מסעדת סעיד באור יהודה נסגרה

אחרי 40 שנה של פעילות, נסגרה בשבוע האחרון מסעדת "סעיד" באור יהודה. המסעדה, שנפתחה בשנת 1978, הייתה אחת מהמסעדות המיתולוגיות בארץ, ונודעה במיוחד בחאפלות העירקאיות שהייתה מקיימת. לפני כחודש, נפטר סעיד משיח, אב המשפחה ומי שהקים את המסעדה והיה הרוח החיה שעמדה מאחוריה.

חודש ימים, כאמור, עבר מאז מותו של משיח, והמשפחה החליטה לסגור את הדלתות של מפעל החיים של האב. "ראינו את האילוצים", מספר רוני משיח, בנו של סעיד שהיה בן 10 בלבד כשנפתחה המסעדה, ועבד עם אביו במקום עד לפני שלוש שנים. "לאבא שלי היו כוחות להמשיך לעבוד, אבל לי כבר לא היו", הוא מודה. הבן הנוסף של סעיד, עובדיה משיח, עבד במסעדה עד יומה האחרון. לפני כשמונה חודשים חלה סעיד משיח במחלה קשה, ומאז, התקשתה המשפחה לתפקד בלעדיו.

סעיד משיח ממסעדת "סעיד" באור יהודה

משיח פתח את מסעדת השיפודים "סעיד" לפני 40 שנה, והיא הייתה להצלחה רבה מיומה הראשון. משיח, הוא בן למשפחה עיראקית ענפה ומוכרת בעיר, ועם היוודע דבר מותו, ספדה לו ראשת העיר אור יהודה, ליאת שוחט, בפוסט שכתבה בחשבון הפייסבוק שלה: "מעבר להיותו אדם עם לב ענק ונשמה מדהימה, סעיד עמד במשך עשרות שנים מאחורי המותג המצליח של מסעדת 'סעיד' המפורסמת. לתושבי אור יהודה בוודאי לא צריך לספר עד כמה המסעדה הפכה לשם דבר בכל הארץ, ולפעמים אפילו יותר משמה של העיר".

איך מגיעים להחלטה כזאת אחרי 40 שנה?

"לא חשבנו שאנחנו עומדים לסגור, אבל ראינו כמה קשה להחזיק את המסעדה. אבא היה גם המקום וגם הנשמה של המקום, אבל מאז שאבא חלה במחלה הרוח שלו מתה. לא העזנו לעשות את זה כל עוד אבא חי, אני חושב שזאת הייתה יריאת כבוד. גם כשאבא היה בהוספיס לא העזנו לעשות את זה. ידענו שאם אבא יידע שאנחנו סוגרים את הדלתות זה יהרוג אותו".

סעיד משיח ובנימין נתניהו במסעדת "סעיד" (צילום באדיבות המשפחה)

"בלי אבא העסק לא היה אותו דבר, וגם המסעדה כבר לא עבדה כמו פעם. המצב של המשק קשה, העבודה ירדה והמסעדה כבר לא פירנסה את כל המשפחות כמו שצריך. אבל אבא נלחם בשיניים. הוא היה עובד קשה כל היום, והעבודה הפיזית במסעדה לא פשוטה. אבא עבד כמו חמור שבתות וחגים . אנחנו ראינו שהקליינטורה ירדה ושהאחזקה של המקום הייתה יקרה. לא יכולנו להמשיך ככה כי כבר היה צריך להביא כסף מהבית או להלוות כסף. לא הייתה לנו האפשרות הכלכלית להמשיך, והלוואות יכולות היו להביא אותנו למצב של הימור גדול שאנחנו לא יכולים לקחת כי יש לנו משפחות לדאוג להן".

עם איזה קשיים התמודדתם בשנים האחרונות, קשיים שלא היו בעבר?

"עם השנים נפתחו בכל מקום מסעדות. אפילו שאנחנו היינו בין המסעדות הראשונות בארץ, זה כבר לא היה אותו דבר כי כבר לא היינו בלעדיים כמו אז. חוץ מזה גם הארנונה גדולה והבירוקרטיה הקשתה, ונהיה קשה מאוד להחזיק עסק. בעידן שלנו כל הזמן סוגרים תריס של מסעדה ופותחים תריס של מסעדה אחרת, מסעדות נסגרות אחרי שנה ואנחנו שדרדנו ארבעים".

היו מחשבות על סגירה עוד בימי חייו של אבא?

"כן, אבל אבא לא רצה לשמוע כלום. אמרתי לו שהגודל של המסעדה לא היה לעניין וניסינו להגיד לו שצריך לצמצם את החלל של המקום, אבל אבא היה מהאנשים של פעם, היה קשה להגיד לו דברים, הוא רצה הכל בדרך שלו. לא עניין אותו הרווח והכסף. הראש שלו היה בחאפלות, והוא רק רצה לדאוג לאנשים ולשבת איתם על כוס תה בסיום הארוחה. יום אחד שאלתי אותו 'בשביל מה אתה עובד, לא בשביל להרוויח?' אמרתי לו שזה לא מתאים ככה, אבל היה קשה מאוד לשנות את ההרגלים שלו".

סעיד משיח במסעדת "סעיד" באור יהודה(צילום באדיבות המשפחה)

איך הלקוחות הגיבו לסגירה?

"עוד לא הודענו ללקוחות, פשוט הדלת סגורה. עשינו 'עקוב אחרי' מהטלפון במסעדה לאחד הטלפונים של האחים וקיבלנו הרבה שיחות בשבוע הזה. לא עמדנו בכמות הטלפונים של אנשים שמתקשרים ומחפשים את האגדה הזאת שנקראה סעיד. זה כמו חוק מרפי, דווקא עכשיו כולם נזכרו בך ורוצים אותך, אני לא יודע איך להסביר את זה".

לא היו לכם מחשבות להתגייס למשימה ובכל זאת להמשיך?

"נשארו קצת חובות וזאת גם אחת הסיבות שהחלטנו שדי כבראולי נחזור במהדורה אחרת, אולי במיקום אחר באור יהודה. את הידע וההבנה יש לנו ואנחנו יודעים לשרת כי כל החיים שירתנו אנשים. אנחנו קיבלנו את הרוחב לב של אבא. אמרנו שעכשיו נירגע קצת ונראה איך מתגברים על העניינים".

מה הכי כואב לך בסגירה של מסעדת סעיד?

"שאין את ההמשכיות של השם של אבא כי שמו הלך לפניו. בשבעה נחשפנו לדברים שהוא עשה למען אנשים, שבכלל לא ידענו עליהם. הייתה לו יד רחבה וגם ברגעים הקשים שלו הוא עזר להרבה אנשים. אנשים היו באים להתייעץ איתו והוא היה מכין להם תה, יושב איתם שעות ועושה סולחות. זה היה מפעל חיים והוא נסגר". 

הסגירה של מסעדת "סעיד" מצטרפת לשורה ארוכה של מסעדות ותיקות שנסגרו בשנתיים האחרונות, ובהן סגירתן של מסעדת "בליני" בנווה צדק שנסגרה אחרי 24 שנים; מסעדת "מיטבול" בראשל"צ שנסגרה אחרי 14 שנה; מסעדת "עד העצם" בהרצליה שנסגרה אחרי 30 שנה; מסעדת "ננוצ'קה" של המסעדנית ננה שרייר שנסגרה אחרי 16 שנות פעילות, זמן קצר לאחר סגירתה של מסעדת "אורנה ואלה" בתל אביב אחרי 20 שנה.

מומחים בענף המסעדנות טוענים כי גל הסגירות האחרונות נובע מההוצאות הגבוהות של המסעדות אל מול מתח הרווחים הנמוך, לצד התוכניות העסקיות שעשו מסעדנים ומשקיעים רק לפני שנים ספורות שכבר אינן רלוונטיות כיום, לנוכח המספרים שרק הולכים וגדלים. מומחים אחרים יטענו כי מדובר כאן במצב קלאסי של ברירה טבעית – החזקים שורדים והחלשים סוגרים – המקצוענים מצליחים לצוף ואיתם גם אלה עם הגב הכלכלי, אבל כל השאר שורדים בקושי או מוותרים ופורשים מהמירוץ. אבל כמו בכל סיטואציה מורכבת, גם כאן הדברים הם לא רק שחור או לבן.