"זעקת האדמה השחורה": כששחקנית אחת עושה את כל ההבדל
דרמת המתח הפוליטית של יוצר "האישה המכובדת" היא סדרה אלגנטית, מותחת ומרתקת. אבל הסיבה המרכזית לצפייה בה היא התגלית הצעירה שמככבת בה, מיקאלה קול, אותה תתקשו לשכוח עוד הרבה זמן
כמו הסדרה הקודמת ועטורת השבחים שלו, "האישה המכובדת", בכיכובה של מגי ג'ילנהול, גם "זעקת האדמה השחורה" של היוצר הבריטי הוגו בליק היא דרמת מתח פוליטית חובקת עולם, שבה על הגיבורה לפענח את הרשת הקונספירטיבית שסביבה על מנת ליישב את הקונפליקטים האישיים-משפחתיים שלה ולהשיב את הצדק על כנו. אבל ההבדל המשמעותי ביניהן הוא שהופך את הסדרה החדשה שלו לעוצמתית הרבה יותר מאשר הקודמת: הפעם הגיבורה של גבליק היא קייט אשבי (מיקאלה קול), חוקרת משפטית שבילדותה ניצלה מרצח העם ברואנדה, ונושאת על גופה ונפשה את צלקות החוויה הנוראה שעברה אז. הצעירה הפגועה, המעורערת והנחושה הזו היא גיבורה מרתקת ומעוררת הזדהות פי אלף יותר מאשר האריסטוקרטית האלטרואיסטית שגילמה ג'ילנהול, והיא מהווה את המוקד הרגשי שיחזיק אתכם מול הסדרה הזו עד תום שמונת פרקיה.
כש"זעקת האדמה השחורה" יוצאת לדרך, קייט נמצאת, כך אנו מבינים, אחרי ניסיון התאבדות, מה שבאופן טבעי מדאיג ומעסיק את אמה המאמצת - איב אישבי (הארייט וולטר), תובעת בינלאומית המתמחה בתביעות נגד פושעי מלחמה, שבשנות ה-90 הייתה פעילה בשטח ואימצה את קייט לאחר שזו חולצה מתחת לערימת גופות. במקביל, איב מקבלת על עצמה תיק נגד גנרל רואנדי מבני הטוטסי שהוסגר לבית המשפט הבילאומי ואמור לעמוד לדין על פשעי מלחמה.
מסיבות ש"זעקת" מסגירה רק בהמשך, איב מתעקשת שקייט תחקור את הפרשה למרות התנגדותה (גם קייט משבט הטוטסי במקור), היות ולשיטתה האיש דווקא עזר לסיים את רצח העם שהתרחש ברואנדה ב-1994. אבל איב מתעקשת וכך גם מייקל אניס (ג'ון גודמן) - פרקליט קרוב של המשפחה, כמו גם סוג של מנטור לקייט. וזו רק נקודת הפתיחה. כבר בתחילת הפרק השני קורה משהו דרמטי (ומזעזע למדי) שטורף את הקלפים ומאלץ את קייט להתנער מהדיכאון, העכבות והרחמים העצמיים ולקבל על עצמה מעורבות בחקירות שמטיל עליה מייקל.
עוד ביקורות טלוויזיה:
ככל שהיא מתקדמת נחשפים עוד ועוד פרטים על רצח העם ברואנדה, על המעורבות של הממשלה הצרפתית בו, על החשודים השונים, על משפחתה ובעיקר על עברה שלה - שעליו, מסתבר, היא יודעת מעט מאוד.
כמו שכבר הפגין ב"האישה המכובדת", בליק יודע לטוות רשת מסועפת של סודות ושקרים סביב גיבוריו, אם כי הטקטיקה הכבר מוכרת שלו - לשמור את צופיו בעלטה כמו דמויותיו, תוך כדי אינדיקציה בלתי פוסקת לשלל האינפורמציה שעדיין נסתרת מהם - יכולה להתיש מעט. מאידך, מדי פעם הוא מפיל איזושהי פצצה שמנערת אותך מהתסכול הזה וממגנטת אותך מחדש אל המסך.
ובעיקר, יש לו את מיקאלה קול, שחקנית וזמרת שעושה פה תפקיד חשוף רגשית ויוצא מן הכלל, ומצליחה לשדר כוח ופגיעות, רפיון ונחישות, ציניות ואמוציה עירומה, הכל במקביל, לעיתים אפילו בו זמנית. אלגנטית (היא מבוימת, מצולמת וערוכה פשוט נהדר), מפתיעה (גם באלימות הגראפית האקראית שלה) ומרתקת ככל ש"זעקת האדמה השחורה" יכולה להיות. התגלית המרשימה הזאת לבדה, מצדיקה את הצפייה.
לפנייה לכתב/ת 
