ערן לוי: "אני מרוסק, קלינגר לא מכבד אותי"
מתחושת ההשפלה בבית"ר ועד העקיצות על אחוזי השומן. מהיחס של המאמן ועד ההיעלמות של חוגג ואוחנה. מהפרידה הכואבת מנתניה ועד הדמעות על הדשא בטדי. ערן לוי פותח את הלב ומודה: "הרסתי לעצמי את הקריירה, והרמתי אותה מחדש. תנו לי צ'אנס"
"אני מרוסק. לא מתבייש להגיד שבכל משחק שאני מתחמם בבית"ר ירושלים ולא מכניסים אותי, אני נשרף מבפנים וגם יורדות לי דמעות. אני מנסה לא להראות את זה, אבל אני גמור מבפנים. וכבר עברתי דברים בקריירה שלי. הרסתי אותה בעצמי, אבל גם הרמתי אותה מחדש, ואז אחרי עונת שיא במכבי נתניה אני מגיע לבית"ר ולא מקבל בכלל צ'אנס". ערן לוי אף פעם לא היה טיפוס שגרתי. גם הראיון הזה לא.
הכוכב הגדול, שרק בשנה שעברה הוביל את מכבי נתניה לעונה מדהימה, הפך לשחקן שולי בבית"ר ירושלים (שיחק 553 דקות בלבד) וכיום הוא מוזכר כמועמד להגיע להפועל קטמון.
רגע אחרי שנפתח חלון ההעברות הוא מותח ביקורת פומבית נגד המועדון שלו. זה לא שכיח ששחקן פעיל במועדון שמסרב לשחרר ראיונות לתקשורת מחליט עצמאית לעשות מעשה ולספר על כל מה שמפריע לו. אבל, כאמור, לוי הוא לא טיפוס שכיח: "כל יום מרסקים אותי בתקשורת. אנשים לא יודעים כלום, אבל אף אחד מהמועדון שלי לא עושה בשבילי את העבודה. נותנים לכולם לדבר חופשי, לכן אני רוצה להגיד את הדברים האמיתיים".
במשחק האחרון של בית"ר בסכנין לוי התחמם דקות ארוכות אבל קלינגר בחר שלא לשתפו. "אני מכבד את ניר קלינגר, אבל ניר קלינגר לא מכבד אותי", סיפר בצורה כנה. "אני לא מבין, הרי במצב של בית"ר ירושלים כיום, שהיא קבוצת תחתית לא מתפקדת, ברור שאני יכול וחייב לשחק. אני יכול לעזור ולתרום. הכדורגל שלי, הבעיטה שלי, המסירה שלי, ברור שאני יכול לתרום לבית"ר, יש בכלל שאלה?"
"אני חוזר הביתה, יושב עם המשפחה שלי ולא מבינים למה אני לא משחק. אם בית"ר הייתה במקום ראשון או שני הייתי צריך לסתום את הפה, לקרוע את התחת ולחכות לצ'אנס שלי. ברגע שבית"ר נראית כמו שהיא נראית, וכואב לי שזה ככה כי אני עוד חלק מהמועדון, אז צריך לשנות. ואם מחליטים מסיבות לא ברורות שלא רוצים לשנות ולשפר, אז אין בעיה. יש מאמן שהוא אחראי למצב הקבוצה".
לוי, שהתרגל בשנים האחרונות בנתניה לנפק נתונים דו־ספרתיים (כיבושים ובישולים), חתום העונה על בישול בודד. זה כמובן מתסכל אותו: "אתה יכול להגיד שקיבלתי את הצ'אנסים שלי? אני בבית"ר ארבעה חודשים ולא קיבלתי שום צ'אנס אמיתי ורציני. פה משחק, שם משחק. נכון שאני ערן לוי, אז תודה רבה על המחמאה שאני שחקן טוב ושאני שחקן של מספרים, אבל סלח לי על הביטוי, אפשר לדחוף את המחמאות האלה. זה לא מעניין אף אחד, כי לא קיבלתי צ'אנס אמיתי בבית"ר ירושלים".
ובמשחקים ששותפת, מה הייתה התרומה שלך?
"בכל משחק שבו נכנסתי כמחליף - ואין פרשן שלא אמר את זה העונה - המשחק השתנה. אי־אפשר להמשיך ככה. מה אתה רוצה, ש'אריב' עם קלינגר? אני לא אריב איתו. אני רוצה לתרום מעצמי, רק שייתנו לי את הצ'אנס. אני אומר לשחקנים בחדר ההלבשה שאני גמור מזה שיש לי רק בישול אחד העונה, בתיקו נגד מכבי נתניה. מבחינתי זה דבר דבילי, אלה לא המספרים שלי בינואר. תבדוק כל שנה כמה גולים ובישולים היו לי בשלב הזה של העונה. אני אוכל את הלב שלי בבית"ר, אני בוכה פה".
עד כדי כך?
"חברים אומרים לי, מה אתה לוקח ללב? אתה הרי בכלל לא משחק, אז אין לך אפשרות להיות טוב או רע. אותי זה לא מעניין, כי אני חייב לקבל את הצ'אנס שלי לשחק. אני מכבד את כולם, מגיע לכל אחד לשחק בהתאם לבחירת המאמן, אבל אל תעשו ממני אפס בבית"ר. אי־אפשר לקחת ממני מה שעשיתי בנתניה".
ההשפלה
מתוך 17 מחזורי ליגה פתח ערן לוי בהרכב בארבעה משחקים בלבד. הפעמים בהן כלל לא שותף הטריפו אותו: "זה לא להסתכל על ערן לוי, נקודה. אולי לפני 15 שנה, תחת רוני לוי שלקח שלוש אליפויות במכבי חיפה, הייתי מתחמם ולא נכנס. לא יכול להיות שזה יקרה היום. ותבין איזו קבוצה הייתה אז בחיפה עם רוסו, פראליה, איגביני, ז'וטאוטאס, קטן, ברדה, זנדברג, עידן טל, רפי כהן. אז היום, בבית"ר הנוכחית, אני מגיע למצב שאני מתחמם ולא נכנס לשחק? מאיזה מקום משפילים אותי? אני מת לדעת מאיזה מקום זה מגיע".
אז למה אתה לא שואל את קלינגר?
"שואל. אני שומע את המנטרות כמו 'ערן, צריך לבנות עליך קבוצה', אבל זה לא נכון. בנתניה, למשל, הייתי חלוץ יחד עם סבע. מה אני יכול להגיד למאמן? אני אחד שכובש בשנים האחרונות בכל עונה 12־10 שערים ומוסיף מספר דומה של בישולים. אז אולי אני לא מבין כדורגל, אבל במה בדיוק בוחנים אותי? במה אני נמדד אם לא במספרים? בשטויות של אם אני שמן או לא שמן, יפה או מכוער. אם הייתי לא מקצוען או לא ווינר, הייתי עוד אחד ברשימה של שחקנים שמתרסקים בגיל 22. עברתי קרע בצולבת בגיל 31, וכולם שאלו למה אני לא פורש. כי אני לא יכול בלי כדורגל"
.
הגעת לבית"ר כהנחתה של חוגג ואוחנה על גיא לוזון שלא ממש רצה אותך. מראש הרומן הזה התחיל עקום.
"אני לא מתכוון להתייחס לשטויות שגיא לוזון הפיץ עליי. שמן, אחוזי שומן וכל זה. עם אותם נתונים כבשתי ובישלתי עשרות שערים. רק אגיד שלפני שחתמתי בבית"ר נפגשתי באותו בוקר עם לוזון והוא הראה לי מה הוא רוצה שאשחק. בדיעבד גם אם שיכנעו אותו ושיגעו אותי, זה נראה אחרת בפגישה מולי. בוא אספר לך סיפור: בתקופה שלוזון לא נתן לי לשחק, עשיתי איזה מהלך באחד האימונים והוא אמר לכולם 'תהיו רגועים, אין ליריבה את ערן לוי'. אתה יודע מה אמרתי לו? אבל לך יש, ואתה לא משתמש בו".
ואז מגיע קלינגר.
"אסור לברוח מהמציאות, הוא נתן לי לפתוח בשני המשחקים הראשונים, אבל מצד שני הוא גם לא נתן לי לשחק בתפקיד שלי. במשחקים האחרונים אני רק אוכל את הלב אצלו. בשנה שעברה שיחקתי כחלוץ בנתניה, לא פליימייקר ולא מתחת לחלוץ, אבל קל לחפש אותי".
הגעת לבית"ר אחרי עונת שיא בנתניה והציפיות היו בשמיים.
"ציפיות ממני צריכות להיות רק דרך המשחק. אני לא יכול לעשות כלום אם אני לא על המגרש. כמה כתבות וכותרות היו עליי, ואני בכלל לא משחק. אני אולי מעניין, ואין לי בעיה עם זה, אבל אתה אומר לעצמך סעמק, תן לערן לוי לשחק, תן לו את הצ'אנס. לא רק אני חושב כך. לפני משחק הגביע נגד מכבי ת"א ראו אותי שחקני הקבוצה ואמרו לי 'אנחנו מתחננים שרק תגיד לקלינגר שאתה רוצה לשחק', אבל נראה לך שאני אחד כזה?".
אז נכנעת?
"אני לא יכול לעשות עם זה כלום, מישהו יכול להגיד היום בבית"ר שעשיתי משהו רע מול שחקנים או מאמנים? שים בצד את המאמן, יש בעל בית כמו משה חוגג ויש את אלי אוחנה, הם הרי הביאו אותי בעצמם כי ראו מה שעשיתי בשנים האחרונות. אז למה הם לא מגיעים ואומרים שים את ערן לוי בשלושה־ארבעה משחקים, ואז אם הוא לא מתאים נעיף אותו. זה לא קורה, למה? לא ידוע".
יש טענות שאתה בעייתי בחדר ההלבשה.
"זו תדמית שדבקה בי לפני 15 שנה, שלא קשורה למה שקורה עכשיו. אני דמות מצוינת בחדר ההלבשה, אתה יכול לשאול בנתניה את השחקנים, הצוות המקצועי והמאמנים".
היה לך עימות עם מאור בוזגלו.
"לא היה לי כלום עם בוזגלו. זה ממש נורמלי ולגיטימי שיש ויכוח על בעיטות חופשיות בין שני בועטים טובים. שיחקתי עם דוד רביבו שהוא חבר שלי והיה לנו ויכוח על בעיטות, זה קורה. לא זכור לי שהרבצתי לבוזגלו או שהוא הרביץ לי. אז היה ויכוח, אבל כשזה מגיע לערן לוי הכל מנופח".
אני מדבר עם מאמנים בליגה שאומרים שהם לא רוצים לגעת בך.
"לא מתבייש להגיד שלפני שבע־שמונה שנים זה היה נכון שמאמנים לא רצו לגעת בי. שמעתי את זה באוזניי. בגיל 22 אף מאמן לא רצה לגעת בי. היו אז 16 קבוצות בלאומית ובליגת העל ולא רצו אותי. אז אתה חושב שוויתרתי? במשך שלוש שנים נסעתי ברכבת למגרש של הפועל חיפה, בלי אוטו, בלי דלקן, ולא נעים לי להגיד לך תמורת איזה סכום. היום מתעסקים בכמה אני שוקל ושטויות אחרות".
אז למה היום אין עליך קופצים?
"בגלל תדמיות מהעבר ושטויות שצריך לבנות קבוצה סביבי. אותם מאמנים שלא רוצים אותי עכשיו, כשהם משחקים נגדי הדבר הראשון שהם ירשמו על הלוח לפני המשחק זה את השם שלי ויקיפו בעיגול. שבוע שלם הם יראו וידיאו של ערן לוי, יזהירו את הקבוצות שלהם מפניי. אבל דווקא כשיש אותי למאמנים בבית"ר, אני לא לשימוש".
אולי כי הם מעדיפים שחקנים שעושים יותר תנועה.
"היום אנשים יגידו למה ערן לוי לא רץ, ואז יראו אותי במציאות ואומרים אלוהים ישמור איזה סוס הוא, איזה מבנה גוף יש לו. אבל רואים אותי בטלוויזיה וכולם אומרים איזה שמן. די, מספיק עם זה, שמן־לא־שמן, למי יש מספרים כאלו בשנים האחרונות? אני לא רץ? אני רץ היום 8.9 ק"מ למשחק. אז נכון שאני לא דן גלזר שרץ 12 ק"מ, אבל אני רץ".
אז איפה תסיים את העונה?
"לא תהיה לי קבוצה אחרת, אני נשאר בבית"ר. גם לערן לוי מותר שתהיה עונה כזו. לא אבוא להגיד לבית"ר שאני רוצה לעזוב. אם ישחררו אותי, וייתנו לי את החוזה, אשלח אנשים מהבית שייקחו את הציוד. תכלס, הכל שם התחיל מקרטע".
פגוע?
"אני לא פגוע, כי עברתי הכל בכדורגל. הרגשתי שמיציתי עצמי בנתניה, עשיתי את שלי עם 90־80 שערים ועוד 40 בישולים, יש לי שם מספרים שהם דביליים. כשהייתי בנתניה - רק היא עניינה אותי. כולם שם היו עם כל הקלישאות 'אתה המלך', 'אתה הכל־יכול'. אז הייתי המלך ולא קיבלתי חוזה לעוד עונה. הייתי המלך שבונים סביבו דברים. בחמש שנים שלי במכבי נתניה גרמתי בשישים אחוז למצב שבו נמצאת הקבוצה היום, בזכות ערן לוי".
אז למה לא נתנו לך חוזה לשנתיים?
"לא יודע למה אייל סגל לא נתן. לא הייתה לי שום עבירת משמעת, ורק הצלחתי שם. מבחינתי לא היה סנטימטר של רצון לעזוב את נתניה, זה היה הבית וחצי מהלב שלי. לא ברחתי מאף סיטואציה במועדון הזה. אין לי תשובות, אני קידמתי שם מאמנים והפכתי אותם למוצלחים. בכל קבוצה תמיד מי שנתן לי את הקרדיט רק הצליח וקיבל חוזים גדולים בזכותי".
בדיעבד, טעית כשעזבת את נתניה?
"לא מסתכל אף פעם לאחור. הרסתי לעצמי בקריירה, והחזרתי את עצמי למקום הכי גבוה, עד הנבחרת. והיו הרבה שרצו להפריע, לטנף, אבל תודה לאל ברגע שנגעתי בכדור נסתמו הפיות".
לפנייה לכתב/ת 
