עיוות היהדות על חשבון ציפי לבני
אין שום הלכה התובעת להסתיר פני אישה. דווקא מחיקת פניה של ראשת האופוזיציה משלט החוצות ליד בני ברק היא שיוצרת מרחב לא צנוע
בשבוע שעבר עלו בגבול בני ברק ורמת גן שלטי חוצות של מפלגות המרכז והשמאל הקוראים לאיחוד שורות. כל ראשי המפלגות והמועמדים בלטו בנוכחותם, ובעיקר בלטה בהעדרה ציפי לבני, עדיין ראשת האופוזיציה. בקבוצות הווטסאפ של ארגוני הנשים נרשמה תסיסה והתקוממות ונערך סיעור מוחות לגבי אפשרויות תגובה. כולנו הסכמנו שלא ייתכן שימחקו דמויות הנשים, בטח שלא בהתנדבות מצדן.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בקהל הרחב ניכרת אדישות מסוימת למקרים כאלה. הם רשומים בתודעה כעניין ל"פמיניסטיות". יש אפילו הבנה מסוימת לגבי הצורך "להתחשב" ולהסיר מהשלטים את פניהן של נשים באזורים חרדים ודתיים. חלק גדול מהישראלים אף מקבל בהבנה שלטי "אל תעברי בשכונתנו בלבוש לא צנוע".
אולם מי שמרסס על פניה של מועמדת בראש חוצות, או תובע את הסרת תמונתה, פולש למרחב הציבורי הליברלי, הכללי, ובעיקר למרחב שלה, תוך שהוא כופה את הרגליו ותרבותו.
נדרשת בקיאות מעטה מאוד כדי להזים את הדבר הזה: אין שום הלכה התובעת להסתיר פני אישה. פשוט אין. נשים יהודיות מעולם לא כיסו פניהן בבורקה, גם כשהתגוררו באזורים מוסלמיים במדינות ערב. הן כיסו את ראשיהן והתנהלו בצניעות, אולם פניהן תמיד היו גלויות. מי שמתקשה להתמודד עם פניה של אישה בעצם אומר דבר אחד: אין קיום לאישה מלבד נשיותה. עצם היותה אישה כבר מהווה בעיה עבורי, ולכן אני מוחק את הקיום והנוכחות הציבוריים שלה.
לא מדובר בהלכה אלא בעיוות. ואפילו יותר מכך: כדי למחוק לכאורה אפשרות לחטא, להרהורי עברה או פגיעה בצניעות בפרהסיה, אלה שמבקשים להעלים את הנשים בעצם מנכיחים את כל אלה. כי מי שרואה בפניה של אישה אך ורק מיניות, ולא את אישיותה או את החלק בה שהוא האדם שהיא, בעצם מצמצם את כל הקיום האנושי, את כל הבריאה לכדי יצר. וזאת בטח לא הייתה כוונת המשורר שברא גברים ונשים, ולא כוונת התורה – לראות באישה אפשרות להלהטת יצרים בלבד.
ריאיון עם ציפי לבני באולפן ynet (צילום: רן דיקשטיין)
מי שמסיר פני אישה משלט חוצות סולידי בקמפיין בחירות, בעצם אומר שאין באישה שום יכולת אחרת, שום אפשרות של תרומה לחברה, שום מחשבה, תודעה, רעיון, מלבד היותה נשית. הוא זה שיוצר מרחב ציבורי לא צנוע. העדר הנשיות אומר דבר אחד: אין כאן נשים כי הן צרימה בנוף. בנוכחותן הן מהוות את המיניות, ומיניות זה רע. הוא יוצר בכך עולם חד-גוני, חד-מגדרי, כדי להרחיק את החטא, אבל בעצם מהדהד אותו בכל רחובות העיר – הופך אותה שטופת מתח כתוצאה מהאין.
כי הטבעיות והנינוחות קיימות דווקא במקום שלא רואה במועמדת פוליטית רק את היותה אישה, אלא מתייחס לאדם שבה, למאגר הכלים שהיא יכולה להביא, למטענים ולמשאבים הרוחניים והמעשיים שלה.
שני הקצוות - ניצול גוף האישה לעורר תשומת לב או מחיקה שלה - הם בעצם ביטוי של אותה תפיסה שרואה באישה נחותה, מינית בלבד, יצור שצריך למשטר ולקבוע גבולות ברורים לשטחי המחיה שלו.
ואת כל אלה אנחנו לא נסכים להסתיר. לא נסכים שימחקו את פנינו, מכיוון שבכך מוחקים את החלק האנושי שבנו, את המחשבה והרעיון, את היותנו חלק חי ופועל בעולם, ואת הכוח שלנו כבני אדם ליצור, להשכיל, להביא את הכוחות הגלומים בנו לידי ביטוי מעשי ולהשאיר חותם בעולם.
- עינת ברזילי היא דוברת "קולך", ארגון דתי פמיניסטי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עינת ברזילי
מומלצים
