100 אלף ש' לפועל שהחליק על רצפה מאובקת

עובד באתר בנייה מעד כשניסה לדחוף פיגום לבדו ואובחן אצלו קרע בגיד. ביהמ"ש קבע שהמעסיקה שלו תפצה אותו משום שלא מוגן כראוי

עו"ד ענת אשכנזי, פסקדיןפורסם: 30.01.19 , 19:48

בית משפט השלום בצפת קבע לאחרונה שחברת "ועד הקדש עלי נור אלדין אלישרוטי" וביטוח מנורה ישלמו כ-100 אלף שקל לפועל בניין שנפצע בידו באתר עבודה כשהחליק על רצפה מאובקת. השופטת מיכל ברלינר לוי קבעה שלא סופקו לפועל אמצעי מגן ראויים.

התובע, כבן 49, סיפר שביום האירוע ביולי 2014 עבד על פיגום נייד וביקש להזיזו. עובד נוסף שהיה עמו שהה בהפסקת תפילה ולכן הוא נאלץ להזיז את הפיגום בעצמו. תוך כדי דחיפה הוא החליק על הרצפה המכוסה אבק, ניסה לאחוז בפיגום ונפגע בזרוע ימין. לאחר התאונה הוא פנה לבית החולים ואובחן אצלו קרע בגיד.

דיני עבודה

ביטוח לאומי הפסיד: מוסכניק יוכר כנפגע עבודה

עו"ד אמנון בנישתי

מכונאי טען שיותר מ-40 שנות עבודה עם פטישי אויר, קומפרסורים, מקדחות ועוד פגעו בשמיעתו. ביהמ"ש חייב את ביטוח לאומי לקבוע לו אחוזי נכות

ביטוח לאומי הפסיד: מוסכניק יוכר כנפגע עבודה

הנתבעים הכחישו את נסיבות התאונה ואת אחריותם. הם טענו שאם העובד החליק, מדובר בהתממשות סיכון רגיל וסביר בחיי היום יום ואין להטיל עליהם אחריות בגינו. לחלופין נטען כי התאונה נגרמה בשל חוסר תשומת לבו של העובד שלא נזהר, ולכן יש להטיל עליו אשם תורם מלא. בנוסף ציינו שהפגיעה קלה ולא תשפיע על יכולת השתכרותו בעתיד.

אבל השופטת מיכל ברלינר לוי קיבלה את התביעה וציינה שעדות התובע ומנהל העבודה שלו היו קוהרנטיות ואמינות, ומדברי המנהל אף עלה כי בעבר אירעו תאונות דומות באתר. לדבריה, גרסת התובע גם נתמכה בדו"ח סיכום טיפול פיזיותרפי, שבו צוין כי הוא החליק בזמן דחיפת פיגום.

השופטת הזכירה את הפסיקה שלפיה על המעביד לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בעבודתם ולפקח עליה תוך נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים.

במצב זה, כתבה בפסק הדין, היה על המעסיק לצפות את הסיכון שגרם לתאונה, קרי את ההחלקה, ולנקוט אמצעי זהירות מתאימים למניעתה. בין היתר היה עליו לדאוג לעובדים למיגון, להדריכם ולספק להם נעלי עבודה למניעת החלקה. משלא עשה כן, נקבע, הוא התרשל.

עם זאת, השופטת ברלינר לוי קבעה כי לתובע אשם תורם מסוים שכן ניכר שידע שעליו להזיז את הפיגום בעזרת עובד נוסף, אך הוא בחר שלא להמתין לשובו מההפסקה.

היא העמידה את נכותו הרפואית והתפקודית של התובע על 10% וציינה כי מחומר הראיות עולה שהוא אינו סובל ממגבלה המכבידה באופן מהותי על שגרת היומיום שלו או על עבודתו.

בסיכומו של דבר, ולאחר ניכוי תגמולי ביטוח לאומי ואשם תורם בשיעור 20%, חויבו הנתבעים לשלם לפועל 95,880 שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 20% מהפיצוי והוצאות.