שלוש התפתחויות חיוביות לישראל
אחרי שבוע של הסלמה ומתח בצפון ובדרום - התבטאות רוסית, החלטה מסתמנת של טראמפ בסוריה והכנסת הכסף לעזה בחסות האו"ם - משפרות את תמונת המצב
"איך שגלגל מסתובב" - זה בדיוק מה שקרה לנו השבוע בתחום הביטחון. הוא התחיל בהסלמה אלימה בזירה הסורית, נמשך בהסלמה אלימה בזירה העזתית ובמתח שנמשך עד יום שישי בשתי הזירות. אבל כבר ביום שישי בלילה התהפכו הדברים לטובה. שלוש התפתחויות שהיו ביממה האחרונה בשתי הזירות - גם הסורית וגם העזתית - שיפרו בצורה ממשית את תמונת המצב הביטחונית, מנקודת ראות ישראלית.
השיפור הראשון חל כבר ביום שישי, כשסגן שר החוץ הרוסי ריבקוב התראיין לרשת CNN והודיע שרוסיה היא לא בדיוק בעלת ברית של האיראנים וכי יש צורך להביא בחשבון גם את ביטחון ישראל. באמירה כזו מפי סגן שר החוץ הרוסי אפשר לראות תפנית דיפלומטית שבה רוסיה מתקנת כיוון. רק ביום שלישי אמרה דוברת משרד החוץ הרוסי שהתקיפות הישראליות, "השרירותיות" לדבריה, צריכות להיפסק. שלושה ימים חלפו, וממשרד החוץ במוסקבה - מדרג בכיר יותר מאשר הדוברת - נשמעו זמירות אחרות.
הסיבה לכך היא שכיום רוסיה, עד כמה שזה יישמע מוזר, זקוקה לנו יותר מאשר לאיראן. הרוסים הבינו לאחרונה שישראל מוכנה ללכת עם הראש בקיר ועד הסוף כדי לסכל את ההתבססות האיראנית בסוריה ואת פרויקט שיפור דיוק הטילים של חיזבאללה בלבנון ושל הכוח האיראני בסוריה. הסרת העמימות מצד ישראל תרמה לכך לא מעט.
המסקנה שהסיקו הרוסים, ככל הנראה, היא שהאיראנים גוררים את ישראל לתקיפות בסוריה, מה שעלול למנוע מרוסיה להגשים את מטרתה האסטרטגית - לייצב את משטרו של בשאר אסד ולהתחיל בשיקום סוריה ההרוסה. הרוסים אמורים להרוויח מהשיקום גם כלכלית וגם מדינית.
כשפוטין מתעצבן
מה שבאמת חשוב הוא שהאיראנים זקוקים לרוסים הרבה יותר ממה שרוסיה זקוקה להם. לא רק בקשר למלחמת האזרחים בסוריה, אלא גם בהקשר לסנקציות שהטילה עליהם ארה"ב שפרשה מהסכם הגרעין. רוסיה היא המדינה היחידה המאפשרת לאיראן לייצא נפט דרכה, בשעה שהמדינות האחרות כבר כמעט לא עושות זאת, כיוון שארה"ב החליטה להפסיק את הפטור מהסנקציות שהיא נתנה לשמונה מדינות צרכניות נפט של איראן. רוסיה היא היחידה מבין השמונה שהודיעה שתמשיך לקנות נפט מאיראן ואף לשווקו בשוק העולמי.
זאת בעוד המדינות האירופיות - שבהתחלה הפגינו רצון לסייע לייצוא הנפט האיראני חרף הסנקציות האמריקניות - נוטשות כעת בזו אחר זו את איראן. יתרה מכך: צרפת, בריטניה, גרמניה, וחברות אחרות באיחוד האירופי הודיעו לאיראנים שאם לא יפסיקו לפתח טילים בליסטיים לטווחים ארוכים, הן יטילו עליהם סנקציות משלהן. המשמעות היא שהאיראנים, בעוד שבועות ספורים, יהיו לבדם עם הרוסים וכלכלת איראן תהיה במידה רבה תלויה ברצונה הטוב של רוסיה.
בקרמלין עשו כנראה הערכת מצב מהירה והחליטו על שינוי כיוון. משרד החוץ הרוסי והממסד הצבאי הרוסי רוצים אמנם להגביל את חופש הפעולה האווירי של ישראל, אולם בקרמלין חושבים שהאיראנים התנהגו לא בסדר בעת האחרונה ולכן חלה התפנית. מה שככל הנראה גרם לרוסים לאזן את מדיניותם הוא הדיווח שלפיו קאסם סולימאני, מפקד כוח "קודס" של משמרות המהפכה, נצפה לפני 10 ימים מסייר בדרום סוריה, כ-40 ק"מ מהגבול עם ישראל ברמת הגולן.
זו הייתה הפרה בוטה של ההתחייבות האיראנית שניתנה לרוסיה, עליה פוטין הכריז בפומבי, שהאיראנים ושלוחיהם ישמרו מרחק של 80 ק"מ מהגבול. ישראל הוכיחה לרוסים בפומבי שהאיראנים הפרו את הבטחתם ופוטין כנראה לא אהב זאת והחליט, למרות עצות אנשי הצבא והדיפלומטים שלו, להבהיר לאיראנים שעליהם לעמוד בהתחייבויותיהם - וקבע בסופו של דבר שרוסיה לא רואה בעין יפה את התבססותם בסוריה.
"איראן היא לא בעלת ברית של רוסיה בסוריה" - זו אמירה די בוטה שמתקנת את המדיניות הפרו-איראנית שהרוסים נקטו בה מאז יולי 2018, אחרי שהופל מטוס האליושין 20 הרוסי על-ידי הנ"מ הסורי.
בסיס להצלחה
התפתחות נוספת חיובית מנקודת מבטה של ישראל, גם היא בזירה הצפונית, היא הידיעה שהתפרסמה בכתב העת המהימן "פוריין פוליסי" בארה"ב. לפי הדיווח, ארה"ב החליטה להשאיר כוח לא גדול בבסיס אל-טנף על גבול סוריה-עיראק וסמוך לגבול עם ירדן.
הבסיס הזה הוא למעשה שדה תעופה ובסיס פעולה של הכוחות המיוחדים וחילות האוויר של ארה"ב ובריטניה. חשיבותו העיקרית במיקומו בקרבת ציר התנועה והכביש הראשי המוליך מבגדד לדמשק ומשם ללבנון. הכביש הזה הוא אחד משני עורקי התנועה העיקריים שבאמצעותם מנסים האיראנים לפתוח מסדרון יבשתי מטהרן דרך עיראק לאזור דמשק ומשם ללבנון.
נוכחות האמריקנים והבריטים בבסיס אל-טנף מאפשרת לבעלות הברית המערביות לפקח על התנועה בכביש הראשי ולמנוע מהאיראנים את השימוש החופשי בכביש במסגרת המסדרון היבשתי שהם מנסים להקים. החלטת טראמפ להשאיר את הבסיס באל-טנף על כנו, עם כוח לא גדול בתוכו, משמעותה המשך חסימת האונה המערבית של המסדרון המתוכנן, ואלו בהחלט חדשות טובות לישראל.
בצה"ל היה חשש אמיתי שהאמריקנים יעזבו את הבסיס הזה וכל המסדרון היבשתי יהיה פתוח למשמרות המהפכה להעברת אנשים, נשק ואמל"ח לסוריה וללבנון. סביר להניח שהחלטת טראמפ להשאיר את הבסיס פעיל נובעת לא רק מלחץ ישראלי אלא גם מלחץ ירדני וסעודי.
כסף טוב
ההתפתחות השלישית החיובית מבחינת ישראל היא ההסכם שהושג בין קטאר והאו"ם לבין חמאס והארגונים הפלסטיניים האחרים, ולפיו הכסף הקטארי יעבור לא רק לידי חמאס שיחלק אותו, אלא שרובו ישמש את האו"ם למימון פרויקטים הומניטאריים ברחבי הרצועה. חמאס יכול לשפר כך את תדמיתו ולמנוע עימות בינו לבין הארגונים האחרים ברצועת עזה, וגם להראות שהוא לא מוכר את התנגדות התקיפה בתמורה למשכורות פקידיו.
המנצחים והמפסידים מסאגת הכסף הקטארי / אליאור לוי
ישראל יכולה לטעון שהיא אינה משלמת דמי פרוטקשן לחמאס וקונה שקט על הגדר בכסף קטארי. צריך לראות עוד איך המנגנון הזה יעבוד, אבל ברור לגמרי שהאו"ם הוא הכתובת שבאמצעותה צריך לסייע לרצועה מההיבט ההומניטארי.
חמאס הוכיח שהוא אמנם פחות מושחת מהפתח של אבו מאזן, אך הוא אינו יודע למשול ולנהל אזרחית את הרצועה. לעומת זאת, הפתח והרשות ביהודה ושומרון הוכיחו שהם יודעים למשול ולנהל פחות או יותר את העניינים האזרחיים לרווחת התושבים. קשה לדעת מה עדיף - ארגון מושחת כמו פתח אבל עם כישורי משילות, או ארגון פחות מושחת אך חסר כל יכולת לנהל את הרצועה, שעליה הוא שולט בכוח.
הדבר היחיד שחמאס יודע באמת לנהל זה פעילות נגד ישראל, ולצורך כך הוא משתמש באזרחי הרצועה. לכן העברת הכספים בעזרת האו"ם משרתת בהחלט גם את ביטחון ישראל ואת הרגיעה בעוטף עזה.
לסיכום, חייבים להצביע על העובדה שכשם שהגלגל מסתובב ותמונת המצב התהפכה לטובה ביממה האחרונה, כך היא יכולה להתהפך חזרה בתוך יממה או אפילו כמה שעות.
אנו חיים באזור לא יציב שגורמים אלימים רבים, כולל מעצמות גדולות ואזוריות, בוחשים בו בלי הרף כדי לקדם אינטרסים שלהם. במצב כזה יציבות היא המוצר שבו יש מחסור גדול, הכי גדול, במזרח התיכון. אסור להתבשם מהתפנית לטובה, כשם שאסור להיכנס לפאניקה כשיש תפנית לרעה במצבו הביטחוני. צריך להחזיק חזק ולשמור על קור רוח. אנו חיים בשכונה רעה אך בווילה ממוגנת היטב.
לפנייה לכתב/ת 
