להבין את הבחירות: הקולות שהולכים לאיבוד
בכל מערכת בחירות נשמעת הקריאה להצבעת מחאה של "פתק לבן", אך למעשה מדובר בבזבוז זמן עבור המצביעים. הפתקים מושלכים לצד ולא נספרים, אך יוצרים עבודה נוספת לצוות הקלפי. אלפי קולות נוספים הולכים לאיבוד בשל הצבעה למפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה
ההיסטוריה הישראלית מלאה במחאות קטנות וגדולות, החל מהפנתרים השחורים, דרך מחאת יוקר המחיה ועד למחאות פתח תקווה. לכן אין זה מפתיע שלפני כל בחירות נשמעת לא פעם הקריאה להצביע בפתק לבן במחאה על השיטה ועל המועמדים השונים.
נדמה שאין ישראלי שלא שמע אי פעם את הטענה ש"אין למי להצביע, ועדיף כבר לשים פתק לבן בקלפי בתור מחאה". משפטים כאלה משרישים בכל פעם מחדש טעות רווחת בציבור הישראלי, שלפיה הפתקים נספרים ונחשבים כקול מחאה ייחודי ונחרץ.
אבל בישראל, בניגוד למקומות אחרים בעולם, הפתקים הלבנים לא משפיעים בשום צורה על תוצאות הבחירות. הם נחשבים כקול פסול ולא יותר. בעוד שאלו שמצביעים פתק לבן חשים גאווה וצדק, עבור עובדי הקלפי הם לא יותר מנטל בזמן ספירת הקולות, מכיוון שהפתקים הלבנים לא נספרים בחישובי אחוז החסימה וחלוקת המנדטים.
תפקידם העיקרי, והיחיד, של הפתקים הלבנים הוא לסייע למי שרוצה להצביע למפלגה מסוימת, אך פתקי ההצבעה שלה נגמרו באותה הקלפי. אותו אדם יכול לכתוב על הפתק הלבן את שם המפלגה כפי שהוא מופיע ברשומות, ולשלשל אותו לקלפי כאילו היה פתק מקורי.
"ההשלכות הפשוטות ביותר של הצבעה בפתק לבן הן שקולך נפסל", הסביר פרופ' חיים ויצמן מבית הספר לממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה. "אז לא עדיף ללכת לים במקום לעמוד בתור?". עם זאת, הוא הוסיף כי פסילת קולות הצבעה של פתק לבן יכולה להשפיע רבות על תוצאות הבחירות, שכן עוגת אחוז החסימה קטנה. "למעשה, המצביעים הללו מסייעים להורדת המספר הנחוץ להיכנס לכנסת, כי המספר הזה מתייחס רק לקולות הכשרים".
אם כן, נשאלת השאלה מדוע הישראלים עדיין מגיעים לקלפי רק כדי לשלשל לתיבה פתק לבן? "התפיסה החברתית בישראל היא שלא ראוי שלא להצביע", אמר פרופ' ויצמן. "בניגוד למה שחושבים אין פה הצבעת מחאה, אבל במעשה הזה האדם מרגיש טוב מול הסביבה שלו, כי כלפי חוץ הוא הלך ומימש את זכותו הדמוקרטית".
בישראל, הפתקים הלבנים בעיקר מושלכים הצידה, ואילו בחו"ל הפתקים משמשים לא פעם להבעת מחאה נגד שיטת הממשל או הנציגים שהציעו עצמם לבחירה.
לדעתו של פרופ' ויצמן, הסיבה לכך שבישראל אין מקום ליצירתיות היא שהבחירות נתפסות כדבר רציני שלא ניתן להשתעשע בו. "הדבר הכי קרוב למקרים האלה היה אצלנו ב-2006, עם הצבעת מחאה שהניבה שבעה מנדטים למפלגת הגמלאים, שקמה והתפוגגה במהירות בבחירות הבאות".
אלפי קולות כשרים שהולכים לאיבוד
כמו בעבר, גם בבחירות הקרובות אלפי אזרחים צפויים להגיע לקלפי ולהעניק את קולם למפלגות שייתכן מאוד שלא ייכנסו לכנסת ה-21. הסיבה לכך שאותם קולות יאבדו היא שהמפלגות שזכו בהם לא עברו את אחוז החסימה.
אחוז החסימה הוא למעשה שיעור הקולות הנמוך ביותר שיספיק למפלגה כדי לקבל ייצוג בכנסת. החישוב נעשה בצורה פשוטה של מספר האנשים שזכאים לבחור אל מול מספר הכיסאות בכנסת. בפועל כל כיסא שווה 0.8% מהקולות, אבל בפוליטיקה הישראלית החליטו להעלות את אחוז החסימה ל-3.25% מכלל הקולות הכשרים.
החשיבות של אחוז החסימה מורגשת בעיקר בשיטת בחירות יחסית, כמו זו שנהוגה בישראל, שבה הפרלמנט אמור לשקף את הרכב האוכלוסייה והגוונים השונים בחברה. לפי החשיבה הזו, יש צורך שאחוז החסימה יהיה נמוך יחסית כדי שהייצוג יהיה הוגן יותר.
"הדילמה שקיימת מהקמת המדינה היא איך לייצג את כולם בבית הנבחרים מבלי שהם יקצינו", הסביר ד"ר מעוז רוזנטל מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. "יש כלל כמעט קבוע בבחירות שמראה שככל שצריך פחות קולות כדי להיכנס למערכת הפוליטית, אז יש יותר מפלגות קטנות והמערכת יותר מקצינה ומתפצלת".
ד"ר רוזנטל הוסיף: "מצד אחד ראוי שתהיה ייצוגיות, ומצד שני הרצון הוא שמפלגות קטנות לא יתפזרו אלא יתמרכזו. זו הסיבה לחיבורים שראינו בעבר בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי, בין העבודה לתנועה ובין המפלגות הערביות".
בתחילת דרכה הכנסת הציבה רף נמוך לאחוז החסימה בבחירות לאסיפה המכוננת שעמד על 0.83%. בבחירות לכנסת הראשונה הוא עמד כבר על 1%. לאורך השנים ניסו המפלגות הגדולות להעלות את אחוז החסימה כדי שהמפלגות הקטנות או יריביהן לא יוכלו לגנוב מהן כיסאות במליאה.
כך למשל, במרץ 2014 אישרה הכנסת את העלאת האחוז למצבו הנוכחי, 3.25%, המצריך למעשה זכייה בארבעה מנדטים כדי להיכנס לכנסת. בין היתר נטען כי חלק מהמפלגות שתמכו במהלך עשו זאת כדי למנוע מיריבותיהן להיבחר לכנסת. המהלך הזה גרם גם לאחדות בקרב המפלגות הערביות שחששו שלא יצליחו להיכנס לכנסת - מהלך שהוביל להתחזקותן.
מנגד, לקראת הבחירות הקרובות שקל ראש הממשלה בנימין נתניהו להוריד את אחוז החסימה בחצי אחוז במטרה לשמור על שותפיו הטבעיים בקואליציה, אבל המהלך לא יצא בסופו של דבר לפועל.
אחוז החסימה מסייע בעיקר למפלגת השלטון, בדרך כלל זו שזכתה במרבית הקולות, למשול במדינה. המחשבה שעומדת מאחורי המהלך היא שככל שאחוז החסימה יהיה נמוך יותר, יהיו יותר מפלגות סקטוריאליות שירצו תמורה כדי להיכנס לקואליציה. ברגע שיהיו פחות מפלגות, כך תהיה יציבות שלטונית גבוהה יותר ויהיה נוח יותר למשול.
"הייצוגיות המוחלטת מובילה מדי פעם לכאוס מוחלט. בסוף הממשלה צריכה למשול, וצריך שהמערכת תקל עליה לעשות זאת", אמר ד"ר רוזנטל. "אנחנו בין המקומות היותר מתירניים באחוז החסימה שלנו. בטורקיה אחוז החסימה עומד על עשרה אחוזים, והממוצע בעולם הוא בין חמישה לשישה אחוזים".
לפנייה לכתב/ת 
