297 אלף שקל לתלמיד ששבר רגל בשיעור ספורט

במהלך משחק כדורגל באולם, ביטל המורה את קווי החוץ. תלמיד י"ב שרץ לכיוון הקיר ניסה לבעוט ונפגע בקרסול. משרד החינוך יישא ברוב הפיצוי

עו"ד מאיה וייס טמיר, פסקדיןפורסם: 16.01.19 , 17:41

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה של בן 25, תלמיד לשעבר בבית ספר "שקמה" שבקיבוץ יד מרדכי, שלפני כשמונה שנים שבר את רגלו במהלך משחק כדורגל שנערך במסגרת שיעור חינוך גופני באולם ספורט. השופטת אורלי מור-אל קבעה שהאירוע נגרם בעיקרו כתוצאה מרשלנות המורה שביטל את קווי החוץ במגרש.

בתביעה שהוגשה נגד בית הספר, קיבוץ יד מרדכי, מועצה אזורית חוף אשקלון ומשרד החינוך סיפר הצעיר שב-2010, כשהיה תלמיד כיתה י"ב, הוא השתתף במשחק כדורגל שהתקיים בשיעור חינוך גופני. במהלך המשחק הוא התקרב לקיר כדי לבעוט בכדור אך רגלו נלכדה ברווח בין הקיר לבין מוט שקיבע יריעת PVC שכיסתה קיר טיפוס. כתוצאה מכך הוא נפל ושבר את קרסולו.

משפט כללי

168 אלף ש' לצעיר שאצבעותיו נקטעו כשבדק מנוע

עו"ד יובל חרל"פ

בן 17 שנסע עם חברו ביקש לבדוק רעשים שעלו במהלך נסיעה והם עצרו בצד. ידו נפגעה מהמדחס, ובית המשפט קבע: מדובר בתאונת דרכים

168 אלף ש' לצעיר שאצבעותיו נקטעו כשבדק מנוע

הוא צירף חוות דעת של מומחה בטיחות שקבע שהמשחק נערך במגרש שאינו עומד בדרישות התקן. לדבריו, במשחק השתתפו 22 תלמידים, מספר גדול מדי ביחס לגודל האולם, והמורה התרשל כשביטל את קווי החוץ של המגרש והורה להם לשחק עד לקירות האולם.

הנתבעים טענו מנגד כי לא היה כל מפגע באולם או בדרך העברת השיעור. לדבריהם, האירוע שתיאר התובע מהווה "סיכון רגיל וטבעי" לפעילות הספורטיבית. לחלופין הם ניסו להטיל את האחריות זה על זה. המורה לספורט העיד שפגיעתו של התובע לא קשורה בקיומו של מכשול כלשהו באולם אלא בתנועה לא זהירה שלו. הוא הכחיש שמספר השחקנים היה גדול והדגיש כי תמיד הורה על משחק במסגרת קווי החוץ.

השופטת אורלי מור-אל ציינה שהמורה הרבה לומר שאינו זוכר את נסיבות התאונה וגרסתו הייתה לא הגיונית. היא קבעה שהמסקנה המתבקשת מחומר הראיות היא שהמשחק נוהל מבלי לשמור על קווי החוץ, שכן אחרת אין דרך הגיונית להסביר מדוע התובע רץ אל אזור היריעה וניסה לבעוט בכדור. זאת מאחר שאילו נשמרו הקווים מדובר היה בכדור חוץ שהתובע יכול היה להרים ביד ולהכניס לגבולות המגרש. עוד היא קבעה שמספר השחקנים במשחק היה גדול.

עוד הבהירה השופטת כי בשלל פסקי דין נקבע שחובת הזהירות של מורה כלפי תלמידו כמוה כחובת הזהירות של אב כלפי בנו. כמו כן, אולם ספורט המשמש למשחקי כדור הכרוכים בריצות מהירות וקפיצות חייב להיות חף ממפגעים או מחפצים היכולים למנוע תנועה חופשית של המשתמשים באולם.

"על כל אחד מן הנתבעים, הייתה החובה לצפות שמוט המטלטל בתחתית השלט עלול להוות סכנה", כתבה וקבעה שהתלמידים הועמדו בסכנה בלתי רגילה החורגת מסכנות המובנות במשחקי כדור, כתבה.

באשר לחלוקת האחריות קבעה השופטת שהנחיית המורה לשחק עד לקירות האולם היוותה את הגורם המשמעותי לתאונה, ולכן על מעסיקו, משרד החינוך, לשאת ב-60% מהנזק. בית הספר והקיבוץ חויבו ב-30% ו-10% הוטלו על המועצה.

עם זאת נקבע שלתובע אשם תורם קטן של 10% מאחר שהיה עליו לשקול את צעדיו. בסיכומו של דבר, ולאחר שקבעה שהתובע נותר עם 10% נכות, חייבה השופטת את הנתבעים לפצות אותו ב-297 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 23.4% מהסכום.