רוצה להצליח בישראל? תתחפש למזרחי
דודו פארוק ושפיטה הם לא בדיחה, אלא יזמים ממולחים שמנצלים את המהפכה המזרחית לטובתם. במקום להיעלב תבינו את מה שהם הפנימו מזמן - זמרים אשכנזים וביישנים לא מעניינים היום אף אחד. טור דעה
דודו פארוק הוא אסון תרבותי שמשחית את הנוער המקומי; שפיטה היא אמנית הבית של שלוחת קו קלוקס קלאן המקומי - כמה עלבונות ומאמרים נוקבים נכתבו על כל אחד מהשניים, שבחוצפתם בונים קריירה על חשבון הכבוד הלאומי-מזרחי-ערבי. נדמה שאין כלי תקשורת שלא עסק בשני הזמרים האלה, שהפכו בחודשים האחרונים למדוברים ביותר בישראל.
דודו פארוק הוא העתיד של המוזיקה הישראלית
ההיעלבויות המיותרות מפספסות את הסיפור האמיתי מאחורי הדמויות: המהפכה המזרחית כל כך הצליחה שהיום אנחנו חיים בעידן ה"להתמזרח" - הטרנד החדש שבו להיות אשכנזי בישראל זה כבר לא מעניין ואפילו פוגע בסיכויי ההצלחה, בוודאי כשמדובר בתרבות הנוכחית. בריאליטי, בסטורי, במוזיקה, בסלנג, באוכל וגם בשלטון עצמו - אם בעבר לבנים גילמו שחורים משום שאלו לא הורשו לעלות על הבמה, היום שחור זה הלבן החדש.
אורי קומאי, לנצח בהיר שיער ותכול עיניים מצפון תל אביב, הבין שכדי להיות אמינם גם הכסף של אבא לא יעזור כי הוא פשוט נולד למשפחה הנכונה מהצד הנכון של העיר. כן, אתם קוראים נכון. תם עידן "הוא הלך בשדות". אסי דיין מת ונולד מחדש בשם דודו פארוק. כדאי שתתרגלו, כי בקרוב כולם יכירו גם את השירים עצמם, שהם הדבר הכי מרענן, שונה, מושחז ומדליק שקרה פה במוזיקה בשנים האחרונות - ולא רק את מה שבינתיים נתפס כסוג של קריקטורה.
טורים קודמים של אבי שושן:
המזרחים לא צריכים מלך, ואף אחד לא מאיים עליו
קיסריה כן, מוזיאון לא: ההופעה הריקה של מאור אדרי
מתנגדים למחזמר של אייל גולן? קוראים לזה גזענות
גם רותם שפי הבינה בדרך הקשה שבתור משקפופרית לבנבנה וחיוורת בלי סיפור קורע לב, אין לה שום סיכוי להצליח. כמוה יש מיליון שעשו הסבה להוראה. עם קצת שפכטל על הפנים ושמלה מנומרת על הגוף, נולדה שפיטה - ושפי הפכה למעניינת. הבדיחה עצמה נגמרת ברגע ששפיטה מתחילה לשיר, כי מוזיקלית היא פשוט מצוינת. היא כבר עשתה את שלה, בעקבות החשיפה לה זכתה בתוכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון" הביקוש רק יעלה, היומן יתמלא והמחיר יזנק בהתאם. שלא יהיה ספק, היא זו שצוחקת אחרונה, כמי שהפכה כנראה לטאלנט הכי מבוקשת במסיבות עובדים של חג פורים המתקרב ובא.
דודו פארוק ושפיטה הם לא בדיחה אלא יזמים ממולחים. הם המציאו דמות כי הבינו שרק ככה יצליחו, ואיתה קנו את עולמם. מי שקובע אם הם ראויים הוא הקהל - והוא מצביע ברגליים. במקום להיעלב מהם, כדאי ללמוד מהם שיעור על מהי הצלחה בעידן הנוכחי. שהשאר ימשיכו להוציא סינגלים לרדיו ולחכות לנס בזמן שהשניים סופרים את המזומנים.
שינוי תודעתי וחברתי לוקח זמן. העובדה שטקסט כזה נכתב היום היא עדות לתהליך החיובי העמוק שעברה החברה הישראלית. עד לפני כמה שנים, נזכיר, ילדים בארץ עדיין חשבו שאשכנזים טובים יותר. ולגבי האופן שבו הדמות מוצגת - בוודאי שיש לזה חשיבות אבל הגיע הזמן לומר: הסטריאוטיפים הללו נתפסים כשליליים משום שכך חונכנו, זה הנרטיב שהושרש. גם את התפיסות האלו יש לשנות כי היום כבר ברור מי קבע והשריש אותם וברור גם למה. כל עוד זה נעשה בכישרון ובחן - הבדיחה היא לא עלינו, ודודו פארוק ושפיטה הם שני יוצרים מלאי כישרון. נקו את הסטיגמות והחשיבה המרובעת והתחילו ליהנות.