ביקורת סרט - "שלושה זרים זהים": הסיפור המופלא שהפך לסרט אימה
"שלושה זרים זהים" מביא את סיפורם האמיתי של שלישיית אחים יהודים אמריקנים שהופרדו בלידתם ומצאו זה את זה בבגרותם. הסרט חושף כיצד התהילה התחלפה בטראומה, אך נמנע עיסוק בשאלות החשובות. זהירות ספוילרים
אפשר לדמיין לא מעט אנטישמים מחככים כפות ידיים בהנאה נוכח הסרט התיעודי "שלושה זרים זהים" (Three Identical Strangers). אחרי הכל, הנה סרט שמציע קונספירציה יהודית שלא הייתה מביישת את הפרוטוקולים של זקני ציון.
דמיינו סוכנות אימוץ אמריקאית הסוחרת בתינוקות יהודים, והיא פועלת באופן חשאי בשירות ניסוי מדעי מפלצתי שבראשו עומד ניצול שואה. נחסוך מכם את ההמשך, כיוון ש"שלושה זרים זהים" מביא סיפור אמיתי, מדהים ומזעזע שהאפקטיביות שלו נובעת מהיעדרה של היכרות מוקדמת עם הפרטים והגילויים המובאים בו.
ועדיין, אם חייתם בניו יורק בשנות ה-80, ודאי הכרתם את "השלישייה". שלושה אחים שהופרדו בלידתם, ונמסרו כל אחד בנפרד למשפחה יהודית אחרת. כאשר אחד מהם מגיע לראשונה לקולג', בשנת 1980, הוא מופתע לגלות שכולם מכירים אותו ומתלהבים לקראתו - זאת על אף שמעולם לא ביקר שם. ההפתעה מתחלפת בשוק של ממש כאשר באותו לילה הוא פוגש, בעיר אחרת, את תאומו הזהה, שעל קיומו לא ידע מעולם.
המפיקה של הסרט: "הרבה אנשים לא הסכימו לדבר איתנו"
הכיסוי התקשורתי הנרחב מביא לגילויו של אח שלישי שנראה בדיוק כמוהם. התקשורת חוגגת, השלושה הופכים למלכי תוכניות האירוח וחיי הלילה של ניו-יורק, שוכרים יחד דירת רווקים הוללת, ופותחים מסעדה אינית בסוהו שנקראת, כמתבקש, "triplets" (מדונה אפילו חולפת על פניהם בסרט "סוזן, סוזן"). בגיל 19 הם הופכים לחברים הכי טובים של עצמם. אחים שגילו את דבר היותם כאלה.
רק שני אחים מבין השלושה, עתה בני 56, מתראיינים בתחילת הסרט (מסיבות שיתבררו בהמשך), והם לגמרי לא נראים זוהרים. אדרבא, נראה כאילו הם נזכרים בחוויה טראומטית, והאופן שבו הם מספרים בהווה את סיפורם הביזארי שונה לגמרי מזה שבו גוללו אותו בעבר, בתור גימיק תקשורתי.
עוד ביקורות סרטים:
סרטו של טים וורדל הבריטי נבנה כמותחן פרנואידי, שבו כל מה שאנו רואים מתגלה כנתון לפרשנות שונה לגמרי. כאשר המשפחות מתחילות לשאול שאלות - מדוע, למשל, הפרידו את השלישייה מלכתחילה, ולמה הוסתרה העובדה הזו מהם - התמונה האידילית נעשית אפלה. פרטים שנתפסו עד כה כצירוף מקרים מוזר ומשעשע - למשל, העובדה שלכל אחד מהאחים הייתה גם אחות בכורה, מקבלים בדיעבד משמעות שונה כאשר מתברר הסיפור האמיתי שמאחורי האימוץ. מבחינה זו, "שלושה זרים זהים" מסתבר כסרט בלהה שמציג את התא שהוא לכאורה הכי מגונן בעולם כדימוי-תוצר של מוח מעוות.
כיוון שהסרט אינו מספק גילויים חדשים בזמן אמת (למעט העובדה שפרטים מסוימים בפרשה יוותרו חסויים עד שנת 2066), אנו נותרים עם סיפור שלא אמור להפתיע את גיבוריו, אלא רק אותנו הצופים. כאשר הסרט עובר לעסוק בסוגיות של סביבה מול תורשה וניסויים בבני אדם, קשה לומר שאנו זוכים לדיון המציע מסקנות מעניינות או מפתיעות במיוחד. ההיבטים האתיים של הפרשה כמעט ואינם נידונים פה, וההשוואה לניסויים שערך מנגלה באושוויץ מופיעה בסרט כבדרך אגב. בהינתן זהותם של מבצעי הניסוי, הסרט נמנע כמעט לגמרי מהפרוורסיה הנובעת מההשוואה הזו.
"שלושה זרים זהים" מגולל סיפור מדהים ומכעיס. בה בעת, נדמה שהסרט נעצר במקום בו היה צריך למעשה להתחיל. הוא מעלה שאלות מבלי לספק תשובות - לא רק בנוגע לסוגיה המוסרית העקרונית, אלא גם לגבי הגורמים שאפשרו את המחקר המזוויע. כאשר אחד מעכברי המעבדה האנושיים כבר מנסה לצלול אל עומק העניין, הדבר מסתכם בשיחת טלפון שאינה מובילה לשום מקום. לא בדיוק הדבר שסרט תיעודי מעמיק היה מסתפק בו.
מה שיש ב"שלושה זרים זהים" זה סיפור. ובכל זאת, הסרט אינו מספר לנו יותר מדי על חייהם הפרטיים של האחים, למעט בכל מה שקשור להיותם שלישייה. למעשה, לא לגמרי ברור איך חייהם האישיים הושפעו מהנסיבות המדעיות שעיצבו אותם, ומה שהסרט מחמיץ במיוחד הוא דיון בשאלה מדוע לא פורסמו תוצאות המחקר עד עצם היום הזה.
לצד ההחמצות, הסרט מבסס חרדה קיומית בלב כל אחד מאיתנו: מה אנחנו באמת יודעים על עצמנו? האם החיים אחרי הכל אינם אלא תוצאה של צירופי מקרים? ממש כמו ה"מופע של טרומן", גם סרטו התיעודי של וורדל עוסק באנשים שמציאות חייהם הייתה מתוסרטת, ונעה ממלודרמה הוליוודית לסרט אימה. "שלושה זרים זהים" מביא את סיפורם של עכברי ניסוי, שמבינים יום אחד שהם חיים במעבדה. אפילו קפקא לא היה חושב על זה.
