היום בו גם זקני נתניה נשארו עם דמעות בעיניים / טור
הניצחון בגביע על היריבה המושבעת מבאר שבע רק הגביר את הטירוף של אוהדי מכבי נתניה, שכבר 35 שנה מחכים לתואר. צביקה נעים על ערב שעורר מחדש את הטירוף גם אצל הוותיקים שבאוהדים
מההתחלה זה היה הערב של מכבי נתניה. לא משנה מה יקרה על המגרש, זה היה משחק שכתוב עליו: מכבי נתניה עולה לרבע גמר הגביע. לא משנה את מי הפועל באר שבע תביא, איזה טאלנט ברק בכר יזרוק אל הדשא וכמה השופט, אוראל גרינפלד ועוזריו יתאמצו להפריע – זה היה משחק של מכבי נתניה. האלופה (היוצאת) הייתה שם רק כדי לחטוף עוד סטירת השכמה. קומי אלונה, האימפריה שלך חולה ושום סיבוב שופינג בשוק של חדרה לא יעזור כרגע. זה בקושי אקמול, רק להרגיע את הקריז בבולמוס קניות. נחמת עשירים חלולה.
הטעויות שהובילו לנפילתה של האלופה / רן בוקר
הפועל באר שבע נראתה אתמול כמו קבוצה שבעה, יהירה ונטולת תשוקה אמיתית לנצח. במשך 71 דקות היא שיחקה כדורגל מנומנם של קבוצה שמדורגת במקום השביעי, ומנסה לגנוב ניצחון מול קבוצה מלאה בלהט שנמצאת מעליה בטבלה ובאה לקחת את המשחק עם סכין בין השיניים. כדורגל של "קנינו את כל הסקוררים הלוהטים של הליגה – מתישהו הם בטח יכניסו גול".
ולסקוררים האלה היו עוד למעלה מ-50 דקות ביתרון מספרי והם לא עשו איתן כלום. נכון, הם כבר הרשו לעצמם להיכנס לרחבה ואפילו גרמו לדני עמוס ליפול על הדשא, אבל מול קבוצה מותשת שבקושי עמדה על הרגליים, הם נראו אנמיים לתפארת. אין אליפות, אין גביע ובבאר-שבע אפילו אין ים, אז לאן יילכו?
כבר 35 שנה במדבר
בנתניה יש ים, יש גם רבע גמר גביע והכי הרבה יש רעב לתואר. 35 שנה מסתובבים אוהדי נתניה במדבר והם כבר בטירוף. אין להם סבלנות לפרפר עוד חמש שנים כמו בני ישראל, הם רוצים להיכנס לארץ המובטחת עכשיו. ויש להם בעלי קבוצה בטירוף. רומנטיקן מהטריבונה, שראה מקרוב את האליפויות והשישיות עליהם כולם מדברים, אלה שהילדים מחפשים מדי פעם ביוטיוב.
אתמול (שלישי), ראיתי ביציע הנתנייתי אנשים מבוגרים עם דמעות. כולה שמינית גמר, רחוקים מאוד מתואר, אבל היה בניצחון הזה על הפועל באר שבע משהו שונה, אפילו מזכך. זה לא היה כדורגל גדול, אבל האוהדים הרגישו (וסליחה על הקלישאה – זה בדיוק היה זה) שהשחקנים השאירו את הכל על הדשא. כל טיפת מאמץ ואנרגיה שעוד נותרה בשריר אחורי כלשהו הם הביאו למשחק וניצחו אותו בצדק.
בגדול, אין למכבי נתניה יריבה מושבעת שהאוהדים ממש מתעבים. פעם זו הייתה מכבי ת"א, אבל דומה שהיריבות הזאת נשחקה עם השנים. אם יש בשנים האחרונות קבוצה אחת שעונה על ההגדרה זאת באר שבע. השאגה שעלתה מהיציע מאית שנייה אחרי שגיא מלמד כבש את הפנדל המכריע הדגימה זאת בצורה הכי טובה שיש.
הכל פרץ שם בשאגה הזו: היריבות המרה וקרב העלייה היצרי מעונת 1999, ה-3:0 המשפיל של דובב גבאי וחבורתו, שהוריד את נתניה ליגה ב-2013, השלט העוקצני מהעונה שעברה ועוד אינספור רגעים טעונים שהולכים ונערמים בין שני המועדונים, שבמובן מסוים יש בהם לא מעט דברים דומים. אתמול הם נראו שונים. בצד אחד שיחררו שאגת ניצחון נרגשת, בשני נשמע צלצול השכמה.
מוחמד, קניקובסקי ותמונת גרינפלד במוסכים
ועוד חמש הערות על המשחק אתמול:
1. בשלוש השנים האחרונות התעקשה מכבי נתניה לעוף בשלבים המוקדמים של גביע המדינה מול יריבות חלשות ממנה. הפעם האחרונה (עד אתמול) שבה היא הרשימה במפעל הייתה ב-2014, אז בתור קבוצת ליגה לאומית היא טיפסה עד לגמר, בו הפסידה לקריית-שמונה של ברק בכר. אתמול, בערב חורפי של ינואר, הגישה נתניה את הנקמה קרה ומתוקה למאמן.
2. על נקמה לא פחות מתוקה אחראי גיא מלמד, שכבר חתום העונה על שני הפסדים של האדומים (הוא כבש גם את שער הניצחון בליגה). ולא פחות חשוב: החלוץ הוכיח שזה ממש אחלה לחגוג מול האקסית, אפילו בלי חולצה.
3. כשעלי מוחמד מחליט שלא יוציאו לו את הכדור מהרגל, גם בכירי הגרזנים לא יצליחו להפריע לו. ביום שהוא יחליט גם לכבוש גולים, עסקת מנור סולומון תיראה כמו כסף קטן.
4. גיבור הערב שזכה בכל הכותרות אחרי שהציל שני פנדלים הוא דני עמוס. ועדיין, אל תתפלאו אם תכנסו למוסכים בנתניה ותתקלו שם בפוסטרים של גבי קניקובסקי. האנרג'ייזר בן ה-21 הציג אתמול את המשחק הכי טוב שלו העונה.
5. ולצד הפוסטר תמצאו גם תמונת ראש של אוראל גרינפלד עם ערימת חיצי קליעה למטרה. יאללה, תכניסו כבר את ה-VAR.
לפנייה לכתב/ת 
