לגדלו לתורה ולחופה: הרב שנאבק למען הזכות לזוגיות לבעלי מוגבלות
אלחנן פוירשטיין סיים כבר את הש"ס משניות 30 פעמים, וקורא את פרשת הבר מצווה מדי שנה: אחרי שהוכיח שנער עם תסמונת דאון איננו "שוטה" שפטור ממצוות - נאבק הרב רפי פוירשטיין למען קידום חברתי של הזכות להינשא ולהביא ילדים "בדיוק כפי שיש לי חובה לסייע לכל אחד מילדיי האחרים להינשא"
כשאלחנן פוירשטיין נולד לפני 30 שנה, אמר סבו – פרופ' ראובן פוירשטיין – "אנחנו נחתן את הילד הזה". "ואני חשבתי שהוא הוזה, כי אני לא ידעתי איך אני עובר אפילו ברית ואיך אני מספר לחברים", מודה הרב רפי פוירשטיין, מראשי ארגון "צהר" וסגן נשיא "מרכז פוירשטיין לקידום כושר הלמידה", המוסד עטור הפרסים שהקים אביו, חתן פרס ישראל.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
כיום יש לאלחנן פוירשטיין, שנולד עם תסמונת דאון, חברה מזה חצי שנה - ונישואים נראים דבר הגיוני, סביר ואפילו מתבקש. בעבר התבטא הרב פוירשטיין כאן, ואמר כי "לפני שלושים שנה אנשי המקצוע שנזעקו אלי לא אמרו דבר לגבי נישואים, אבל הבעת פניהם העידה כאלף עדים, שהיצור האנושי שהגיע זה עתה לעולם נידון למסלול התפתחות אחר ובעיקר חסום. כאילו שכשהעולם הכריז בפני התינוק הרך 'ברוך הבא', ללא מילים הוא הוסיף 'ברוך הבא למבוי סתום'".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- "בגיל 16 הרבנים הורו לי להיכשל במיונים לצבא": י' מבקש להתגייס - ולתקן
- מחשש לטרור: קסדה לכל מתפלל בבית כנסת בטורקיה
- רצית לבצע הפלה? הגעת לאתר שמונע הפלות
אבל הרבה השתנה כאן: "היום הורים רבים החותרים לממש את המטרה הזאת, ויש אפילו מוסדות וארגונים שהחלו בכך. אך מדובר רק בתחילת הדרך - אנחנו עדיין רחוקים מיצירת מערכת שלמה ומסונכרנת שתוכל לתמוך באדם עם מוגבלות, הבא לממש את זכותו הבסיסית ולהקים משפחה ככל האדם". עם זאת, הוא מוסיף בראיון ל-ynet, "ברגע שקבענו שיש לאלחנן ולאחרים כמותו חיוב במצוות וזכות להינשא, יש לנו כחברה, וגם למדינה, החובה לסייע להם לממש את הזכות, בדיוק כפי שיש לי חובה לסייע לכל אחד מילדיי האחרים להינשא".
דרך ארוכה עבר הרב פוירשטיין (59) מאז אותו שבר לפני 30 שנה, שהתגלה כאתגר מצמיח: "הגיע השעה שהחברה הישראלית לא רק תכיר בזכותם של בעלי מוגבלויות להינשא, אלא גם תעודד אותם, תתמוך בכך כספית, ובתנאים מתאימים גם תאפשר להם להביא ילדים לעולם".
כששיח הסירוס היה במרכז
ההכרזה המהפכנית הזו היא חוט השדרה שהוליד את הספר "לפרוץ את חומת הזכוכית - זוגיות ונישואין לאנשים עם מוגבלות" (בהוצאת "ידיעות ספרים"), שאותו ערך הרב פוירשטיין וגם כתב בו מספר פרקים במשותף עם שירה רודרמן, מנכ"לית קרן משפחת רודרמן הפועלת לקידום שילובם של בעלי מוגבלות בחברה - בישראל ובארצות הברית.
"לאלחנן יש חברה וזה משמח אותו ואותנו, ומהווה הגשמה של חלום שטווינו מאז לידתו", אומר הרב פוירשטיין בגילוי לב. "כמכון שעוסק במימוש הפוטנציאל של בעלי מוגבלויות, הצבנו את נושא הנישואין כמטרה חשובה". במשותף עם קרן רודרמן ומשרד הרווחה הוקם גם "מרכז חזון" המסייע למשפחות ולאנשים עם צרכים מיוחדים לייצר זוגיות ואפילו להינשא. כך למשל, מציע המרכז תוכנית להקניית כישורים חברתיים וזוגיים.
"התוכנית", כך על פי האתר, "מיועדת לצעירים רווקים וכאלה הנמצאים בקשר זוגי, עם מוטיבציה ללמוד ולפעול בנחישות להגשמת אתגר הזוגיות; לצעירים עצמאיים, עם קשיים בתקשורת, קשיים רגשיים ותפקודיים, צעירים עם הנמכה קוגניטיבית; לצעירים עם יכולת להבעה מילולית ורגשית, התנהגות מאוזנת ויכולת בסיסית לקיום קשרים בין אישיים תקינים...אנו מאמינים שצעירים עם מוגבלויות מסוגלים לקיים חיי זוגיות יציבים ומשמעותיים, עם הכשרה ולווי מתאימים".
וזה לא דבר של מה בכך: בעבר היה מקובל ברוב מדינות העולם לבצע עיקור של בעלי מוגבלות נפשית ושכלית מתוך אמונה כי הם אינם מסוגלים להתמודד עם האחריות לטיפול בעצמם, ועל אחת כמה וכמה לטפל בתינוק חסר ישע שזה עתה נולד. באחד המאמרים בספר ("שיח הזכויות") מתאר פרופ' רימרמן מאוניברסיטת חיפה כיצד עד לשנות ה-70 אפילו בארה"ב סורסו ועוקרו בעלי מוגבלויות בהיקף רחב מאוד.
בשנת 1999 סערה בריטניה בעקבות פנייה לבית המשפט לאשר סירוס לבן 28 הלוקה בתסמונת דאון. הבקשה אמנם נדחתה, אבל התפיסה הרווחת עודדה מניעה של הבאת ילדים לעולם, והגבלה בעזרת ניתוחים ותרופות של יכולתם של בעלי מוגבלויות לקיים קשר זוגי, הכולל יחסים אינטימיים.
כבר לא "שוטים" בעיניי ההלכה
הספר החדש מעניק זווית רחבה לצד הדתי וההלכתי של עולם בעלי המוגבלות. כבר לפני יותר מאלפיים שנים, בתקופת המשנה והתלמוד, התלבטו החכמים לגבי זכויותיהם וחובותיהם של בעלי מוגבלות נפשית או הפרעה נפשית. אנשים אלה שכונו "שוטים", היו פטורים למשל במקרה שפגעו באנשים זרים, אולם מי שפגע בהם היה נענש כאילו פגע באדם "רגיל". בשל התפיסה שמדובר באנשים בעלי אינטליגנציה נמוכה, הם קיבלו מחז"ל פטור גורף משמירת מצוות, ומאידך גיסא לא אפשרו להם להקים משפחות.
הרב אומר כי "על פי התורה אדם המוגדר 'שוטה' פטור מהמצוות ואסור לו להינשא, כי אין לו דעת כדי לקבל התחייבויות, אבל חכמים, החל מתקופת המשנה, הכירו בנישואים של 'שוטה'. העניין הוא שרבים מהאנשים שיש להם תסמונת דאון, בעלי מוגבלות שכלית, לא צריכים להיחשב כ'שוטים' שעל פי התורה פטורים מהמצוות. חשוב להבין שבעבר הרחוק לא ידעו לטפל בבעלי מוגבלות שכלית, ואפילו בחירשים-אילמים, ולכן הם הוגדרו על ידי החכמים כמי שפטורים מהמצוות.
"כיום יודעים כיצד לטפל בהם, ואבי היה הראשון, או לפחות אחד הראשונים בעולם, שהוכיח כי אנשים עם תסמונת דאון אינם מפגרים, יש להם פוטנציאל למידה וחשיבה, ועל כך הוא גם קיבל את פרס ישראל. אז אם הם אינם 'שוטים', יש להם מחויבות מלאה בשמירת מצוות, והם יכולים לעלות לתורה, וגם להיות חזנים או בעלי קוראים ולהוציא את הקהל ידי חובה. בני אלחנן, למשל, קרא בבר מצווה את פרשת השבוע, ומאז, כל שנה ביום ההולדת שלו, הוא קורא בתורה ומוציא את הקהל ידי חובה".
האנשים השקופים
כשהרב פוירשטיין נשאל האם בישראל של 2019 יש מי שמתנגדים לזוגיות של בעלי מוגבלות, הוא נאנח ובורר מילים בקפידה: "בוודאי שיש. אפילו החוק היבש שלפיו פועל משרד הרווחה, כולל תקנה האוסרת על בעלי מוגבלות שלא מאותו מין, לחלוק דיור משותף. אני חייב לציין שבכירי משרד הרווחה תומכים בשינוי המצב ופועלים כדי לאפשר ולתמוך בזוגיות של בעלי מוגבלות, ובמקרים מסוימים גם לאפשר להם להביא ילדים לעולם".
אם כולם תומכים, מי מתנגד?
"יש רבים שמתנגדים. חלקם טוענים כי לחברה יש מספיק בעיות ולמה להעמיס עוד על תקציבי רווחה. יש כאלה ששואלים בבוטות 'למה לפזר גנים כאלה'. חלק מההתבטאויות הן כביכול 'תרבותיות' ופעמים רבות מסתירות תפיסות גזעניות עמוקות יותר. יש גם כאלה שמתנגדים שבעלי מוגבלות יביאו ילדים לעולם מסיבות פרקטיות. הם שואלים - מי יטפל בילדים ומי יממן".
ומה התשובה?
"עו"ד רוני רוטלר, שחיברה בספר מאמר שכותרתו 'הזכות להורות וזכויות הילד' טוענת שכיום האנשים האלה שקופים מבחינה משפטית. לדוגמה, אין תקציב שמיועד לתמוך ולהכשיר אנשים עם מוגבלות להקים בית, ובוודאי שאין להם סיוע להביא ילדים לעולם. המדינה שמקצה הרבה מאוד כסף כדי לסייע לזוגות ללא ילדים להביא צאצאים בעזרת טיפולי פוריות יקרים, לא מקצה שקל בתמיכה, בעידוד ובהכשרה של בעלי מוגבלות, להקים בית".
הזכות לזוגיות
הרב פוירשטיין לא מסתיר את החששות: "יש אתגרים, אבל התפקיד שלנו כהורים הוא לעשות המקסימום כדי לעזור לאלחנן... אבל אבי הציב חזון והוביל גישה שמאמינה בפוטנציאל ויודעת לממש פוטנציאל. אלחנן אכן הגשים את הפוטנציאל – בגיל שנה כבר אמר משפטים, ולאורך השנים כעשה בגרויות וסיים ש"ס משניות 30 פעמים. למעשה, הסיפור שלו הוא סיפור של דור שלם שחונך בשיטה של אבי והגיע להישגים בלתי רגילים. תפקידנו וחובתנו לעזור לו ולאחרים להגשים את הפוטנציאל".
החוק כיום מאפשר להעניש אדם שקיים קשר מיני עם אישה שיכורה, בטענה שגם אם היא יזמה את היחסים, אין הסכמה אמיתית שלה. איך אנחנו יכולים לעודד יחסים כאשר לא ברור האם האישה המוגבלת באמת רוצה בכך?
"אני לא בטוח שבחלקים מסוימים בחברה הישראלית, המחליטים עבור הבת למי היא תינשא, יש הסכמה מלאה שלה".
נניח שיש הסכמה, איך מגיעים מכאן ועד לגישה המעודדת הבאת ילדים לעולם?
"פרופ' אסא כשר כתב מאמר שנכלל בספר, שבו הוא קובע - ולא מהזווית הדתית, אלא מהמקום האתי – כי זכותו של כל אדם להקים בית ולהביא ילדים לעולם. ישראל חתומה גם על אמנה בינלאומית התומכת בזכותו של כל אדם לזוגיות. פרופ' כשר מוסיף וטוען כי ילדים זו מהות המשפחה והזוגיות".
אתה מדבר על הזכות להורות, ומה לגבי הזכות של הילד שייוולד? אולי מבחינה מוסרית לילד יש זכות להיוולד להורה שכשיר לכך לגמרי?
"אחזיר בשאלה - מדוע שלא נבדוק את תקינות כלל ההורים? נקבע אם הם מסוגלים לטפל בילדיהם ולפרנס אותם. לפי הגישה הזו, נמנע מהורים מכים ללדת ילדים, נאסור על נרקומניות ואסירים להביא ילדים לעולם, כי הניסיון מלמד שיש סיכויים גבוהים שהילדים ייפגעו וגם ייפלו למעמסה על מערכת הבריאות. מדוע שלא נחייב ברישיון להורות?
"הרב יובל שרלו טוען כי מבחינה יהודית ואתית אין בעצם זכות לקטן שלא נולד, הוא לא בעל זכויות. אבל שיהיה ברור - אני לא אומר שהכול פשוט. לדעתי המדינה צריכה ללוות את בעלי המוגבלות, ולפתח שיטות כדי לאפשר לאותם אנשים לקבל החלטה בצורה טובה. מכיוון שלדעתי יש להם זכות לנישואים ולהורות, הזכות הזו דורשת משאבים, ותפקידנו כחברה לספק להם חיים טובים מתוך התפיסה היהודית והמוסרית של 'לא טוב להיות האדם לבדו".
עצמאות היא לא תנאי לזוגיות
לפי שיטתך, כל אחד יכול להתחתן?
"קודם כל, אנחנו מדגישים שזכותו של כל אדם לעשות מה שהוא רוצה ובוודאי לבנות זוגיות כפי שהוא רוצה ועם מי שהוא רוצה. ישראל חתומה על אמנת האם המחייבת את העיקרון הזה. כשבאים אלינו לייעוץ אנחנו בוחנים את כשירותו של האדם בהיבטים חברתיים, תקשורתיים וקוגנטיביים - ואת מידת התאמתו לבן או לבת הזוג. זה ייעוץ, ואפשר לקבל או שלא את מה שאנחנו אומרים, אבל אנחנו בוחנים את רמת ההבנה שלו והבנת הסיטואציה וכאמור היבטים קוגניטיביים, רגשיים ותפקודיי, לצד רמת עצמאות שתאפשר לו את המיומנויות הבסיסיות שהאדם זקוק להן בכדי להיות בזוגיות".
האם הם צריכים להיות עצמאיים לחלוטין?
"הם לא חייבים להיות עצמאים לחלוטין, שכן זה לא תנאי לזוגיות. אנחנו מעלים על דעתנו שאנשים אלה זקוקים לעזרה ברמה כזו או אחרת. אנחנו מדברים בגדול על הכשרה וליווי לפני ותוך כדי, כולל ליווי של ההורים, גם אחרי שהזוג ממסד את הקשר ומתחתן, כדי לעזור להם לבנות את המיומנויות. אני רוצה להדגיש שהרבה דברים מתעצבים אצלנו לאורך חיי הזוגיות. חתונה היא לא הקצה של היכולות. אנחנו לומדים הרבה על עצמנו וזולתנו בשלב הזוגיות וכבעלי משפחה. ולכן אנו מאמינים בהתפתחות תוך כדי תנועה של אנשים עם מוגבלות.
"יש תנאי מינימום אבל לא תנאי מקסימום, ואנחנו מאמינים שפעמים רבות הלמידה היותר קונקרטית של האנשים הללו היא לאורח החיים ותוך כדי הזוגיות, בהכנת אוכל במשותף, צריכת אירועי תרבות בקהילה ועוד".
ברמה הפרקטית, מה הם צריכים להבנתך? דירה משלהם?
"לא. הם בוודאי צריכים דירה לגור בה, אבל הדירה יכולה להיות בתוך מערך דירות שמלווה בסוג של ייעוץ או פיקוח שיתמוך בזוגיות שלהם.וודאי שהם זקוקים לפרטיות ולעצמאות כמו כל זוג נורמטיבי, ולכן לעיתים נמליץ להם על דיור בקהילה כמו כל אדם בתפקוד סביר גבוה, ולעיתים לא, אך מכיוון שאנחנו מאמינים בזכות הזו גם לאנשים בתפקוד בינוני-גבולי - אנו סבורים שצריכה להיות עבורם תמיכה של מערך דיור המתמחה בעבודה עם זוגות".
מרכז חזון - 025693322
