האח הקטן: מי עוקב אחריכם מתוך הגוף שלכם?

במציאות הדיסטופית המתוארת ב-"‭,"1984‬ ספרו המוכר של ג'ורג' אורוול, משתמשת מנהיגות הסוצאנג, המפלגה השולטת במדינה הדמיונית אוקיאניה, באמצעים טכנולוגיים מתקדמים כדי לפקח על האזרחים שלה ולנטר את חייהם.

"האח הגדול", המונח שהוטבע בספר, כבר הפך מזמן לאחד ממטבעות הלשון המוכרים והרווחים ביותר ואפילו לתוכנית ריאליטי, אבל מתברר שכמו תמיד המציאות יכולה לעלות על כל דמיון.

טכנולוגיות חדשניות המבוססות על שבבים ועל חיישנים עשויות בקרוב מאוד לעשות את מה שמנהיגי סוצאנג יכלו רק לחלום עליו — לחדור בקלות לתוך גופם של אנשים ובדרך זו לספק מידע ולפקח על פעילויות שונות שלהם.

לפקח על הפעילויות שלנו מתוך הגוף(צילום: shutterstock)

קראו עוד

החיישן האלחוטי שיימס במוח שלנו

אם זה נשמע לכם כמו מדע בדיוני, כדאי שתדעו שהמציאות הזאת כבר ממש כאן. לפני כשנה אישר ה-‭FDA‬ בארצות הברית את התרופה הראשונה בעולם המכילה חיישן מעקב דיגיטלי, שמאפשר לרופא לדעת אם המטופל בלע אותה או לא. התרופה, שנקראת אביליפיי מייסייט, היא גרסה של התרופה הפסיכיאטרית אריפיפרזול, המשמשת לטיפול בסכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית ודיכאון.

כשהגלולה נמסה בחומציות הקיבה, החיישן הזעיר שבתוכה, שגודלו כגודל גרגר חול, מופעל ומשדר אות אלחוטי להתקן לביש מיוחד, וממנו לאפליקציה ייעודית בטלפון הנייד, כך שהרופא ועד ארבעה בני משפחה או חברים יוכלו לראות את המידע.

אבל עוד בטרם הספיקה הדיו להתייבש על כותרות הדיון הזה בעיתונים, התבשרנו ממש לאחרונה על טכנולוגיה אחרת שמאפשרת לאח הגדול להיכנס אל מתחת לעור שלנו - מילולית - במה שהולך ומסתמן כטרנד בשוודיה. יותר מ-‭4,000‬ עובדים בכמה חברות השתילו בחודשים האחרונים בכף היד שלהם שבב אלקטרוני שגודלו כגודל גרגר אורז.

למה זה טוב? נכון לעכשיו השבב מאפשר להם לפתוח דלתות בחברה ללא צורך בכרטיס עובד מגנטי, לרכוש קפה בקפיטריה ללא כרטיס אשראי, להיכנס למערכת המחשוב ללא צורך בסיסמה, וכן להפעיל מתקנים אחרים כמו מכונות צילום. החברות הציעו לעובדיהן את השבב בחינם ואף ערכו "מסיבות צ'יפים" עבור אלה שהסכימו להשתילו (בהתנדבות).

בינתיים הרעיון הזה צובר בשוודיה פופולריות, עד כדי כך שכבר יש אנשים שאף מוכנים לשלם ולקנות אותו בעצמם. עלות הפרוצדורה, שבה מזריקים את השבב מתחת לעור בגב כף היד, בין האגודל לאצבע המורה, היא כ-‭180‬ דולר. אבל הרעיון לא נעצר בשוודיה.

אחסון מידע רפואי של מטופלים. פשוט להוציא מתוך השבב(צילום: shutterstock)

איך זה עובד? הטכנולוגיה שעליה מבוסס השבב נקראת ‭ RFID‬ (ראשי תיבות של ‭ Radio Frequency ‬ ‭ — (Identification‬ זיהוי באמצעות תדרי רדיו. היא מבוססת על הצמדת התקנים הקרויים תגי ‭ ,RFID ‬ שבבים זעירים, לחפצים (או במקרה הזה בני אדם) שאותם מעוניינים לזהות, כאשר על השבב מאוחסן מידע הניתן לקריאה באופן אלחוטי על ידי מכשיר מתאים. בדומה לכרטיסים מגנטיים או לטלפונים החכמים, ההתקנים הזעירים משתמשים במה שמכונה "תקשורת טווח אפס" (‭,Near Field Communication ‬ ובראשי תיבות ‭ .(NFC‬

כאשר הם מופעלים על ידי הקורא במרחק של כמה סנטימטרים, המידע מועבר בין שני ההתקנים באמצעות גלים אלקטרומגנטיים. הטכנולוגיה עצמה איננה חדשה. היא פותחה כבר בשנות ה-‭,60‬ אך החלה לצבור תאוצה ופופולריות רק בשנים האחרונות, כשמזעור השבבים, השיפור במרחקי הקריאה והירידה הניכרת בעלות התגים הפכו את האפשרות להשתמש בה למעשית.

כיום היא משמשת במגוון עצום של תחומים, החל בדרכונים ומזוודות בשדות תעופה, דרך כרטיסי אשראי לתשלום "ללא מגע", מוצרים אלקטרוניים, מכוניות ועוד. שבבים אלקטרוניים כאלה גם משמשים כבר עשרות שנים כדי לתייג פרות, כבשים, כלבים וחתולים, אבל הרעיון להשתמש בה כדי לתייג בני אדם בקנה מידה נרחב הוא חדש יחסית.

לפתוח דלתות, להדליק אורות ולבצע תשלומים באמצעות נפנוף בכף היד זה אולי נחמד בתור רעיון טרנדי, אבל לא בטוח שרבים יסכימו להשתיל שבב בגופם רק כדי לחסוך את ההוצאה של כרטיס מגנטי מהארנק.

ואולם לכמה חוקרים וחברות סטארט-אפ יש רעיונות לשימוש בשבבים המושתלים גם בתחום הרפואה. אחד מהם, לדוגמה, הוא לצורך אחסון המידע הרפואי של מטופלים. הרעיון הוא שכאשר חולה יגיע לרופא או לחדר  מיון, כל התיק הרפואי שלו וההיסטוריה הרפואית יהיו מאוחסנים על השבב שמתחת לעורו, כך שבתוך דקה יהיה אפשר לקבל את כל המידע עליו בלי להזדקק לחיפושים כדי לאתרו.

יישום מרכזי אחר שנחקר הוא לצורך העברת תרופות כאשר השבב ישמש כמעין קוצב שיכיל את התרופה ויוכל לשחרר את המינון הרצוי שלה, מה שיאפשר להחליף, למשל, את הצורך בזריקות יומיות במחלות כרוניות.

המחקרים בתחום בבני האדם עדיין נמצאים בחיתוליהם, אבל הוכחת יכולת כבר יש. כך לדוגמה, כבר ב-‭2007‬ פורסם בכתב העת‭ Journal of Controlled ‬ ‭ Release‬ מחקר שבחן את היעילות של טיפול בסרטן המוח באמצעות שבב הנושא תרופה כימותרפית. החוקרים העמיסו את התרופה המיועדת לטיפול על שבב והשתילו אותה בחולדות עם סרטן המוח.

הם השוו את הטיפול הזה לטיפול הסטנדרטי במחלה והסיקו שהתרופה ששוחררה על ידי השבב הייתה יעילה במידה דומה לזו שניתנה בדרך הסטנדרטית, והשיגה עיכוב זהה של הגידול. במחקר אחר השתילו חוקרים שבב של חברת ‭ MicroCHIPS‬ האמריקאית בשמונה נשים בנות ‭ 70-65‬ בדנמרק. השבב, שהושתל מתחת לעורן בקו המותניים, כלל תרופה בשם טריפרטייד לטיפול באוסטיאופניה ובאוסטיאופורוזיס.

תרופה זו, המעודדת בניית עצם, ניתנת כיום בזריקה תת-עורית יומית בשיטה הדומה להזרקת אינסולין. השבב מכיל מנות יומיות של התרופה, המצויות בתוך מעין "בארות" זעירות, שכל אחת מהן נפתחת במועד קבוע מראש, או כשהשבב מקבל אותות אלחוטיים לשחרר את התרופה אל זרם הדם.

החוקרים עקבו אחר הנשים במשך 12 חודשים ומצאו שהטיפול הביא לשיפור ביצירת העצם ולסמנים של תגובת שלד המצביעים על הפחתת הסיכון לשברים ברמה דומה מאוד לזו המושגת באמצעות הדרך הסטנדרטית של העברת התרופה.

כמו כן, ממצאי המחקר, שפורסמו ב‭2012- ‬ בכתב העת ‭ ,Science Translational Medicine ‬ הצביעו על שביעות רצון רבה מצד המטופלות. בדומה לכך, מפתחת ‭ MicroCHIPS‬ גם שבב שיאפשר למנוע היריון. על פי מאמר שפורסם ב-‭2014‬ בכתב העת ‭ Technology Review‬ של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (‭,(MIT‬ השבב, שיושתל מתחת לעור הישבן, הבטן או הזרוע, ניתן להפעלה ולכיבוי באמצעות שלט רחוק. באמצעות לחיצה על הכפתור בשלט, ישתחררו למחזור הדם ‭ 30‬ מיקרוגרם של ההורמון לבונורגסטרל, שנמצא בשימוש בגלולות למניעת היריון. השבב אמור לפעול במשך ‭ 16‬ שנה.

מאמר סקירה שפורסם ב-‭2016‬ בכתב העת ‭ BioMed ‬ ‭ Research International‬ מתאר יישומים פוטנציאליים נוספים, בהם השימוש בשבב המושתל כאמצעי ניטור במחלות כמו סוכרת או יתר לחץ דם, ואולי אף כאמצעי שישלב ניטור והעברת תרופה בהתאם למינון הנדרש. "טיפולים במחלות כמו סוכרת או יתר לחץ דם, שבהן ניטור המינונים הכרחי, יוכלו לחולל מהפכה כדי ליצור משטרי טיפול אוטומטיים שהינם בטוחים ויעילים יותר", כתבו החוקרים.

לדבריהם, לטכנולוגיית השבבים יש פוטנציאל לחולל מהפכה בתחום הבריאות. שבבים מושתלים יוכלו לשמש, למשל, לצורך בקרת הורמונים בגוף במצבים שבהם הבלוטות ההורמונליות הטבעיות אינן מתפקדות, לצורך גמילת מטופלים עם התמכרות לתרופות על ידי העברה מבוקרת במינונים פחותים של התרופה, ועוד. בהרצאת היוטיוב שלו הזכיר מקלולן, נשיא חברת ‭ ,Three Square Market ‬ פרויקט ניסויי שבו שבב אלקטרוני כזה הושתל בחולה דמנציה מפורטו ריקו, כשהרעיון הוא שמשפחותיהם של חולי אלצהיימר ודמנציה מבוגרים יוכלו לאתר אותם בקלות באמצעות השבב במקרה שהם הולכים לאיבוד.

לאתר חולי דמנציה באמצעות השבב(צילום: shutterstock)

"מצד אחד, לטכנולוגיה הזאת יכולים להיות יתרונות חשובים — היא יכולה לשפר את הטיפול הרפואי ולהביא תועלת רבה למטופלים. מצד שני, היא עלולה גם לשמש כמעין 'אזיק דיגיטלי' שיאפשר מעקב אחריהם. אפשר בקלות לחבר לשבב התת-עורי גם ‭GPS‬ שיאפשר בקלות לדעת איפה האדם שבו הוא הושתל נמצא בכל רגע נתון ולפקח עליו.

"לאפשרות כזאת לפיקוח צמוד יכול להיות שימוש למשל במקרה של אנשים שהם מסוכנים לחברה, כמו אנסים שנדרשים ליטול טיפול שידכא את היצר המיני שלהם כתנאי לשחרור מבית הסוהר, כך שיהיה אפשר לעקוב אחריהם ולוודא שהם באמת נוטלים את הטיפול. אבל היא עלולה כמובן גם להיות מנוצלת לרעה. לכן חייבים למצוא את האיזון הנכון בין שני האינטרסים, וכמובן להשתמש בטכנולוגיה אך ורק בהסכמה מדעת ברורה מאוד של המטופלים, מפני שהיא עלולה לפגוע בפרטיותם ומאפשרת למי שמנטר אותם להיכנס לתוך עולם המידע הפרטי שלהם".

אלא שהחשש שמפניו מזהירים המתנגדים לשימוש בטכנולוגיה הוא בדיוק זה - שבסופו של דבר, בדיוק כמו שהדרכון הביומטרי הפך לעובדה מוגמרת, ממשלות או מעסיקים דווקא כן יכפו על האזרחים או על העובדים להשתיל את השבבים. אחת מהמתנגדות הקולניות היא ד"ר קתרין אלברכט, פעילה בנושאי הזכות לפרטיות שטבעה את המונח "שבבי ריגול" כדי לתאר את טכנולוגיית ה-‭.RFID‬ בספר שכתבה כבר ב-‭2005‬ ביחד עם ליז מקלנטיר, "שבבי ריגול: כיצד תאגידים גדולים והממשלה מתכננים לעקוב אחר כל תנועה שלכם", היא תיארה את ההשלכות הפוטנציאליות של השימוש בטכנולוגיה על הפרטיות ועל חירויות האזרח.

הספר זכה להצלחה רבה — מיד עם פרסומו הוא הגיע לרשימת עשרת רבי המכר של אמזון ואף זכה בפרס לקידום הספרות על החופש האזרחי. עם זאת, נציגי תעשיית ה-‭RFID‬ מתחו ביקורת על המחברות וטענו שהן מגזימות בטענות שלהן לגבי האיום שמציבה הטכנולוגיה — ביקורת שאלברכט הגיבה עליה במאמר ארוך, ובו טענה שהספר מציג ראיות חד-משמעיות לכך שטכנולוגיית ה‭RFID- ‬ "יכולה להפוך בקרוב לאחד מכלי המעקב העוצמתיים ביותר בהיסטוריה, שיעניק לבעליו התאגידיים יכולת חסרת תקדים לעקוב אחר אנשים ולשלוט בהם 'שבבי ריגול' מוכיח שכמה מהתאגידים הגדולים בעולם השקיעו הרבה מאוד זמן כסף בפיתוח דרכים גאוניות לעשות בדיוק את זה".

בסקירת ספרות שפרסמה ב-‭,2014‬ שאת ממצאיה הציגה גם בכנס של המוסד לאלקטרוניקה ומהנדסי חשמל (‭,(IEEE‬ האיגוד המוביל בעולם לפיתוח טכנולוגיות, היא בחנה מחקרים וטרינריים וטוקסיקולוגיים שבוצעו בין 1990 ל-2006 שמצאו שחולדות מעבדה שהושתל בהן שבב כחלק מניסוי, וכלב שהושתל בהם שבב זיהוי, פיתחו לעתים גידולים סרטניים באתר שבו הושתלל השבב. מבקריה טענו שהמקרים בכלבים הם אנקדוטליים, וכי אין הוכחה לקשר בין השבב להופעת הגידול הסרטני, והצביעו על כך שבאף אחד מהמחקרים בעכברים ובחולדות לא הייתה קבוצת ביקורת שלא הושתל בה השבב, כך שאי אפשר להשוות את שיעורי ההיארעות של הסרטן בהם.

ואולם אלברכט מזהירה מפני יישום של הטכנולוגיה בבני אדם ללא ניסויים מספיקים. לטענתה, הבעיה היא שהשכיחות של הופעת גידולים סרטניים בכלבים ובחתולים שהושתל בהם שבב איננה ידועה, משום שהווטרינרים אינם מודעים לנושא ולכן אינם מדווחים, מה גם שלא קיים מאגר דיווח על תופעות לוואי בכלבים.

בעיה אחרת היא האפשרות לפריצה של השבב, שבמקרה של שבב רפואי טומנת בחובה סיכונים חמורים במיוחד המתבטאים לא רק בגניבת מידע, אלא אף באפשרות לגרימת נזק. בדו"ח שפרסמה המועצה לאתיקה ולעניינים משפטיים של האיגוד האמריקאי לרפואה ב-‭,2007‬ הצביעה המועצה על כך ששבבי ‭ RFID‬ מושתלים עלולים לסכן את הפרטיות, שכן אין כל ערובה לכך שהמידע שמכיל השבב יוכל להיות מוגן כראוי.

"ברגע שקיימת טכנולוגיה, ברור שתמיד קיימת האפשרות שמישהו יגנוב אותה וישתמש בה לרעה", אומר פרופ' רכס. "לדוגמה, כבר כיום יש אפשרות תיאורטית שמישהו ייכנס לתוך קוצב של חולה וישבש את פעילותו. יש קוצבים שמושתלים בחולי פרקינסון ואוגרים מידע שאותו הם יכולים לשדר לרופא או לחברה. בהחלט ייתכן שמישהו ישתמש לרעה בקוצב כזה. אני לא רוצה לחשוב שישנו סוס טרויאני בציוד רפואי, אבל באופן תיאורטי אפשר לעשות זאת. אפשר להכניס סוסים טרויאניים ובאמצעותם לנטר את החולה וללמוד עליו שלא בידיעתו, וחלילה גם לשנות את פעילות השבב".

צפו: מדענים פיתחו שבב אלקטרוני המחזיר זיכרון