דודו של הצעיר שנורה למוות עזב את המשטרה: "לא יכול לראות את המדים, זו גזענות"

הגוס ווביו, דודו של יהודה ביאדגה ז"ל שנורה למוות על ידי שוטר בבית ים, נשבר ברגע אחד בדרך הקצרה שבין ביתו שברחוב שלמה המלך בלוד לתחנת המשטרה המקומית. "אני זוכר יום שבת אחת, שבאתי אל יהודה אחרי המשמרת עם המדים", הוא נזכר היום (ב') בעוד כל מדיו דחוסים בשקית אשפה במושב האחורי. "הוא אמר לי 'כל הכבוד לך, מתי שיש לך זמן אתה נותן למדינה'. הוא עודד אותי, להמשיך ככה, אמר 'תן למדינה שלנו, באנו אליה מרחוק'. אבל הוא קיבל שני כדורים וזה לא הגיע לו. כל בני האדם הולכים, אבל הילד הזה עוד לא התחיל את החיים שלו. קשה לי, מגיל אפס אני מכיר אותו".

• תיעוד: הרגעים האחרונים של הצעיר שנורה למוות בבת ים
  

שעה קודם לכן עמד הגוס ליד הספה בסלון ביתו וערך עם בתו מלו ספירת מלאי של המדים והציוד שעמד להחזיר למשטרת לוד. בבת אחת, ארבע שנות התנדבות הגיעו לסיומן. את הכול הוא החזיר: מהציוד שניתן לו ועד לציוד האישי שרכש בכספו. העיקר שלא יהיה זכר להיותו שוטר מתנדב בבית.

ביאדגה, בן 24 במותו, נורה על ידי השוטר ביום שישי אחר הצהריים. צוות משטרתי הוזנק לכיוון ביתו ברחוב בלפור בבת ים בעקבות דיווח של בני משפחתו על כך שהוא התפרע בבית, ולאחר מכן יצא לרחוב כשהוא מנופף בסכין בידו. אחד השוטרים זיהה אותו בצומת הרחובות ז'בוטינסקי והרצל וקרא לו לזרוק את הסכין. לדברי השוטר, ביאדגה החל לרוץ לעברו עם הסכין ולכן ירה לעבר מרכז הגוף שלו. עדי ראייה אמדו את המרחק בין השניים במטרים ספורים.

הגוס ווביו עם תעודת המתנדב(צילום: רועי רובינשטיין)

הציוד שהחזיר הגוס ווביו(צילום: רועי רובינשטיין)

.(צילום: מתן טורקיה)

אבל ווביו, דודו של הקורבן שביום-יום עובד במחסן לוגיסטיקה בחברת חלקי רכב, מתקשה לקבל את הגרסה של המשטרה והיום שם סוף להתנדבותו במדים. "אני עושה את זה כי אני מרגיש שאני לא יכול יותר להתנדב במשטרת המדינה שרצחה את האחיין שלי שהיה לי כמו אח", הוא אומר. "ראו שיש לו סכין, אבל גם ראו שיש לו ציצית, השוטר לא אמר לו תזרוק את הסכין לפי החוק. במקום לירות באוויר וברגליים, ירו עליו שני כדורים. השוטר הזה לא פעל כמו שצריך. הוא רוצח ואני רוצה שהוא יעמוד לדין".

בעוד הוא עובר על המדים ומקפל אותם הוא טוען שמהרגע הראשון היה ברור לו שלא יוכל יותר להתנדב. "ההחלטה הזו באה אליי ביום שישי ב-16:33 כשהוא קיבל כדור", הוא אומר. "נשברתי, אני לא יכול לראות את הבגדים של המשטרה בארון שלי ואני מחזיר להם אותם היום".

כבר ביום שישי בערב הוא יצא מקבוצת הווטסאפ של המתנדבים. לאחר מכן ניסה האחראי עליו לשכנע אותו לא לעזוב, אך לבסוף הבין אותו. "אני אוהב את החברים שלי, את הקצינים והמנהלים. שתיתי ואכלתי איתם ביחד, התנדבתי מתי שרק ביקשו, במיוחד בסופי השבוע, אבל אני לא יכול לראות את המדים האלו. אם אראה אותם ברחוב לא אסובב להם את הפנים. אתן להם חיבוק. אבל להתנדב אני לא יכול יותר".

לבקשת המשטרה לא הוכנסה מצלמה עם ווביו לתחנה. לאחר מכן הוא סיפר על פגישה לא קלה עם מפקדיו ומתנדבים אחרים. "כאב להם לאבד מתנדב כמוני, הם לא רצו לבדוק את המדים שהשבתי ואמרו שהם שמים אותם בצד עד שאחזור. הסברתי להם שאין סיכוי שאחזור, כי מחר אולי יירו על עוד אתיופי. זה לא המקרה האחרון. זו גזענות. אז איך אני יכול לחזור?".