ביהמ"ש: שיתוף פוסט מכפיש בפייסבוק נחשב לשון הרע

פסק דין עקרוני הבחין בין הקלקה על כפתור ה-Like לבין לחיצה על share: בעוד שהראשון אינו הוצאת דיבה, שיתוף תוכן עשוי להיחשב ככזה

עו"ד עופר רוזנבלום, פסקדיןפורסם: 22.01.19 , 14:24

מעתה צריך לחשוב פעמיים לפני שמשתפים פוסט בפייסבוק: פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ישפיע כנראה משמעותית על התנהלות גולשים ברשתות החברתיות. השופטים ישעיהו שנלר, קובי ורדי ועינת רביד קבעו לראשונה שבהחלט אפשר לראות במי שלחץ על "שיתוף" (Share) לפוסט מכפיש כמי שפרסם לשון הרע. לעומת זאת, "חיבוב" (Like) של פוסט מסוים לא מסכן את הגולש בתביעת דיבה.

פסק הדין עסק בערעור שהגישה חברת "נידיילי תקשורת" המוציאה לאור את המקומון "רמת גן גבעתיים", לאחר שנדחתה תביעת לשון הרע שהגישה נגד שני תושבים ששיתפו ועשו "Like" לשני פוסטים מכפישים על אודות העיתון. בפסק דין שניתן לפני כשנתיים וחצי נקבע כי אף שהפוסטים המקוריים נחשבים ללשון הרע, פעולות של חיבוב ושיתוף לא נכנסות לגדר המונח "פרסום" שבחוק לשון הרע.

תביעה

תבע 200 אלף ש' על לשון הרע בפייסבוק – ונדחה

מערכת psakdin

צעיר מחדרה פרסם 2 פוסטים על עובד חברת הובלות שהשאיר משפחה עם הציוד מתחת לביתה. בבית המשפט נקבע שהוא תיאר אמת לאמיתה

תבע 200 אלף ש' על לשון הרע בפייסבוק – ונדחה

במסגרת הערעור הסכימו הצדדים שהדיון יתמקד אך ורק בשאלה אם שיתוף ולייק יכולים להיחשב ללשון הרע, ואם התשובה תהיה חיובית - יחויבו הגולשים בפיצוי מתון בהתחשב בכך ששניהם פושטי רגל. מאחר שמדובר בשאלה עקרונית שאין לה מענה בחוק לשון הרע, ביקשו שופטי המחוזי את עמדת היועץ המשפטי לממשלה.

בחוות הדעת שהוגשה לשופטים נכתב כי איזון בין חופש הביטוי לבין הזכות להתגונן מפני "שיימינג" מצריך להבחין בין פעולת החיבוב שמטרתה להביע רגש כלפי התוכן אך לא להפיצו (אף שהאלגוריתם של פייסבוק גורם להפצה לא רצונית) לבין פעולת השיתוף שמטרתה המודעת היא להפיץ את התוכן הלאה לאנשים נוספים. בהתאם לכך סבר היועמ"ש שפעולת החיבוב לא נחשבת "פרסום" לפי החוק, אך פעולת ה"שיתוף" עשויה להיחשב ככזו.

פסק הדין העיקרי, שנכתב על ידי סגן הנשיא שנלר, בהסכמת השופטים ורדי ורביד, קיבל את עמדת היועמ"ש. הוא ציין שההבחנה שערך היועמ"ש נפוצה בפסיקות מרחבי העולם שמעידות על מגמה שלא להכיר בלייק כפרסום לשון הרע אך בשיתוף כן – במקרים מסוימים.

נקבע כי גישה זו מקובלת משום שהיא לוקחת בחשבון את הצורך לאזן בין הזכות לשם טוב לבין הזכות להבעת דעה, וכן מתחשבת באפשרות שהרחבת היריעה תביא להצפת בתי המשפט בתביעות השתקה ובאוכלוסיות גולשים שלא בהכרח מודעות למעשיהן, כמו ילדים.

השופט גם הסכים שיש הבדל משמעותי בין חיבוב לבין שיתוף מאחר שהמסר העיקרי בפעולת ה-Like היא לפרגן לכותב ולא לחשוף את הפוסט הלאה, ולעומתה, גולש שבחר במכוון באפשרות של Share ביקש לפרסם את הדברים המכפישים גם לאנשים שטרם נחשפו אליהם.

עם זאת, השופט שנלר ציין שכאשר בית המשפט יידרש להכריע אם שיתוף של פוסט מסוים נחשב ללשון הרע, יהיה עליו להיזהר מאוד מפני יצירת "אפקט מצנן על חופש הביטוי ברשתות".

בסיכומו של עניין התקבל הערעור בחלקו ונקבע כי המשיבים יפצו את העיתון רק על השיתוף ולא על הלייק. לנוכח הסכמת הצדדים הם חויבו ב-5,000 שקל בלבד ללא הוצאות.