דמוקרטיה זה חשוב, אבל פריימריז גם מזיקים

בחירות פנים מפלגתיות הן הליך מבורך, אולם החוק במתכונתו הנוכחית גורם לבזבוז כספי ציבור ולמניעת הזרמה של דם חדש למערכת הפוליטית

ד"ר אסף שפיראפורסם: 22.01.19 , 14:18

יוזם התיקון לחוק, ח"כ דודי אמסלם(צילום: יואב דודקביץ)

לפחות שלוש מפלגות יבחרו את מועמדיהן לכנסת ה-21 בשיטת הפריימריז - הליכוד, העבודה ומרצ – והם יתחרו על קולותיהם של יותר מ-200 אלף בעלי זכות בחירה. כדי לקיים מסע בחירות אפקטיבי ולהגביר את סיכוייהם להיבחר, יצטרכו המועמדים להשקיע סכומי כסף לא מבוטלים לצרכים כמו מטה בחירות, יועצים אסטרטגיים, חברות פרסום ורכש מדיה, כנסים וחוגי בית והעסקת פעילים בשטח.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

כדי להסדיר את הסוגיות הנוגעות לגיוס והוצאת משאבים כלכליים בבחירות מקדימות קבעה המדינה כללי מימון מפורטים שלהם שלוש מטרות: הראשונה היא מניעת שחיתות באמצעות הגבלת גובה התרומה המותר מתורם בודד למועמד ל-11,370 שקל ואיסור על קבלת תרומה מתאגידים, תרומה בעילום שם ותרומות במזומן בסכום העולה על 200 שקל. השנייה היא מניעת האפשרות ממועמדים לעשות שימוש במשאבים כלכליים שמטרתם "להשתלט" על הפריימריז באופן שיחסל את סיכוייהם של מועמדים אחרים. זאת באמצעות קביעת "תקרת הוצאות" מקסימלית, שלמועמדים אסור לחרוג ממנה. המטרה השלישית היא הגברת השקיפות באמצעות דיווח למבקר המדינה על כל תרומה שהתקבלה, תוך זמן קצר.

הכול טוב ויפה – וחשוב. אלא שב-2018 התקבל בכנסת תיקון חדש לחוק המפלגות, ביזמת ח"כ דודי אמסלם, שמפלה באופן מובהק בין מועמדים מכהנים לבין מועמדים חדשים. התיקון החדש מעניק מימון ציבורי מלא, בגובה תקרת ההוצאות, לחברי כנסת ושרים, שמפלגה גדולה דוגמת הליכוד יכול להגיע באופן אוטמטי ל-320 אלף שקל.

מנגד, מועמדים חדשים שרוצים להיכנס לפוליטיקה יאלצו להמשיך ולגייס תרומות מהציבור, או לבקש הלוואת מדינה בכפוף לערבות בנקאית. אם המועמד ייבחר או יהפוך לח"כ שנה לאחר השבעת הכנסת החדשה, ההלוואה תהפוך למענק. אבל אם לא, הוא יצטרך להחזיר את מלוא ההלוואה שקיבל.

ויש גם פרס ניחומים: מועמד חדש שלא נבחר לכנסת, אבל קיבל בפריימריז לפחות 60% מהקולות שהיו דרושים לו לשם כך, יקבל מענק חלקי (60% מהמענק המלא או יותר, לפי היחס בין מספר הקולות שקיבל למספר הקולות שהיו דרושים לו כדי להיבחר לכנסת).

ראוי להבהיר: קיום פריימריז הוא הליך דמוקרטי רצוי, ויש לעודד כמה שיותר מפלגות לקיים דמוקרטיה פנימית. אבל התיקון לחוק רק פוגע בהליך הדמוקרטי ומקשה מאוד על הזרמת דם חדש למערכת.

הרי עוד לפני התיקון, מצבם של מועמדים מכהנים היה טוב לאין שיעור מזה של החדשים, שכן תפקידם העניק להם חשיפה ציבורית וקשרים עם תורמים. מנתונים שאספנו במכון הישראלי לדמוקרטיה עולה כי בבחירות המקדימות שנערכו בשנים 2015-2008 במפלגות הליכוד, העבודה וקדימה, נבחרו מחדש 83% מהמועמדים שהתמודדו בעת שהיו חברי כנסת או שרים מכהנים.

אז שוויון הזדמנויות אין כאן. ומה לגבי בזבוז כספי ציבור? ובכן, השיטה החדשה מייצרת תמריץ לכל המועמדים ליטול את מלוא המימון ולהשתמש בו. מועמדים מכהנים בוודאי יעשו זאת, כיוון שהמימון ניתן להם באופן אוטומטי ובלי תנאים. בעבר, רבים מהם לא הגיעו לתקרת ההוצאות, משום שלא גייסו מספיק כסף או משום שבחרו לנהל מסע בחירות צנוע. אבל בשיטה החדשה, אין להם שום סיבה שלא להוציא את כל הכסף שמותר להם להוציא לצורכי פריימריז – וכל זאת מכספי ציבור.

כדי לשפר את המצב יש לתקן את החוק כך שלא תיווצר אפליה בין מועמדים מכהנים לבין חדשים. אפשר למשל להעניק מימון זהה לכלל המועמדים, אבל להגביל את מספר המועמדים שיכולים לקבל מימון. לחלופין, אפשר גם לשקול מנגנון של matching, שבמסגרתו המדינה תעניק למועמדים מימון חלקי, וזאת רק בכפוף לכך שהמועמד גייס בעצמו תרומות מהציבור.

ראוי שישראל, כמדינה דמוקרטית, תנקוט עמדה נורמטיבית ותעודד מפלגות לקיים דמוקרטיה פנימית. אולם הדרך הראויה לעשות זאת היא לא באמצעות בזבוז כספי ציבור ופגיעה בשוויון ההזדמנויות של מועמדים חדשים.