המדריך: איך מקטינים סיכונים בפוקר?
מגיוס משקיעים עד בחירה נכונה של טורנירים - מקצוען הפוקר אייל שמחון מצא כמה דרכים שעזרו לו להפוך לשחקן רווחי יותר, והוא כאן כדי לתת טיפים
דניאל נגראנו - 39.5 מיליון דולר בזכיות מטורנירים, שישה צמידי WSOP, פעמיים שחקן השנה בעולם, השם הכי מוכר בתעשיית הפוקר העולמית. אם לא הפסדתם בטורנירים יותר מ-1.24 מיליון דולר ב-2016 או 86 אלף דולר ב-2017, כנראה שהיו לכם שנתיים מוצלחות יותר ממנו על השולחן.
שלוש השנים האחרונות שלי היו טובות. סיימתי את כולן במאזן חיובי אחרי הוצאות. את 2018, למשל, סיימתי ברווח של 63 אלף אירו. אבל - וזה אבל גדול - באותה מידה, בלי הסקור הגדול באוקטובר - מקום שני בטורניר באירוע המרכזי ב-WSOP רוזבדוב ופרס של 116 אלף אירו - הייתי מסיים אותה ברייק איבן מבחינת טורנירים ומופסד מעלויות הנסיעות (15 אלף אירו).
זו למעשה הבעיה הכי גדולה במקצוע הזה, במיוחד לאלו שמתמקדים בטורנירים. ניצחון או הפסד בפליפ (מצב שבו שני שחקנים נמצאים באול אין עם סיכוי בערך שווים לזכות ביד, למשל אס-קינג מול זוג מלכות) יכול להיות שווה ערך להכנסה של שנה שלמה. אנחנו נתונים לשונות מאוד גבוהה במשחק ואי לכך גם לתנודתיות במישור הכלכלי. כשאנחנו לא מרוויחים כסף בטורניר אנחנו למעשה מפסידים אותו. ואסור לשכוח: בכל טורניר פוקר, רק כ-12 אחוז מהמשתתפים מרוויחים כסף. 88 אחוז חוזרים הביתה בידיים ריקות.
שלא כמו ספורטאים שמשחקים בקבוצות מקצועניות או כל עובד שכיר אחר, אני לא יכול להגיד למשל שאכניס החודש עשרת אלפים שקל נטו לחשבון או אקבל משכורת 13 בסיום השנה. אין לי הפרשות לביטוח מנהלים, קרן פנסיה וביטוח בריאות. גם אין לי טלפון מהעבודה, כרטיס תן ביס או תלושים לחג כמו שהיה לי כשעבדתי בהייטק. כל אלו הם בגדר הוצאות נוספות. בראייה שנתית ובשורה התחתונה הרווחתי ב-2018 קצת יותר ממה שהייתי מרוויח בארץ אילו הייתי נשאר בעבודה הקודמת שלי.
איך זה מרגיש ואיך מתמודדים עם זה? אני מאוד מקווה שלא אדע אף פעם. אבל אני כן יודע איך מקטינים את הסיכוי שזה יקרה, מה שמוביל אותי לנושא של הטור הפעם: הדרכים למזער סיכונים והוצאות.
1. לגייס משקיעים
הרומן שלי עם המשקיעים השנה התחיל קצת לפני וגאס. ידעתי שאני הולך לתת ווליום גבוה באליפות העולם ולהשתתף בטורנירים בעלות מוערכת של 50 אלף דולר. היה לי את הסכום הזה, אבל גם ידעתי שאם אפסיד אותו או חלק גדול ממנו, זו תהיה פגיעה קשה ברול הפוקר שלי - מה שבעצם מאפשר לי להתנסות בחיים באירופה כשחקן פוקר על פני תקופה ארוכה. ואת זה לא הייתי מוכן לסכן.
הפתרון: הקמת קבוצת משקיעים, רובם חברים מהקלף שמאמינים בי וביכולות המשחק שלי ורואים בהשקעה בי השקעה משתלמת כלכלית, עזרה לחבר, הנאה מה-Rail (ליווי ועידוד) או כולם ביחד. חיפשתי למכור 50% במארק-אפ של 1.2. מארק-אפ הוא למעשה אחוז מסיום מעל למחיר הישיר של עלויות הטורנירים, שאמור לגלם את הוצאות הנסיעה של השחקן, היכולות שלו והזמן אותו הוא משקיע. כלומר אחוז אחד מ-50 אלף דולר, במקום 500 דולר יעלה למשקיע 600 דולר.
בסך הכל הייתה לי קבוצה של 17 משקיעים - חלקם קנו אחוז בודד וחלקם גם 10%. וכך, מתוך 50 אלף הדולר שתיכננתי לסכן בווגאס - 30 אלף הגיעו מהמשקיעים. 20 אלף דולר (לא כולל עלויות נסיעה) באו ממני. זה איפשר לי לשחק בראש שקט יותר.
לצערי, בסופו של דבר בווגאס הפסדתי 33 אלף דולר בטורנירים. החלק שלי היה רק כ-15 אלף דולר פלוס עלויות הטיול שהסתכמו בכ-6,000 דולר. המשקיעים הפסידו 18 אלף דולר. לא כיף לדעת שהפסדתי כסף לאנשים שהשקיעו בי, אבל כמו שאחד מהם אמר: זו השקעה עם סיכון גבוה, ובסופו של דבר אף אחד מאיתנו לא רעב ללחם.
אחרי המפלה בווגאס אחוז אחד שנקנה על ידי משקיעים ב-600 דולר הפך להיות שווה ערך ל-143 דולר. לכל אחד מהם הייתה אפשרות לפדות את מה שנשאר או להמשיך לגלגל את הכסף לטורנירים הבאים שאשחק. כולם בחרו להמשיך. לימים, ההחלטה הזו השתלמה להם, כי בזכות ההישג היפה ברוזבדוב ההשקעה הראשונית הפכה מבחינתם לרווחית במיוחד. האחוז שנקנה לפני וגאס ב-600 דולר הפך להיות שווה מעל 1,200 אירו. או במילים אחרות, הם עשו בזכותי תשואה של 100 אחוז תוך פחות מחצי שנה. וזאת כבר הרגשה הרבה יותר טובה.
בדצמבר החלטתי לבצע קאש-אאוט לכולם ולסגור את קבוצת המשקיעים. לא כי עכשיו יש לי יותר כסף ואני רוצה לקחת יותר סיכונים, אלא מכיוון שאני יכול להשיג תנאי מימון טובים יותר ממארק-אפ של 1.2. גם בגלל העובדה שסגרתי שנה שלישית ברציפות ברווח וגם בגלל העובדה שכתושב אוסטריה איני צריך לשלם מיסוי על זכיות - כלומר במקרה של זכייה, המשקיע ירוויח יותר ממה שהיה מרוויח אילו היה משקיע במישהו שמשלם מיסים.
ואיך נראים תנאי מימון טובים יותר? אם ב-2019 אשחק שוב טורנירים בשווי 120 אלף דולר - ההבדל בין מכירת 50% מהאקשן שלי במארק-אפ של 1.2 לעומת 1.3 הוא 6,000 דולר. מארק-אפ של 1.35 כבר שווה ערך להבדל של 9,000 דולר וכך הלאה. ואלו סכומים משמעותיים להכנסה השנתית שלי.
עלות נסיעה לפסטיבל פוקר רב משתתפים של סכומים נמוכים בחו״ל עומדת היום על כ-650-450 אירו שכוללים טיסה, מלון והעברות. האירוע המרכזי לרוב עומד על סכום של בין 200 ל-550 אירו ואירועי הצד על סכומים דומים. קצת משחקי קאש, והעלות הכוללת של כל הטיול יכולה להגיע ל-1,500 עד 3,000 אירו. תכפילו את זה במספר פעמים בשנה ותגלו שזה יכול להגיע לסכומים גבוהים.
למי מכם ששואף לצאת לכמה שיותר אירועים כאלה ומרגיש שהפסד הסכומים האלה יכול לפגוע ביכולת המשחק שלו, הייתי ממליץ למכור אחוזים. פוסט קטן בפייסבוק ואנשים ישמחו לקנות. אגב, גם לדניאל נגראנו יש תוכניות מימון ומכירת אחוזים, כך שלא כל הסכומים שציין שהפסיד יצאו לו ישירות מהכיס.
2. למצוא הכנסה צדדית
בין ה-24 ל-28 בינואר יתקיים אירוע הפוקר השני שאני וחבריי לקבוצת הקנטה פוקר מארגנים בקינגס קזינו שברוזבדוב. לבנות מותג פוקר חדש ולהפיק אירוע עבור יותר מ-100 ישראלים בחו"ל זאת לא משימה פשוטה, אבל היא בהחלט מספקת. מספקת מבחינה אישית - להביא את כל הניסיון שלנו מהשולחנות לכדי הפקת אירוע בדיוק כמו שאנחנו רוצים - ומספקת מבחינה פיננסית, מה שנותן לי שקט נפשי וביטחון שגם אם אכנס לרצף הפסדים ארוך, זאת בסך הכל תהיה מכה קלה בכנף של הרול שלי.
הסעיף הזה אמנם יותר מתאים לשחקנים שרואים בפוקר כאפיק הכנסה, אבל אני חושב שיהיה נכון להגיד שהכנסה יציבה ורשת ביטחון יביאו אותנו לשחק פוקר טוב יותר, ולהפך. אם נחזור לדניאל נגראנו - חוזה החסות שלו בפוקרסטארס מוערך בכ-3 מיליון דולר בשנה. תוסיפו לזה הכנסות מבית ספר ללימוד פוקר וחסויות נוספות, ותגלו שלמרות שהפסיד על השולחן בשנים האחרונות, הוא נהנה מהכנסות שנתיות לא רעות בכלל.
3. לשחק בסכומים נמוכים
בפוקר הנוסחה פשוטה: ככל שתעלו בסכומים, כך רמת השחקנים שתפגשו לרוב תהיה גבוהה יותר, ולהפך – ככל שתשחקן בסכומים נמוכים יותר, תרד גם רמת היריבים. ככל שרמת השחקנים גבוהה יותר, כך הרווחיות שלכם ביחס להשקעה תהיה נמוכה יותר, ולהפך.
ב-2018 התמקדתי בפסטיבלים בעלי סכומי כניסה נמוכים שמושכים כמות אדירה של משתתפים חובבנים. האירוע המרכזי בפסטיבלים כאלה מבטיח לרוב פרסים בסך כחצי מיליון אירו וכ-100 אלף אירו למקום הראשון. דמי הכניסה לטורניר יעמדו לרוב על 550 אירו, ובאירועים של "פארטי פוקר" (אתר הפוקר השני בגודלו בעולם) ברוזבדוב אפילו על 220. ממוצע הכניסות באירועים האלו נע בין 1,000 ל-4,000 באירוע המרכזי, וגם כל טורניר צדדי מושך אליו כמה מאות משתתפים.
אז נכון, בפסטיבלים האלו יש פחות תהילה ופחות שחקנים מוכרים, ואין ספק שיש פחות ריגוש בלשחק טורניר של 220 אירו כניסה לעומת טורניר של 5,300 יורו, אבל לדעתי מדובר באירועים הטובים ביותר מבחינת כדאיות כלכלית: סיכון כספי נמוך והחזר השקעה גבוה. ויש עוד נקודה שכדאי להתייחס אליה: הפסטיבלים האלו מושכים הרבה שחקנים לא מנוסים לשולחנות הקאש.
אלה היו שלוש הדרכים שלי למזעור סיכוניים כלכליים מחוץ לשולחן, דרכים שנותנות לי ביטחון כלכלי ושקט נפשי המאפשר לי לשחק בסגנון ריסקי יותר של Go Big or Go Home אבל זה כבר נושא לטור אחר.
לפנייה לכתב/ת 
