משנת 1405: שומר הלילה שצועק את השעה
כשהבתים היו מעץ הסתובבו באירופה אלפי שומרי לילה שהזהירו משריפות. 600 שנה אחר כך השומר בעיר לוזאן ממשיך את המסורת, וכורז לתושבים מהמגדל: "הפעמון צלצל עשר! הפעמון צלצל עשר!"
מדי ערב מטפס שומר הלילה לראש מגדל הפעמון של קתדרלת לוזאן ומחמם את הגרון. בכל שעה עגולה הוא צועק לתושבי העיר את השעה, וממשיך בכך מסורת של יותר מ-600 שנה. זהו אחד משומרי הלילה האחרונים באירופה.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
לשומר הלילה בעיר השווייצרית שלחופי אגם ז'נבה נודעה בעבר חשיבות רבה יותר: הוא היה מזהיר את האזרחים משריפות. היום הוא מסתפק בתפקיד של שעון דובר. "כאן שומר הלילה! הפעמון צלצל עשר. הפעמון צלצל עשר", קורא השומר מרקו קררה, מחליפו של שומר הלילה הקבוע, שנמצא היום בחופשה.
לאורך כל השנה, מ-22:00 עד 02:00, מתייצב שומר לילה לעבודה כשלראשו כובע שחור גדול ובידו עששית. השומר הפעם, מרקו, מעגל את כפות ידיו סביב פיו, וכך מסייע לקולו להינשא אל גגות הבתים, בדיוק כפי שעשו אבות-אבותיו מדי לילה מאז שנת 1405.
בעבר, כאמור, לעתים היו הקריאות דרמטיות: בימי הביניים, כשהבתים היו עשויים מעץ ושריפות היו איום תמידי על העיירות, הייתה רשת של שומרי לילה שסיירו ברחובות והזהירו מדליקות. השומר במגדל היה הראשון שרואה את העשן, ואז היה מעביר את הבשורה הלאה, לשומרים האחרים.
העירייה הוצפה במכתבים: "אל תבטלו"
רנאטו האוזלר, שומר הלילה הקבוע של לוזאן, אומר שבשנים עברו היו ברחבי אירופה אלפי שומרי לילה, "אם לא רבבות", אבל כשהטכנולוגיה התקדמה התפקיד איבד את רוב ערכו, ושומרי הלילה כמעט נעלמו מהיבשת. במשך שנים נדרש שומר הלילה בלוזאן גם לצלצל בפעמון בידו בכל שעה עגולה, אבל ב-1950 הוכנס מנגנון אוטומטי שהחליף אותו גם בתפקיד הזה.
כיום לוזאן היא אחד המקומות האחרונים באירופה שעדיין שומרים על המסורת ומעסיקים שומר לילה לאורך כל השנה. מלבד לוזאן מועסקים שומרי לילה כאלה בעוד שש ערים ועיירות: איסטד בשבדיה, ריפון בבריטניה, קרקוב בפולין ואנאברג, צלה ונורדלינגן בגרמניה.
האוזלר בן ה-60 יודע שלתפקידו כבר אין משמעות מעשית, אבל מדגיש שהעיר "מחוברת מאוד לשמירה על המסורת הזו". במשך 14 שנה הוא היה שומר הלילה המחליף של לוזאן, וב-2002 מונה לשומר הקבוע.
בעבר היה שומר הלילה צועק לתושבים את השעה כבר מ-21:00 ועד הזריחה, אבל בתחילת שנות ה-60 הודיעה לוזאן ששעות הכריזה יופחתו. רבים חששו אז שמדובר בצעד ראשון בדרך לביטול התפקיד, והמוני תושבים שלחו מכתבים לעיריית לוזאן וביקשו לשמור על המסורת.
שומר הלילה, יש לך אורחים
האוזלר מסביר שהוא אוהב את העובדה שהמקצוע שלו משרת מטרה קטנה בעידן שבו המציאות מחייבת עבודה שתניב רווחים ותהיה יעילה. כארבע פעמים בשבוע הוא מטפס 153 מדרגות עד לראש מגדל הפעמון, וכורז את השעה. לדבריו הוא עושה זאת עבור שכר נמוך בהרבה מהמקובל במשמרות לילה, אבל יש לו עוד עבודה: הוא מייצר נרות, לפעמים גם בזמן המשמרות במגדל.
בימים שבהם האוזלר אינו עובד, מרקו נקרא לדגל. "אנחנו נמצאים גם בלב העיר וגם מחוצה לה", הוא מעיד, "הערבים יכולים להיות שקטים ודי בודדים". ובכל זאת, יש גם משמרות "סוערות" יותר, כשבאים אורחים: בין 600 ל-700 תושבים ותיירים מבקרים מדי שנה את שומר הלילה במגדל בזמן המשמרת.
שוקולד, שעונים ו-M16: שווייץ השקטה מכורה לנשק
ממקום מושבו, יותר מ-40 מטר מעל העיר, יכול השומר לראות את לוזאן משתנה עם העונות. "בקיץ היא נהדרת. ציפורים מקננות בטיילת העליונה, הן שם בערב, חגות מסביב", מספר האוזלר. הוא מעיד כי הוא מרגיש שנפלה בחלקו זכות גדולה להיות "החוליה האחרונה בשרשרת האנשים" השומרים על העיר מאז המאה ה-15.
"בעולם כאוטי לחלוטין אני חושב שיש משהו מרגיע בכך שיש דברים שנמשכים זמן רב מאוד, הופכים למסורת ומאפשרים לנו לגלות מחדש מעט מהשורשים שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
