ערבי חמישי חוזרים להיות חגיגה / טור
טיוס משתבח כמו יין טוב, פארגו כבר מרגיש בנוח וקלויארו מעניק ביטחון ודוחף את מכבי ת"א בצורה בלתי רגילה. רפאל נאה התרגש מהניצחון על פנאתינייקוס ועוד יותר מהטקס לציון יום השואה
סביר להניח שלא היה פשוט עבור מכבי תל אביב להשתחרר מהמעידה בדרבי. היא הגיעה בשיא הכושר של הצהובים, בתקופה הטובה ביותר שלהם העונה, ואיימה להשפיע על המשחק מול פנאתינייקוס. אבל רק איימה, ונשארה מאחור.
הניצחון היוקרתי על היוונים מצטרף לאלו שמכבי השיגה מול צסק"א מוסקבה וברצלונה, ולאט-לאט הקבוצה חוזרת להיות כוח שצריך להתחשב בו באירופה, ובעיקר מסוכנת בבית - מה שהיה חסר לה במשחקים קודמים העונה. ועם ההצלחה גם חוזר הקהל וממלא את ההיכל, ועוזר בדרכו לשחקנים להיכנס למצב רוח נלהב. כמו פעם, המשחקים של ערב חמישי הם שוב חגיגה.
צריך לזכור שמכבי ת"א פגשה את אחת הקבוצות המצליחות באירופה, שפיתחה עם אולימפיאקוס יריבות גדולה הרבה יותר מזו שבין מכבי להפועל ת"א. הקטטות והבלגנים במשחקי הדרבי
ביניהן הם חלק מהשגרה, ומי שמאמן או משחק באחד הצדדים – כמו יאניס ספרופולוס שהדריך את אולימפיאקוס - מחוק בצד השני. אם אתה אומר לנהג מונית באתונה שאתה אוהד של הקבוצה שהוא שונא, הלך עליך. הפנאטיות של בעלי פאו קיצונית לא פחות, אבל לפחות הפעם הוא לא יעשה מה שעשה אחרי הפסד בטורקיה בעונה שעברה, כששלח הביתה את הקבוצה באוטובוס...
עכשיו המאמן שלה הוא ענק כדורסל, ריק פיטינו, שעדיין לא מצא את מקומו ביציאה הראשונה שלו לאירופה בגיל 66. המשימה שלו לא פשוטה – למרות שיש לו ביד את ניק קלאת'ס, וגם דשון תומאס (אקס מכבי שקיבל פרחים במחווה יפה) תורם את שלו, הקבוצה סובלת מבעיות. עכשיו היא עוברת מכת פציעות, ופיטינו איבד לפני הנסיעה לת"א את ניקוס פאפאס שקרע את הרצועה בברך וגמר את העונה.
מעבר לכדורסל, אני חייב להודות שהתרגשתי במיוחד מהטקס לציון יום השואה הבינלאומי שהתקיים לפני המשחק. ההמנון התנגן, ניצול שואה עלה לפרקט בליווי טל ברודי, הקהל הניף כרזות ואני חשבתי על משפחתה של אמי שחוסלה כולה בטרזינשטאט. לעולם לא נשכח, לעולם לא עוד.
לפנייה לכתב/ת 
