בכל העולם נוטעים עצים בערים, ומה אצלנו?
בערים רבות בעולם- כמו לונדון, פריז ואוסלו - נוטעים עצים - ומה אצלנו? לא רק שלא נוטעים עצים בעיר, אלא כורתים אותם, בעיקר כאשר הם מפריעים לתוכניות בנייה
ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות, ואירועי הנטיעות בישראל בעיצומם. אבל לא רק בישראל נוטעים עצים, אלא בעולם כולו. ואם פעם כרתו עצים כדי להקים ערים, ועיקר הנטיעות היו בשטחים הפתוחים, הרי שכיום יותר ויותר ערים בעולם מכינות תוכניות לנטיעה המונית של עצים בשטחן: במרחב הציבורי-ברחובות ובפארקים עירוניים, על גגות בתים ואפילו במאונך על קירות. במחקר שבוצע לאחרונה במעבדות MIT בשיתוף פורם הכלכלה העולמי, נמצא כי הערים המובילות בעולם בכמות העצים הן: טאמפה פלורידה עם כיסוי של 36.1% משטחה, סינגפור עם 29.3% ואוסלו עם 28.8%. דרך אגב, במקום ה-17 ברשימה ניצבת תל-אביב, עם כיסוי של 17.5% משטחה.
כאמור, עיריות רבות עוסקות כיום בתוכנית לשימור ופיתוח העצים בשטחן. לדוגמה, עיריית דבלין הכינה תוכנית אב עירונית לעצים, שכוללת מיפוי של כמות, סוג ופיזור העצים בעיר (כ-100 אלף עצים), ומצאה שכמחצית מהם נטועים בצידי הדרכים והיתר בפארקים עירוניים ובשטחים פתוחים. העירייה גם הכינה תוכניות לשימור עצים ולהוספה של כ-5,000 עצים חדשים בכל שנה. בלונדון, שציינה לא מזמן יחד עם חצי האי הבריטי כולו את השבוע הלאומי לעצים, ניטעו באותו השבוע 80 אלף עצים, ראש העיר הכריז שעד שנת 2050 יוגדל השטח הנטוע בעיר ב-10%.
אבל לונדון לא לבד, במילאנו החליטה לאחרונה העירייה לטעת 3 מיליון עצים חדשים עד לשנת 2030, ובפריז הכריזו על נטיעת יער חדש בחלק הצפוני של העיר ששטחו יהיה 13.5 קמ"ר, פי ארבעה משטח הסנטרל פארק בניו-יורק. במלבורן הגדילו לעשות, וכחלק מתוכנית ייעור עירונית קיבל כל עץ בעיר (77 אלף במספר) אימייל, כך שתושבי העיר יוכלו לדווח על מצבו. רק שהתוכנית העירונית קיבלה תפנית מפתיעה, כשיותר מ-3,000 אימיילים מכל העולם הגיעו ובהם מכתבים המספרים לעץ על חיי היום יום של הכותבים לצד מכתבי אהבה לעץ.
אז מה קרה שבערים רבות כל-כך בעולם נוטעים עצים?
לעצים יש חשיבות רבה, הן בייצור חמצן ובשימור איכות הקרקע והמים והן כמקור טבעי לצל וכאלמנט לנוי. עצים הם גם בתי גידול לבעלי חיים רבים. אבל הסיבות העיקרית לנטיעת עצים בעיר הן: (1) הפחתת חום: עצים יכולים להפחית את הטמפרטורה בכ-5 מעלות צלסיוס, ובכך עצים בעיר יכולים להפחית גם את האנרגיה הכרוכה במזוג עד 30%. (2) שיפור הבריאות: מסינון מזהמי אוויר והפחתת מפגעי רעש ועד שיפור מצב הרוח (3) קיבוע פחמן-קליטת גזי חממה: עצים קולטים גזי חממה (כ-20 טון בשנה) ובכך מסייעים בהפחתת ההתחממות הגלובלית בצורה אקטיבית.
ומה אצלנו? לפי נתוני הקרן הקיימת לישראל, מאז הקמתה בשנת 1901 ועד היום ניטעו בישראל כ-240 מיליון עצים, כלומר כ-2 מיליון עצים בממוצע לשנה. אך מרבית העצים הללו ניטעו מחוץ לערים, על שטח של כ-920 קמ"ר, כ-4.5% משטח המדינה. אולם נטיעות בשטחים פתוחים, ובעיקר בנוף הארץ ישראלי שברובו חשוף ולא מיוער, לא פעם פוגעות במערכות האקולוגיות ובמגוון הביולוגי-הצמחים ובעלי החיים, משנות את מאזן המים והמינרליים בקרקע, את עוצמת הקרינה ועוד.
מדינת ישראל היא מדינה חמה והשמש כאן לא מרחמת, ולא רק בשיא הקיץ. יחד עם זאת, דווקא כשהשמש יוקדת אין איפה להסתתר ממנה, כי במרחב הציבורי בישראל אין צל. אין צל ברחובות, אין צל בכיכרות, אין צל בפארקים, אין צל במגרשי המשחקים, אין צל בתחנות האוטובוס, אין צל! והעצים יכולים לתת מענה טבעי לבעיה זו. יתרה מכך, להיעדר הצל במרחב הציבורי יש מחיר כבד. בכל חודש מתים מסרטן העור בממוצע 15 ישראלים ומתגלים כ-140 מקרים חדשים של המחלה. חשיפה לשמש מחוללת גם נזקים רבים לעור: קמטים, כתמים והזדקנות, וגם מחלות נוספות, למשל קטרקט-ירוד.
אבל אצלנו, לא רק שלא נוטעים עצים בעיר אלא כורתים עצים בעיר, בעיקר כאשר העצים מפריעים, מעכבים או מעלים את המחיר של תוכניות בנייה שונות, הן של תשתיות והן של יחידות דיור. לאחרונה, סוגיה זו עולה פעם אחר פעם לכותרות, בעיקר בהקשר של עצים עתיקים וייחודיים. המאבק הגדול האחרון היה סביב תוכנית לעקירת כ-100 עצים, וביניהם דקלי ושינגטוניה בני 100 שנים ופיקוסים בני 70 שנים, כחלק מהקמת התחנות החדשות של הרכבת הקלה בתל-אביב. המאבק הוביל בסופו של דבר להצלה של כש-26 עצי פיקוס ותיקים בצפון שדרות ירושלים ביפו.
בכפר-סבא לעומת זאת, הוקם "משמר האילנות", שעוסק במיפוי העצים בעיר, כמו גם הגומות הריקות, בפעולות הסברה לתושבים ובפעילות מול העיירה. ומאבקים סביב עצים של יחידים או התארגנויות מקומיות קיימים בעוד ערים רבות. נכון, במשרד החקלאות יש פקיד יערות, ויש גם פקיד יערות בכל עיר, אבל לאחרונה נהיה קל יותר לקבל את האישורים הנדרשים, ולמרות שעל הרשויות להתריע שבועיים מראש על כריתת עץ, הפרסום כיום לא חשוף מספיק לציבור, ולכן התושבים חייבים להיות עם היד על הדופק.
נטיעה של עצים בעיר חייבת להיות חלק מתוכנית מסודרת. היא צריכה להתייחס למיקום, לכמות ולסוג העצים, וגם לאקלים ולטופוגרפיה המקומית. בשדרה מרכזית, לדוגמה, כדאי לטעת עצים שיתנו צל אך לא יפגעו במדרכה עם השורשים או ילכלכו אותה עם פירות ויהפכו למפגע. עצים יכולים גם להיות חלק מגינה קהילתית או גינת מאכל, ולאפשר מפגש חברתי ושיתוף פעולה בין תושבים, וגם מרחב ללמידה. מה שבטוח, לא צריך לחכות לט"ו בשבט כדי לטעת עצים בעיר.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד " (פרדס, 2016).
לפנייה לכתב/ת 
