חולים במסדרונות, רופאים קורסים: "אי אפשר לשתוק עוד"
המחלקות הפנימיות בבתי החולים ברחבי הארץ גדושות - וכוח האדם דל. הרופאים נאלצים לעתים לשחרר חולים בשל חוסר במיטות, ובמקרה גרוע יותר - החולים עצמם מסרבים להתאשפז. "משפיל להיות חשוף לעיני כל", אמר בנו של אחד המטופלים. מנהלת מחלקה: "הרמנו ידיים. מי שחכם - הולך ולא חוזר". משרד הבריאות: "ערים לעומסים"
המראות במחלקה פנימית ד' בבית החולים וולפסון שבחולון לא קלים. חלק מהמסדרונות - הצרים מלכתחילה - מלאים במיטות, ללא הפרדה בין המטופלים שנאלצים לסבול בשקט.
אברם הגיע לבית החולים בשעות הלילה עם אשתו. מהמיון הם עברו למיטה במסדרון הצר שבמחלקה. "אין לה פרטיות", אמר. "זה ממש לא נוח. גברים ונשים ביחד - זו בעיה". אברם טרם יודע מתי אשתו, חולה סיעודית, תקבל חדר.
"בינתיים התפוסה מלאה", אמר בעודו עומד ליד מיטתה. כיסא עבור הבעל המלווה לא היה בנמצא, ובכל מקרה - לא היה מקום להניח אותו גם אם היה מסופק. עם זאת, אברם מספר כי הצוות "מתנהג בסדר. אין לו ברירה. הם עובדים בעומס ובלחץ ועושים את עבודתם".
סלים, תושב דלית אל כרמל, הגיע לבית החולים גם הוא במהלך הלילה. "לחץ הדם שלי לא יורד", סיפר בשיחה עם ynet. "אין להם מקום כאן, אבל הם בסדר, מתנהגים יפה. זו לא בעיה של העובדים. יש הרבה חולים".
"אבא שוכב במסדרון. זה משפיל"
פנימית א' בבית חולים הלל יפה בחדרה נמצאת בבניין האשפוז החדש. במחלקה, שעל פי הרשימה התקן שמוקצה לה עומד על 36 חולים אך מאושפזים בה 38 - לא ניכר עומס. אין חולים המאושפזים במסדרון והמחלקה נראית כעובדת באופן שגרתי.
התמונה שונה לחלוטין במחלקה פנימית ג', הנמצאת בבניין האשפוז הישן. על פי הרשימה, התקן עומד על 36 מיטות - אך כעת ישנם 40 מאושפזים. כל חדרי האשפוז מלאים ושלושה חולים שוכבים על מיטות המוצבות במסדרון.
אחד מהם, קשיש, יושב על מיטתו לבוש בפיג'מה של בית החולים כשגבו חשוף לעיני עוברים ושבים. בנו מספר: "הגענו אתמול ומאז אבא שוכב במסדרון. זה לא נעים ואפילו משפיל להיות חשוף לעיני כל, אבל מסבירים לנו שאין מה לעשות; הצוות עושה ככל יכולתו על מנת לטפל בכולם אבל זה לא זה. חבל שאבא, שעבר את גיל 80, צריך לעבור את זה".
"למי שלא חווה אשפוז במסדרון - אין מושג מה זה"
בפנימית א' בבית החולים שערי צדק שבירושלים, החדרים מלאים עד אפס מקום. בדומה למוסדות רפואיים אחרים – כמה חולים מאושפזים במסדרון. דוד זלוטניק, בן 51 המאושפז במחלקה כשבועיים, סיפר בדמעות: "כשהגעתי לאשפוז הייתי 'זרוק' במשך כמה ימים במיון ובהמשך הייתי כמה שעות במיטה במסדרון.
"הרגשתי רע מאוד להיות חשוף בצורה כזו. למי שלא חווה את זה – אין מושג. בליל שבת נאלצתי לשכב במחלקת מיון בהמתנה שיתפנה מקום בפנימית. במשך לילה שלם שמעתי את צפצופי ההנשמה של המטופלים ששכבו לידי. כמעט 30 שנה שאני נאלץ להתאשפז לעתים תכופות בבתי חולים והמצב הזה לא היה כך. פעם הייתי יכול להרים טלפון באמצע הלילה למנהל המחלקה שליווה אותי; היום אפילו אי אפשר להגיע אליו".
אשתו, שולמית, סיפרה גם היא: "כשהעלו את דוד מהמיון למחלקה הוא היה חצי יום במסדרון. הוא אמר שהוא ילך הביתה אם יישאר שם - אז הכניסו אותו לחדר. זו שגרה שאנחנו כבר שנים רגילים אליה. אולי כדאי ששר הבריאות ייקח את זאת זה לתשומת ליבו. שלא יטפל רק בשיניים, אלא בדבר החשוב ביותר - החיים עצמם. אנחנו מגיעים לבית חולים ובעצם נשארים חסרי אונים. אין מענה כי כנראה אין תשובות".
שישה חולים מאושפזים בחדר של ארבעה
התפוסה במחלקות הפנימיות בבית החולים רמב"ם בחיפה לא הייתה חריגה אתמול. "רק" 115%, כלומר עוד 6-7 חולים מעל התקן בכל מחלקה, ו"רק" שני חולים במסדרונות בכל אחת מהם. העומס במחלקות הפנימיות הוא הסיבה העיקרית לעומס גם בחדרי המיון, שם ממתינים חולים לפעמים יממה ומעלה, עד שיתפנה מקום באחת המחלקות.
"צריך לזכור ששני חולים במסדרון זה רק אחרי שצופפנו חולים בחדרים. כיום יש שישה חולים בחדר שמתאים לארבעה", אומר מנהל פנימית ח' בבית החולים רמב"ם, ד"ר אייל בראון. בשנים האחרונות התראיין בראון מספר פעמים ל-ynet ומחה על הצפיפות הקשה במחלקות, אך לשווא.
"יש פחות זמן לחולה, וצפיפות פירושה סיכון יתר לזיהומים", מסביר בראון. "כאשר יש חולים בפרוזדור – זה בעייתי מבחינת פרטיות, מבחינת יכולת לעשות בדיקות, מבחינת הרעש בלילה שמפריע לשינה. זה מצב חמור ביותר". לדבריו, הגידול בחשש להידבקות מסכן את החולים. "יש המון חולים שמאושפזים בעקבות סיבוכי שפעת, בעיקר חולים מבוגרים שהשפעת מוציאה אותם מאיזון, בתנאי צפיפות כאלה, הסיכון הוא בהדבקה".
עוד הוסיף כי רבים החולים ממתינים במחלקה עד שיתפנו מקומות שיקום, והתופעה של תפוסת היתר קיימת כיום בכל ימות השנה, ולא רק בחורף, כפי שהיה בעבר.
"אמרתי לרופא שאם לא אכנס לחדר - אחתום על סירוב טיפול"
צביקה ברקוביצ'י, תושב חיפה, סובל גם הוא מבעיות בריאות שונות ונאלץ להתאשפז מפעם לפעם. בצהריים הוא נבדק בידי אחד הרופאים במחלקת פנימית ה' על מיטתו שבמסדרון. במהלך הבדיקה הוסט הפרגוד המקיף את המיטה פעם אחר פעם – גם כאן לעיני עוברים ושבים.
"זה ממש לא נעים", הוא אומר. "אני חולה כרוני, אז זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. פעם גם חתמתי סירוב טיפול והשתחררתי במצב לא טוב - רק לא להיות במסדרון".
עוד הוסיף ברקוביצ'י: "אמרתי לרופא שאם אני לא אכנס לחדר - אאלץ עוד פעם לחתום על סירוב ולא להיות פה". לדבריו, המצב לא משתפר מאשפוז לאשפוז אלא מחריף.
מחלקה פנימית א' נחשבת לעמוסה ביותר. במסדרון שוכבים שני חולים ואחד מהם מחובר למערכת חמצן. משה מזרחי, ששוכב במיטה השנייה, עוד לא יודע אם יישאר במחלקה אחרי שהמתין 16 שעות בחדר המיון למיטה פנויה.
"הגעתי למחלקה יום אחרי שהגעתי לבית החולים", הוא מספר. "אמרו לי שיש מיטה. הגעתי - ולא הייתה. נתנו לי כורסא לשבת עליה וטיפה לנוח. בינתיים אני לא יכול לישון. לא נעים לי. הרופאים פנטסטיים, אבל לא נעים לי. אני חושב שהרופאים בעצמם רוצים לשחרר אותי כדי שלא אקבל זיהום".
התסכול מהמצב ניכר גם אצל אנשי הצוות שעושים כמיטב יכולתם בתנאים בלתי אפשריים כמעט. איילת גולדהגן, סגנית אחות אחראית בפנימית א' של רמב"ם, אומרת כי מצב של שני חולים במסדרון הוא לא החמור ביותר. "אנו נאלצים להשכיב מטופלים במסדרון בכל ימות השנה, ללא קשר לתקופה או עונה. ביום ראשון המתינו לנו במיון תשע קבלות (תשעה חולים חדשים) מתוכם הצלחנו לקבל חמישה, ואז המסדרון היה עמוס מאוד בחולים.
"חשוב לי להגיד שלמרות שהם שוכבים בפרוזדור - אנחנו משתדלים לתת טיפול נאות תוך שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל ומתן מענה רפואי מהיר ככל האפשר.
"התסכול מגיע במיוחד כשיש חולה מורכב. אני יודעת בוודאות שהוא זקוק לחדר, הוא צריך שאטפל בו בתוך חדר. גם אז יש חשש שיקרה לו משהו תחת אחריותנו, וחולה מורכב במסדרון יכול להסתבך בקלות".
מנהלי מחלקות: "חושבים איך לשחרר מאושפזים במקום איך לטפל בהם"
באיגוד הפנימאים אומרים כי "אי אפשר לדמיין מה זה לטפל בחולה במסדרון, בזמן שעגלת אוכל צריכה לעבור למחלקה, ובדיוק הסניטר רוצה להוציא חולה מהמחלקה לסי.טי - והמשפחות מסביב. הן לא יודעות איפה לעמוד, כדי לא להפריע. אתה עסוק בחלוקת הוראות לרופאים, למתמחים ולאחיות, מנסה להתגבר על ההמולה ולהתרכז, כשכל הקהל הזה מסביבך, והבעיה היא שהקהל גם כועס ועצבני, ובצדק, ואז אתה מאבד את הסבלנות ואת מאור הפנים, ואת כל מה שלמדת כל חייך המקצועיים על אמפטיה למטופלים שלך.
"הכי גרוע זה שבמקום לחשוב איך לטפל הכי טוב בחולים - אתה פשוט חושב איך לשחרר את המטופלים שלך הכי מהר", אמר מנהל מחלקה באחד מבתי החולים.
הוא הוסיף: "ישבתי אתמול עם בת של מטופל כבן 50 בסך הכול, שמאושפז כבר תקופה ארוכה. היא שאלה איך יכול להיות שלא משנים את תנוחת אביה פעמיים במשמרת - מה שמוביל לפצעי לחץ. התנצלתי בפניה, אבל במשאבים הדלים מדי שמקצה לי המדינה לטפל בחולים - אנחנו מועלים בתפקידנו. אנחנו הולכים עם התחושה הקשה הזו ומתקשים להירדם בלילה, אבל מי שמפקיר אותנו ככה בשטח - קברניטי המדינה, כולם ללא יוצא מן הכלל - טומנים ראשם בחול".
מנהלת מחלקה פנימית אחרת אמרה: "הרמנו ידיים. כבר התרגלנו לשמוע קללות נגדנו. המהומות אצלנו כל יום במחלקה בעיצומן. המוני מבקרים בחדרים ובמסדרונות. מישהו יכול להאמין שהתרגלנו אפילו לכך שצריך להתחנן לפנות את הדרך במסדרונות כדי להוציא נפטרים?
"מי שחכם – הולך ולא חוזר. הדבר הכי נורא הוא שפשוט הסתגלנו, אבל הבנו שככה אי אפשר יותר ואסור עוד להכיל ולשתוק".
תגובת משרד הבריאות
ממשרד הבריאות נמסר כי הם "ערים לעומסים ופועלים להקל על המצוקה ולווסת את ריבוי המטופלים ככל הניתן. מהנתונים בשטח עולה כי תחלואת השפעת ודלקת הריאות השנה חריגה, הן בהיקף והן בעוצמה, דבר היוצר עומסים קשים על המערכת.
"לצערנו, מערכת האשפוז סובלת ממחסור במיטות אשפוז וכוח אדם לאור תוספת של 200 מיטות אשפוז כלליות בלבד מדי שנה. גם אנחנו במשרד וגם הנהלות בתי החולים והעובדים המסורים במערכת עושים ככל הניתן על מנת לתת את השירות הטוב ביותר הניתן במסגרת המשאבים הנתונים למערכת.
"רק לאחרונה הוספנו למערכת, מעבר למיטות האמורות, מעל 200 תקני אחיות ו-600 תקני רופאים ועשרות תקני עוזרי רופא.
"משרד הבריאות עוקב מקרוב אחר התמודדות הצוותים המקצועיים בשטח, הפועלים במסירות ובסבלנות למתן שירותי רפואה בימי העומס ועושים ככל הניתן כדי להקל על המצב במיונים ובפנימיות. אנו מקווים שבימים הקרובים נראה אכן הקלה בעומסים".
לפנייה לכתב/ת 
