10 משפטים שיעודדו את הילדים
"אנחנו מאמינים בך", "זה בסדר לטעות לפעמים" ו"כל הכבוד שהשתדלת" הם רק חלק מהמשפטים שעשויים לעודד את הילדים שלכם. מה כדאי לומר כשקשה להם או כשהם מרגישים שנכשלו ואיך זה בדיוק יעזור להם?
אנחנו רוצים שלילדים שלנו יהיה טוב, אבל לא תמיד יודעים מה לומר להם ברגעי קושי ואיך לעזור להם להתמודד עם מצבים שלנו נראים די שוליים אבל עבורם זה כמעט סוף העולם. קבלו עשרה משפטים שעשויים לעזור.
תמר כהן לביא, מנתחת התנהגות ומדריכת הורים וצוותי חינוך:
1. לא משנה מה יקרה אנחנו תמיד נאהב אותך
ילד צריך לדעת שאהבת ההורים אינה תלויה בדבר. לפעמים ילדים עושים מעשים שובבים, מעשי קונדס או אפילו מעשים אסורים. החשש שההורים יגלו ויכעסו יכול לגרום לילד להסתיר מההורים. ההסתרה עלולה לגרום לנזק לילד. הוא יכול להיות טרוד ומודאג ממעשיו ויבחר לאגור זאת בפנים מבלי לשתף.
חשוב שכהורים נדע מה קורה עם הילד וחשוב עוד יותר מגיל צעיר להעביר לו את המסר שגם אם הוא עשה מעשה איום ונורא אנחנו אולי לא נהיה גאים בו אך נמשיך לאהוב אותו ונסייע לו לצאת מהסיטואציה הלא נעימה בה הוא נמצא.
2. אל תפחד מהפחד
המשפט הזה הוא המוטיב שמניע אותי באופן אישי ואני מלמדת את ילדיי לראות בו כמשפט מעצים ומעודד ברגעים בהם הם רוצים לעשות צעד למען הגשמת חלום או יעד ופתאום חוששים מתגובת הסביבה או מכשלון עצמי.
לכולנו יש רגעים כאלה בחיים שנכשלנו או שאולי חששנו לעשות משהו כי חשבנו שיצחקו עלינו. שיתוף הילדים בחששות ובלבטים שלנו יכול לעודד אותם בעיקר אם התגברנו. חשוב שברגעים אלה נלמד את הילד שהדבר המפחיד ביותר הוא הפחד עצמו ואם יש מטרה, חשוב להתגבר ולחשוב יחד מה יסייע לילד להתגבר על הפחד.
3. הכל עובר
לילדים יש נטייה לראות רק את מה שקורה עכשיו. בעיקר בגיל ההתבגרות הם מתמקדים ב"כאן" ופחות חושבים על העתיד, גם לא שבוע קדימה. כאשר הם חווים כישלון או חוויה לא נעימה, מבחינתם יש תחושה שהעולם נעצר. ברגעים אלה חשוב ללמד אותם שהכל חולף. מה שכואב עכשיו לא בטוח יכאב מחר או בעוד שבוע. אולי יהיו כמה ימים לא טובים אך תמיד יש בהם גם דברים טובים ומה שבטוח שבהמשך, בראייה לאחור הם אולי אפילו יצחקו על עצמם.
תמיד חשוב לשתף אותם ברגעי משבר של גיל ההתבגרות שלכם. שתפו על איך אתם הרגשתם וחשבתם שכל משבר היה נראה כאילו סוף העולם הגיע אך הנה התגברתם, צמחתם והתעצמתם. אין תחליף מעצים יותר לשיחות של הורה עם ילד ולשיתוף הדדי.
הדס שמואל, מטפלת באמצעות אומנות-מוזיקה (MA) עם התמחות בהתפתחות הילד וטיפול בהורות:
4. זוכר מתי כן הצלחת?
ילדים מרצים האם אלו שתמיד יהיו "בסדר". כל כך בסדר שהם או יבלטו מאוד מעל חבריהם או שלא נשים לב אליהם כלל כי הם "לא מפריעים". ילד מרצה יתקשה לקבל ביקורת מבחוץ ולכן "אם זה לא מושלם - זה לא קיים".
כשילד מאוכזב מכישלון כלשהו (קטן או גדול), אפשר לומר לו - "אני שומע שהפעם לא הצלחת, אך לפעמים אתה מצליח. זוכר מתי כן הצלחת?" תשובה כזו מביעה הפניית קשב איכותית לילד ויכולה לעודד שיח על יכולות, אפשרויות וכוחות שיעזרו לו להתמודד עם אי הצלחה בעתיד.
קראו עוד:
איך גישור בגירושין יעזור לילדיכם?
לגדל ילדים בארה"ב - כך זה נראה
5. אני שומע שאתה מפחד מהבדיקה, אני כאן לידך
אי וודאות או חוויה לא נעימה קודמת עלולים להעלות את סף החרדה מפני בדיקות רפואיות. משפט שמבטל את תחושת הילד כמו "אין לך מה לפחד" לא יועיל להפחתת החרדה, עם זאת, משפט הנותן תוקף לדברי הילד ומביע תמיכה יכול מאוד לעזור, משפט כגון: "אני שומעת שאתה מפחד, אני כאן לידך".
ניתן להרחיב ולומר - "האם יש לך רעיון איך אוכל לעזור לך?" משפט מסוג זה מקבל ערך נוסף כאשר הוא מזמין את הילד לגייס את כוחותיו ולהיות שותף בהפחתת החרדה שלו.
מאיה שפילמן, פסיכותרפיסטית ומטפלת במשחק:
6. זה באמת מאכזב
הרבה פעמים בחיי היום יום אנחנו מנסים למצוא דרך לעודד את הילד, להראות לו את כוחותיו ויכולותיו. אבל אנחנו שוכחים שלפעמים ברגע הקושי, בלתי אפשרי להסתכל קדימה וקודם צריך לחוות את הרגע ולהתאבל על מה שלא התממש כפי שרצינו. מתוך האפשרות לחוות את האכזבה או הכאב, אפשר גם לנוע לכיוון של התגברות וצמיחה. לכן, לפעמים הדרך הטובה ביותר לעודד את הילד היא פשוט לאשר את מה שהוא ממילא מרגיש.
זוהי למעשה הבעת אמפתיה. אמפתיה היא היכולת להבין ולהתחבר לחוויה של הילד, רגשותיו ומחשבותיו מתוך נקודת המבט שלו. כאשר הורה מביע אמפתיה כלפי הילד ברגע של קושי, הוא מאפשר לו להרגיש שהוא לא לבד ושיש מישהו שרואה אותו באמת. מתוך תחושת הביחד הזו, הילד מרגיש ביטחון, תמיכה והיעדר שיפוטיות ויכול למצוא בעצמו כוחות להתגבר.
7. זה קורה להרבה ילדים
אחד הדברים שעשויים לחזק ילדים ברגע של קושי הוא הידיעה שהם לא חריגים, שהדבר שקרה להם הוא בעצם די שכיח וקורה להרבה ילדים. כשילד חווה משהו לא נעים, לעיתים קרובות הוא מרגיש שאף אחד לא מבין אותו, שהוא היחיד בעולם שקרה לו דבר כזה ושאין דרך לצאת מהמצב אליו הוא נקלע.
המשפט "זה קורה להרבה ילדים" עושה נורמליזציה של האירוע ועשוי להקטין את העוצמות הרגשיות הנלוות לו. הילד מבין, גם אם זה לא נאמר באופן ישיר, שכנראה הדבר שהוא חווה הוא לא סוף העולם ושהרבה ילדים חוו דברים דומים למה שהוא חווה. אגב, זה בדיוק אחד העקרונות עליהם מבוסס טיפול קבוצתי לילדים - הידיעה שעוד מישהו חווה דברים דומים לחוויה שלי, היא בעלת עוצמה רבה ביכולת להתעודד ולצמוח מתוך קושי.
שירי בכר, מנחת הורים ומרצה:
8. אני מאמין בך
היינו רוצים להאמין בילדים שלנו, לסמוך עליהם בעיניים עצומות, להיות בטוחים שהם יעשו בדיוק את מה שמצופה מהם ועל הצד הטוב ביותר, אבל בשם הכנות וההגינות, הם הרי לא תמיד מצליחים. בזירה הלימודית, החברתית, המשפחתית, הדרך מזמנת אתגרים, כשלונות ומפחי נפש, ואנחנו מתאכזבים לא פעם.
זמן מעולה להזכיר, שאנחנו לא המרכז, וסביר להניח שהם מאוכזבים לא פחות. שננו את המשפט הזה "אני מאמין/ה בך", ותאמרו להם אותו תמיד, עד שבאמת תאמינו. גם אם האמירה כרוכה במאמץ, וגם כשאתם עדיין מפקפקים - עדיין תאמרו.
תמיד יהיו מהמורות בדרך, אבל האמונה שלנו בהם שקולה למגדלור. הם רואים את עצמם דרך העיניים שלנו, ואם אנחנו מאמינים בהם, הם אף פעם לא יפקפקו ביכולת שלהם להצליח.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
9. זה בסדר גמור לטעות לפעמים
קשה לנו כשהם טועים. הם הילדים שלנו ואנחנו מצפים מהם. אנחנו מכירים את הפוטנציאל, אוהבים להשוויץ בהישגים שלהם, גאים כשהם מצליחים, גאים פחות כשהם לא ושופטים את הביצועים שלהם במדד התוצאה - משבחים הצלחות ומבקרים כשלונות.
העניין הוא שאי אפשר תמיד להצליח, והדרך להצלחה רצופה אתגרים. מי שעושה טועה, והטעות היא לגיטימית והיא רק שלב. כדי שהילדים שלנו ירכשו מיומנויות ויאזרו אומץ לעשות ולהתנסות, הם חייבים לקבל מאיתנו את הלגיטימציה לטעות. לטעות בביצוע, לטעות בשיקול הדעת, לטעות בקבלת ההחלטה.
כשיש מרחב לטעויות, יש גם מרחב צמיחה, ויש גם הבנה שהאהבה שלנו אינה מותנית במודל של שלמות. אנחנו אוהבים אותם ואנחנו לצדם בכל מצב ולאורך כל הדרך.
10. כל הכבוד שהשתדלת
אנחנו לא תמיד מבחינים במדד ההשתדלות, ונוטים יותר לבקר עשייה. "למה התקלחת כל כך מאוחר", "לזה את קוראת ללמוד למבחן?", "למה אני צריכה לבקש עשר פעמים עד שאתה מקשיב?" הביקורת מרגישה לנו הגיונית, כי אנחנו לא מרוצים מאיכות הביצוע או זמן התגובה, אבל אנחנו מפספסים את השורה התחתונה - הם עשו את מה שציפינו ואת מה שנתבקשו. נכון שזה טעון שיפור, אבל הביקורת שלנו לא תורמת למוטיבציה שלהם. להיפך. הביקורת שלנו מתסכלת, מתייגת וסביר להניח שלא תניב שיפור.
דווקא ההסתכלות על השורה התחתונה, על העובדה שעשו למרות שהיה כרוך במאמץ, היא זו שמדליקה את המוטיבציה להמשיך לנהוג כך להבא ואפילו לשפר ביצועים, כי אין אדם, גדול כקטן, שלא אוהב שמוקירים את ההשתדלות שלו.
לפנייה לכתב/ת 
