אב לתינוקת שנהרגה בתאונה ניסה להסתלק מעיזבונה

פעוטה נהרגה כשאביה נהג ללא ביטוח, ולאחר מכן הוא נתבע ע"י "קרנית". ביהמ"ש סבר שמדובר במהלך פסול שנעשה מתוך כוונה להבריח כסף

עו"ד יצחק בורובסקי, פסקדיןפורסם: 14.01.19 , 21:37

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קיבל לאחרונה את בקשתה של "קרנית" (הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) והורה לבטל את הסתלקותו של אב מעיזבון בתו התינוקת, שנהרגה בתאונת דרכים במכונית שבה נהג ללא ביטוח. השופט אלון גביזון קיבל את טענת הקרן שלפיה ייתכן שהאב עשה זאת כדי למנוע את האפשרות שכסף יילקח ממנו במסגרת התביעה שהוגשה נגדו.

בגין התאונה הוגש נגד האב כתב אישום ורישיונו נשלל לעשר שנים. כמה חודשים לאחר התאונה הגישה נגדו קרנית תביעה נזיקית. סמוך לאחר מכן הגיש האב לרשם לענייני ירושה את הסתלקותו מן הירושה לטובת אשתו.

ביטוח

מנורה חויבה לשלם פיצוי על לתאונת "סגוויי"

עו"ד שלמה גורן

חברת הביטוח דחתה אישה שנפצעה במהלך סיור בת"א בטענה שהפוליסה לא מכסה כלי זה. אבל ביהמ"ש קבע: היא תפוצה בכ-72 אלף שקל

מנורה טענה שאין כיסוי לתאונת "סגוויי", אך תיאלץ לשלם

ב-2017 נתן הרשם צו ירושה שלפיו האם היא היורשת הבלעדית של עיזבון התינוקת. בתגובה הגישה קרנית בקשה לביטול או תיקון של צו הירושה, והעניין הובא לפתחו של בית המשפט.

טענתה המרכזית של קרנית הייתה שהאב הסתלק מהעיזבון של התינוקת בחוסר תום ומסיבה פסולה – על מנת למנוע מקרנית את האפשרות לגבות שיפוי והחזר מחלקו בעיזבון המנוחה. לשיטתה, נסיבות הסתלקותו של האב מהעיזבון מובילות למסקנה היחידה האפשרית ולפיה האב ביקש לאפשר לאשתו לקבל "בדלת האחורית" את הכסף – שלא היה משולם אלמלא עשה זאת.

מנגד טענו ההורים שאין קשר בין הדברים, וכי הסתלקותו של האב נובעת מכוח מנהג שקיים בשבטים בדואים מסוימים, בתום לב ומטעם של מצפון דת ונוהג, וקרנית לא הצליחה להוכיח אחרת. עוד נטען כי טרם נפסק שהאב צריך לשפות את קרנית בגין התאונה.

"דיני הירושה לא נועדו להכשיר פעולות משפטיות פסולות ובכלל זה פעולות שנעשו מתוך כוונת מרמה, הברחת נכסים מנושים, חוסר תום לב ועוד", כתב השופט אלון גביזון, שקיבל את טענת קרנית ולפיה אמנם חוק הירושה מכיר בזכותו של אדם להסתלק מעיזבון מבלי לציין את הסיבה לכך בפני הרשם לענייני ירושה, אולם הפעולה המשפטית כפופה לעיקרון תום הלב, המעוגן בחוק החוזים.

הוא הסביר שהסתלקות שפוגעת בצד שלישי לא תמיד מלמדת על חוסר תום לב, והשאלה היא אם עומד מאחורי ההסתלקות מניע פסול, למשל סיכול זכותו של נושה. "המבחן לבחינת פסלות ההסתלקות אינו מבחן התוצאה בלבד אלא גם מבחן המניע והכוונה", כתב.

לגופו של עניין סבר השופט גביזון כי לאור העובדות – היותו של האב יורש בתו על פי דין והסתלקותו ללא הסבר סמוך לאחר התביעה שהוגשה נגדו –"התהפך" נטל ההוכחה ועל האב לפחות לספק הסבר וטעם להסתלקותו.

הסבר כזה לא סופק, שכן האב לא הגיש תצהיר כלשהו ולא התייצב לדיונים בבית המשפט, והשופט הבהיר כי גם הטענה בדבר מנהג בדואי, דת ומצפון, נותרה גרסה של ב"כ האב בלבד, ולא של האב עצמו, מה גם שאותו מנהג כביכול לא נתמך בראייה כלשהי. בסיכומו של דבר, השופט הורה על ביטול הסתלקותו של האב מעיזבון בתו המנוחה, כך שיורשי התינוקת המנוחה הם שני הוריה, בחלקים שווים.