ארכיון איכילוב: "אתה יודע כמה גיא פינס היה משלם לי?"
כמה תיקים רפואיים מכיל הארכיון העצום של ביה"ח איכילוב? לאילו סודות של מפורסמים נחשפים עובדיו? ולמה בוכים אנשים שמוצאים בו תיקים? הכירו את האנשים שמאחורי הקלעים של בית החולים - כתבה ראשונה בסדרה
3 מיליון תיקים וסודות של סלבס - הכירו את ארכיון איכילוב:
כתבי וידאו: איתי עמיקם ונינה פוקס, צילום: טל שחר, עריכה: גיא פוקס
שלושה מיליון תיקים רפואיים נחים בארכיון רחב הידיים של בית החולים איכילוב. עשרות מיליוני המסמכים הרפואיים של כל מי שבא בשערי המרכז הרפואי בין השנים 2005 ל-2014 מקוטלגים ומאופסנים בגנזך העצום – מנהיגים רמי דרג, גיבורי תרבות ומטופלים מן השורה – זה לצד זה.
הארכיב, שבנייתו הסתיימה במאי האחרון, מכיל רק מחצית מתיקי בית החולים. התיקים שנפתחו מראשית שנות ה-80 ועד 2005 מאוחסנים בארכיון בברקן. משנת 2014 ואילך נפתחו התיקים בבית החולים באופן דיגיטלי ומאופסנים בשרתי הענק שבמרתפי איכילוב.
רחל ארמן היא סגנית מנהל הארכיון ועובדת בו כבר 32 שנה. "אני מדור אחר", היא מכריזה, "לא חיפשתי עבודה חדשה כל שנתיים. שלחו אותי לפה מלשכת העבודה אחרי הצבא ומאז אני פה".
ארמן מסבירה כי מרבית הדרישות לאיתור תיקים רפואיים מגיעות מחוקרים ורופאים אשר זקוקים לנתונים עבור מחקרם, מתובעים ועורכי דין שמבקשים את התיקים להליכים משפטיים ומחולים המעוניינים במסמכים שלהם או של בני משפחתם לצורך בירור רפואי.
"אנחנו מקבלים עשרות בקשות לאיתור תיק ביום", היא מספרת, "החשיבות של שמירת התיעוד הרפואי היא רבה מאוד. תחשוב שחולה עשוי לא לקבל טיפול נכון רק כי הרופא לא מכיר את ההיסטוריה הרפואית שלו. לפעמים מגיעים לפה מטופלים שחלו בסרטן נדיר והרופא מבקש לעיין בתיקים של ההורים שלהם. אם מדובר במטופל שתובע את בית החולים ולא איתרנו את התיק שלו, הוא ישר זוכה בתביעה כי בית החולים לא יכול להתגונן".
עוד כתבות:
ניתן היה למנוע את מותו של אריק איינשטיין?
איכילוב עונים לתביעת המשפחה: "לאמיר פרישר גוטמן היה סרטן"
"אדם קרוב אליכם בחר לוותר על החיים? זאת לא אשמתכם"
התיקים מסודרים בארכיון ממוחשב ומסודרים באופן אקראי בתיבות הקרטון שעל המדפים. את התיקים מאתרים עובדי הארכיון בעזרת מסופון נייד, והם נמסרים לגורם המבקש עם תעודת משלוח. כשהמסמכים מוחזרים אל הארכיון, עובדיו מקפידים על השבתו למיקומו המדויק, כדי שיהיה אפשר למצוא אותו גם בעתיד.
"מי שעושה טועה"
ארמן מודה כי קורה שהם לא מצליחים לאתר תיק מבוקש: "אנחנו עובדים בצורה מאוד מסודרת ומוצאים 99 אחוז מכל התיקים. אבל כמובן שמי שעושה טועה, ויכול לקרות שאנחנו לא נמצא תיק. הסיבה לכך היא טעות אנוש. זה קורה כשתיק מוכנס למקום לא נכון בטעות ואז אי אפשר למצוא אותו. לא הגיוני למצוא תיק אחד מתוך 3 מיליון תיקים. זו מחט בערימה של שחת".
חרף מראהו האפרורי של הגנזך, ארמן מתארת כי לא מעט דרמות אירעו תחת נורות הפלורסנט שלו. "יש פה גם בכי, יש פה גם שמחה", היא מספרת, "זכור לי מקרה אחד של עורך דין שאחיו היה מילדי תימן החטופים. היא חיפש תיעוד שמוכיח שאחיו אכן נולד. הוא היה מגיע לפה הרבה ומחפש איתנו את החומר. הפרטים שלו לא היו נכונים. עד שיום אחד מצאנו את השם של ההורים שלו ושל אחיו באחד התיקים. הוא הלך עם החומר לבית המשפט ואיתר את הקבר של אחיו. הוא התרגש מאוד והודה לנו. זו עבודה סיזיפית אבל זו תחושה טובה שמוצאים תיק שעוזר למישהו".
"אנשים חושבים שהיום הכל ממוחשב וכל התיקים הם דיגיטליים, אבל גם היום אנחנו מתעסקים עם טופסיאדה וניירת שלא נגמרת", מתארת רחל את החלק השנוא עליה בעבודתה, "מיילים זה הדבר הכי גרוע. אנחנו מקבלים עשרות מיילים ביום וצריך לשבת, לקרוא, לקטלג או למחוק אותם. זה לשבת ולקרוא כמות עצומה של מיילים – מקופות חולים, מתוך הארגון, ממכונים חיצוניים – זה לא נגמר. יש לנו עובדים שסורקים את כל החומר הרפואי שמגיע מהקהילה, כגון תוצאות בדיקות והפניות. גם לשבת ולסרוק מסמכים כל היום זו עבודה מאוד סיזיפית. בעתיד כל הקופות ובתי החולים ישתמשו במערכות שמתקשרת אחת עם השנייה וכל הסריקות גם יתייתרו".
"אתה יודע כמה כסף אקבל אם אלך לגיא פינס?"
תיבות הקרטון האטומות של הארכיון אוצרות בתוכן לא מעט סודות. ארמן מתארת כי לא פעם היא נחשפה במהלך עבודתה למידע הרגיש של מכרים. "לפעמים אני רואה מקרה של חולה שאני מכירה ואני מגלה שיש לו מחלה קשה. זה מאוד כואב, אבל אסור לי דבר על זה עם אף אחד. אני לוקחת את זה איתי הביתה. אין מה לעשות, זה חלק מהעובדה".
גם למידע חסוי על אודות ידוענים נחשפת ארמן בעבודתה. "זה תפקיד עם אחריות גדולה. אתה יודע כמה כסף אני אקבל אם אני אלך לגיא פיניס?", היא מתלוצצת. "בית החולים איכילוב זה בית חולים מרכזי שנמצא במרכז תל אביב ובמרכז הבוהמה. לא שחקן אחד ולא שניים נכנסים לפה ביום. זו כבר שגרה. אנחנו לא רואים בזה משהו יוצא דופן. מגיעים לפה זמרים, שחקנים ואנשים אחרים שיכולים להיות השכן שלי או הבן של השכן שלי. אנחנו מחויבים לסודיות רפואית. אנחנו רואים, אנחנו שומעים, אבל אנחנו לא מוציאים שום דבר החוצה".
"קורה שאני יושבת בבית קפה עם חברות ואנשים מדברים על מפורסם מסוים, ומה שהתקשורת משדרת זה מה שהם מאמינים. אני יודעת את האמת אבל אסור לי להגיד מילה, אז אני שותקת ומקשיבה לרכילות. אפילו במעליות אסור לנו לדבר כדי שאף אחד לא ישמע", מתארת רחל ומוסיפה: "המקרה של יגאל בשן למשל. הוא התאשפז פעמיים בבית החולים. כולם יודעים באילו נסיבות כי עכשיו זה התפרסם, אבל אנחנו ידענו ולא הוצאנו מילה. העובדה שאדם הוא מוכר לא נותנת זכות לפרסם את המחלות שיש לו".
"אני לא רואה בזה כפריווילגיה ולא רואה בזה עול", מסבירה ארמן, "אני רואה בזה כמחויבות של המקצוע. היו מקרים בעבר שעובדים לא שמרו על סודיות רפואית ויש כאלו שפוטרו, ובצדק. שמירה על פרטיות זו המחויבות שלנו כלפי המקצוע וכלפי המטופל".
החוק קובע כי על מוסדות רפואיים לשמור את התיקים למשך 25 שנה. סיכומי מחלה נשמרים 100 שנים. בכל שנה מבערים את התיקים שהחוק לא מחייב לשמור, וכך אט אט מתכרסמת תכולת הארכיון, ובעוד 21 שנים הוא יחוסל כליל.
"הקדמה מאיימת על העבודה שלי אבל יש לנו עוד 20 שנה לעבוד פה בשקט", מרגיעה רחל, "כשלא יצטרכו את הארכיון אני כבר לא אהיה פה".
לפנייה לכתב/ת 
