם 199 כפרים באזור – 78 אלף איש בסך הכול. נוסף על כך, המבקרים מזהירים כי הסכר יפגע בזרם המים בעיראק השכנה.
3,000 התושבים של חסנכייף חלוקים בדעתם על המהלך: בעוד חלקם כועסים על ההקרבה שנכפתה עליהם, אחרים אופטימיים וממתינים להטבות הכלכליות שהמדינה הבטיחה להם כפיצוי.
אייהאן, שכבר פרש לגמלאות, מתנגד נחרצות להצפה. את כל זמנו וכוחותיו הוא מקדיש למאבק בסכר "איליסו" במסגרת הקמפיין "לשמור את חסנכייף בחיים", שבו משתתפים גם פוליטיקאים מקומיים.
משאיות במקום תיירים: "מי יבוא?"
האימפריות ששלטו באזור חסנכייף – אשורים, רומאים, סלג'וקים – השאירו אחריהן מורשת יוצאת דופן, ונוסף על כך אפשר למצוא בו אלפי מערות. בשנות ה-70 חלקן עוד היו מיושבות, ותושבים שעברו מאז לבתים בעיירה עוד זוכרים כיצד נהגו לשבת בהן עם משפחותיהם ליד האח כדי לאכול ולהתחמם. בשנים שלאחר מכן הפכו המערות לאטרקציה תיירותית גדולה.
"יש כאן כזאת היסטוריה", אומר אייהאן. "בכל פעם שאתה חופר פה אתה נתקל במשהו מציוויליזציה אחרת. להרוס את חסנכייף זה פשע גדול".
ממשלת טורקיה דוחה את הביקורת של התושבים, ואומרת שעשתה כל מה שאפשר כדי להציל את האתרים ההיסטוריים. שמונה אתרים כאלה הועברו לבית חדש, חלקם לעיירה "חסנכייף החדשה" שמוקמת בימים אלה עבור המפונים מעברו השני של הנהר.
במבצע מורכב באוגוסט שעבר, למשל, העבירה טורקיה את בית המרחץ העתיק "ארטוקלו חמאם", שמשקלו 1,600 טונות, למשכנו החדש, ולאחרונה פינו פועלים את שרידיו של מסגד איובי מהמאה ה-14 לאתר שנמצא כשלושה קילומטר משם ויהפוך ל"פארק תרבותי".
מבצעים מורכבים שכאלה הפכו את העיירה חסנכייף לאתר בנייה. האוטובוסים עמוסי התיירים הוחלפו בנחילים של משאיות עפר ובמנוף שניצב בכניסה ליישוב. במה שנשאר מהבזאר העתיק בחסנכייף אומר הקצב זכּי, יושב בין סוחרים שפניהם קודרות: "כבר אין תיירים. מה ירצה לבוא לראות את זה? בכל צעד שאתה עושה אתה עלול ליפול לבור באדמה".
חלום על סירות, רכבל ובתי מלון
אבל יש גם תושבים מרוצים. אהמט אקדניז, רועה צאן לשעבר, מעדיף להביט לעתיד. הוא מנהל את איגוד התרבות של חסנכייף, האחראי לקדם את מה שלעיירה יש להציע. אקדניז אומר שהוא כבר לא יכול לחכות להתחיל סוף סוף את "החיים החדשים", כפי שהוא מכנה אותם.
בטקס החנוכה של אתר הבנייה איליסו ב-2006 הבטיח הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, שהיה אז ראש הממשלה, כי הסכר החדש יביא למקומיים "תועלת אדירה". אחת ההבטחות החשובות הייתה שטורקיה תקים בצד השני של החידקל את "חסנכייף החדשה" ושזו תכלול דירות מרווחות ובית חולים מודרני, אבל מימוש ההבטחה הזו מתנהל בינתיים בעצלתיים. נכון לעכשיו יש בחסנכייף החדשה רק כמה בניינים קטנים, שדרכי בוץ מפרידות ביניהם. רובן לא סלולות.
אקדניז, שאמור היה לעבור לעיירה החדשה בדצמבר, מאמין עכשיו שזה לא יקרה לפני הקיץ. "תראו איך אנחנו חיים היום", הוא אומר, ומצביע על הסדקים בקירות ביתו, שבו הוא חי עם עוד שישה בני משפחה. "כל מה שאנחנו רוצים זה לחיות בכבוד".
אדקניז משוכנע שהסכר ימריץ את התיירות, הודות לשיפוץ המצודה ולכך שכמה מהמערות לא יוצפו. "יהיו פה סירות, רכבל, בתי מלון", הוא אומר. "חלק מהתושבים הצעירים שלנו כבר מתחילים ללמוד לצלול. צלילה בחסנכייף, אתם מתארים לעצמכם?".
המהנדסים עדיין מחכים לאור ירוק מארדואן כדי לסגור סכר שלישי ולהשלים את אצירת המים, תהליך שהחל בקיץ שעבר. לאחר מכן תחל הספירה לאחור, ואחרי שלושה חודשים תיעלם העיירה העתיקה חסנכייף במי החידקל.
ככה נראה העתיד
סולימאן אגלדיי, הבעלים של בית קפה קטן, מסביר שלפרויקט יש כבר שנים השלכות כבדות על התושבים. עיכובים ובעיות כספיות הקשו את בניית הסכר, רעיון שקודם כבר בשנות ה-60, וכתוצאה מכך "נגרם לנו הרבה חוסר ודאות בחיים".
ב-1981 הוכרזה חסנכייף כ"אזור לשימור", ואיסור על הבנייה בה הרחיק ממנה משקיעים. החוסר בהשקעות גרם לכך שמספר המשרות היה קטן יותר, ותושבים רבים עזבו כדי למצוא עבודה או בתים גדולים יותר.
לפני כמה שבועות נסע אגלדיי למחוז סנליאורפה הסמוך כדי לראות את הכפר הלפטי, שכוסה בעצמו במים לפני 20 שנה בגלל סכר בנהר הפרת. "שם ראיתי איך נראה העתיד, וזה כאב לי. התיישבתי בפינה ובכיתי".
עדכון (אוקטובר 2019): בחודש יולי טורקיה אכן השלימה את מילוי הסכר במורד הנהר, ובאוקטובר דיווחה סוכנות הידיעות רויטרס שחלק מהכפרים באזור כבר הוטבעו. מפלס המים בחסנכייף, כך דיווחה הסוכנות, צפוי לעלות בחודשים הקרובים. בפינוי התושבים נרשמו עיכובים, ובתחילת אוקטובר עוד היו בו מקומיים שטרם עזבו, אך גם הם השלימו עם גורלם, ואישרו שבתוך חודשים העיירה לא תהיה קיימת. לפי דיווחי רויטרס באוקטובר, ב"חסנכייף החדשה" כבר פעל בשלב זה בית ספר, נבנו פארקים ונשתלו עצים, אבל הבנייה נמשכת.