"ארץ נהדרת": ביבי הצליח לבלבל גם אותם
מצויד בשחקני חיזוק חדשים - שחר חסון ואורי לייזרוביץ', פרק הבכורה של תכנית הדגל של קשת סבל מחולשה, ולא סיפק רגעים עוצמתיים כמצופה. פרשת אפי נוה נכנסה ברגע האחרון, אבל דווקא המערכון הסאטירי הארוך נראה כמו ניסיון מסורבל לסמן וי. בשביל לעמוד בתחרות מול "האח הגדול", "ארץ נהדרת" תצטרך לחזור לעצמה - וכמה שיותר מהר
אפילו את אפי נוה ופרשיית שוחד המין שהוא נקשר בה (שוחד בלי כסף! תראו מה זה, בטח ביבי נקרע עכשיו בסטורי) הספיקה "ארץ נהדרת" להכניס לפרק הפתיחה של העונה ה- 16 שלה, ששודר אמש (ד', קשת). אבל אם ראש הממשלה הקדים את הבחירות בתקווה להקדים גם את ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה על כתבי האישום, הוא יכול לרשום לעצמו לפחות הישג אחד - את "ארץ נהדרת" הוא הצליח לבלבל. אמנם קשת הגיבה עם הכרזה (דרמטית!) על הקדמת העונה, אבל מהפרק הראשון ניכר שלפחות את האנשים שלה ביבי תפס לא כל כך מוכנים.
לגבי ראש לשכת עורכי הדין אפשר להבין. בכל זאת כל העניין פורסם ביממה שלפני השידור. אבל את שאר האנקדוטות "ארץ נהדרת" קיבלה בבופה על מצע אבסורד, והיא אכן הגישה את התבשיל שהייתם מצפים לו - אבל יותר ברמה של אמצע עונה ופחות ממה שהייתם מצפים מפרק הפתיחה. נכון, זאת עונה 16 וקשה להמציא את עצמך מחדש, אבל אי אפשר לשכוח ל"ארץ נהדרת" עינוגים מצמררים כמו שירו של אלאור אזריה על פי "רפסודיה בוהמית" או הגרסה שלה ל"עשיתי" עם בנימין נתניהו.
בעונות האחרונות, "ארץ נהדרת" התקדמה לכיוון הסאטירה על ציר שמחבר בינה ובין בידור, והיא במיטבה כשהיא מוותרת על הפיתוי להתמכר להומור של משחקי מילים ומתעקשת לרדת עוד שכבה לעומק. לא לחקות את המציאות (כמו מערכון על גנץ הנושא עימו את צער השתיקה) אלא להצביע על האבסורד שבה. לא תמיד זה מצליח, אבל בדרך כלל פרקי פתיחת עונה, מתוקף היותם מושקעים יותר, מצליחים לספק את האפקט החד ומעורר המחשבה - שהפעם נעדר. ואם "השתול מאיסטנבול" אמורה להשתייך לאנתולוגיה שהביאה לנו פנינים כמו אדי קופל או הטורטלים, אני לא רואה איך היא מתרוממת מעבר לסשן נוסף של סטירות ושיעור יתר.
זאת עומדת להיות עונה מאוד תובענית עבור ספינת הדגל הוותיקה והאיכותית של קשת. ימים יגידו אם הערוץ הממוזג של ערוץ עשר ורשת יצליח להעמיד תחרות במקום שבו כל אחת מהזכייניות נכשלה לחוד, אבל כבר מהערב הראשון, "ארץ" נאלצת להיבחן מול הפרק השני של "האח הגדול VIP", שהבכורה שלו רשמה רייטינג מרשים. היא תצטרך לעשות את זה בלי התותחים הכבדים שלה, אסי כהן ואודי כגן, שיגיעו בעונה הקרובה רק לביקורים, אבל עם חיזוקים חדשים - שחר חסון (שבינתיים לא הבריק עם אבי גבאי שלו) ואורי לייזרוביץ' ("שבאבניקים") שעשה כמיטב יכולתו עם ארז טל.
ואולי זאת פשוט חולשה זמנית של הפרק הראשון, שמבקש לכסות את כל מה שהתכנית פיספסה כשלא היתה באוויר. המערכון של שקד ובנט על הימין החדש ששולי מועלם נתקעת לו בגרון היה מצוין, אבל מנגד, כל מערכון האולפן הארוך שהתעקש להיצמד לנושא של הנחיית האירויזיון ולדמויות של בן אל תבורי או חיים כהן, הרגיש כמו ניסיון לסמן V או לקדם את הטאלנטים של אכסניית הבית. הוא היה מעט תלוש על רקע אירועי האקטואליה האחרונים (אם כי לערן זרחוביץ' מגיע שאפו על ציפי רפאלי שלו).
תקיעת דגל בעונה 16 היא הישג עצום בפני עצמו, אירוע נדיר בטלוויזיה הישראלית, ושכשהיריעה כל כך ארוכה זה רק הגיוני שלצד הפסגות ירשמו גם רגעים פחות מוצלחים. ל"ארץ נהדרת" יש את כל עונת הבחירות, שמסתמנת כמטורללת במיוחד, כדי להתאפס על עצמה ולהתחדד. נשאר רק לקוות שהיא תחזור לעצמה כמה שיותר מהר.
