למרות התיעוד, הסייעת שהורשעה בהריגת הפעוטה אמרה בחקירה: "רק רציתי שתירדם"
במהלך חקירתה במשטרה אמרה הסייעת אינה סקיבנקו, שהורשעה בהריגת יסמין וינטה, כי לא התכוונה לפגוע בה - אך כתב האישום שבו הורשעה קבע חד-משמעית כי מדובר במעשים פליליים קשים. "היא אחזה בתינוקת, טלטלה, הטיחה, הניחה שמיכות והקשתה עליה לזוז ולנשום"
"יסמין שכבה על הבטן וסובבה את הראש. כיסיתי אותה. במקביל ראיתי סרטונים בטלפון עם אוזניות, אבל שמעתי את הילדים. אחר כך מישהי אחרת סיפרה שיסמין לא ישנה. ניסיתי לעשות לה החייאה והודענו למנהלת". כך אמרה בחקירתה אינה סקיבנקו, הסייעת שהורשעה היום (ד') בהריגת יסמין וינטה בפעוטון "מאשה והדב" בפתח תקווה. למרות התיאור, כתב האישום שהקריא היום השופט עמי קובו קבע חד-משמעית כי מדובר במעשים פליליים קשים. בנוסף להריגה, סקיבנקו הודתה והורשעה בבית המשפט המחוזי בלוד בתקיפת תשעה תינוקות חסרי ישע, זאת לאחר הסדר טיעון עם פרקליטות מחוז מרכז.
לידי ynet הגיעו עדויות של הסייעת במשטרה. חשוב לציין שלמרות הגרסאות שבהן היא ניסתה להסביר את מעשיה, בסופו של דבר הסרטונים תיעדו אלימות קשה והיא הודתה באופן חד-משמעי בשורת מקרי אלימות ותקיפה של קטין חסר ישע בתשעה מקרים ובהריגתה של יסמין, אך מחקירתה עולה שהיא ניסתה לגמד את מעשיה ולצייר אותם כחוסר כוונה.
סקיבנקו נחקרה תחילה במשטרה ב-16 במאי 2018 יחד עם גורמים נוספים, בעדות פתוחה. לאחר מכאן היא כבר נחקרה באזהרה כחשודה בהריגה ובהתעללות: ב-23 במאי היא הודתה לראשונה במעורבות במקרה. כך סיפרה יום לאחר מכן: "אני שבע שנים בארץ, תושבת ארעית, אין לי הכשרה בתחום הגננות, עבדתי בגן שנתיים". חוקר שאל אותה האם לדעתה עשתה את עבודתה נאמנה?. "באופן חלקי, לפעמים כשילד לא מקשיב או משהו אני יכולה לתת פליק בטוסיק. היה מקרה שילדה רצתה לגעת בשקע בקיר ונתתי לה מכה ביד. זה הדברים החמורים".
אלא שאז ניסתה סקיבנקו להסביר על מותה של וינטה, ואמרה: "יסמין לא נרדמה. המשיכה לשחק, הוצאתי ילד אחר ובמקביל השכבתי אותה על מזרן בחדר משחקים, על הבטן, וכיסיתי בשמיכה. ישבתי לידם כאילו אני מחבקת אותם ואז הם נרדמו. אחר כך פתחתי את השמיכה".
במשטרה נשאלה הסייעת מה לדעתה קרה ליסמין והיא ענתה. "אין לי מושג. לקח לה 10 דקות להירדם. אני לא יודעת איך להסביר, לא עשיתי להם כלום". היא העידה כי לאחר המקרה היא סיפרה לאמה של יסמין מה קרה. כאשר הוצגו לה הסרטונים בחקירה טענה: "אני לא הרגתי אותה, לא חנקתי", והצמידה כפות ידיים לפנים. "יש לי שני ילדים. אני מתביישת, פשוט רציתי שהיא תירדם. אין לי הסבר, באותו רגע לא ראיתי בכך משהו. זה לא אגרסיביות".
סקיבנקו הוסיפה בחקירתה: "בחיים לא הרמתי ילד בצורה אלימה, לא נענעתי אף ילד באוויר, לא הזקתי לאף ילד, לא הייתה לי מחשבה כזו בחיים. רציתי שהיא תרדם, לא החזקתי כל כך חזק כדי לגרום לה למות, רק שתירדם. אין לי שנאה כלפיה, היא בסך הכל ילדה. לא היו לי מחשבות בראש לעשות לה משהו. לא תיארתי לעצמי שאהיה בכלא".
בכי קורע לב בקהל
למרות התיאורים של סקיבנקו, השופט עמי קובו הקריא את כתב האישום המתוקן שבו היא הודתה, וקבע כי מדובר במעשים פליליים קשים של הריגה ולא רשלנות: "היא אחזה בתינוקות, טלטלה, הטיחה, הניחה שמיכות על גופם תוך שהיא מקשה עליהם לזוז ולנשום". אז הוא עבר לתאר את מותה של יסמין: "הנאשמת שכבה לצד התינוקות, כיסתה את ראשם, הידקה את השמיכה ונשענה עליהם בפלג גופה העליון, תוך שהיא עסוקה בנייד שלה. הם התחילו לנוע מתחת לשמיכה והיא הידקה את האחיזה. כשהתינוקת רצתה להוציא את ראשה היא משכה אותה בחזקה".
בזמן שסקיבנקו דואגת לא להביט לרגע בעיני ההורים, המשיך השופט ותיאר: "רק אחרי עשר דקות היא קמה והרימה את השמיכה. ראש התינוקת נשמט, היא הבחינה שהתינוקת לא מגיבה וכיסתה אותה שוב. אחרי זמן מה התינוקת נמצאה ללא רוח חיים". במהלך הקראת כתב האישום נשמע ברקע בכי קורע לב מהקהל ורבים לא עמדו בתיאורי המעשים הקשים שביצעה הסייעת בפעוטה. בין הצדדים עוד אין הסכמה על העונש, אבל התביעה תדרוש עונש מאסר דו-ספרתי לצד פיצוי לבני משפחותיהם של הפעוטות שבהם פגעה סקיבנקו.
עורך הדין של משפחת וינטה, יעקב שקלאר, מסר בתגובה: "מדובר בעדות שקר שמנסה למלט את הנאשמת מאחריות לקראת הטיעונים לעונש. העדות ניתנה טרם הודאתה היום בעובדות כתב האישום והרשעתה על פי העובדות שהוצגו היום בבית המשפט. אם לא הייתה מצלמה מותקנת שתיעדה את מלוא ההתרחשות, הסייעת הייתה נמלטת מעונש בתואנת שווא.
"היום לא נותרה עין יבשה באולם במעמד האישום", הוסיף עו"ד שקלר. "מעשיה שפורטו ומתועדים במצלמה הם לא פחות מנוראיים. ההתנגדות להקרנת הסרט באולם היא לא בכדי, שכן סניגורה מעוניין להסתיר את הנורא מכל, הסרטון מתעד את האופן שבו הרגה את יסמין האומללה ללא כל רגש או חמלה אנושית. המשפחה דורשת שתמוצה איתה מלוא חומרת הדין ועונש מקסימלי של 20 שנות מאסר בפועל ופיצויים גבוהים במיוחד, על מנת לכפר ולו במעט על הטרגדיה שפקדה את ההורים".