בן החתים את אמו הדמנטית על העברת נכסים

ניצולת שואה המוגדרת תשושת נפש הוחתמה ע"י אחד מבניה על מסמכים המעבירים לו את הדירה והקרקע שבבעלותה במרכז. זה נגמר בביהמ"ש

עו"ד מיה רשל ארבל, פסקדיןפורסם: 31.01.19 , 22:36

בית המשפט למשפחה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה לביטול הסכמי מתנה להעברת זכויות בקרקע ובדירה באזור המרכז מאם הסובלת מדמנציה לאחד משני בניה: השופטת קרן גיל קבעה שהאישה לא הייתה כשירה לבצע פעולות משפטיות, והזכויות בנכסים, שכבר הועברו על שם הבן בלשכת רישום המקרקעין, יוחזרו לאמו.

את התביעה הגיש הבן "המפסיד" לאחר שנודע לו כי ב-2015 אחיו העביר על שמו את נכסי הנדל"ן של אמם. טענתו המרכזית הייתה כי כבר בתקופת החתימה על ההסכמים אמו לא הייתה כשירה לבצע פעולות משפטיות כיוון שלקתה בדמנציה. לדבריו, היא לא הייתה מודעת לתוכן ההסכמים או למשמעותם והם נחתמו בניגוד לרצונה החופשי.

דיני משפחה

דרשה מזונות של 70 אלף ש' - ותקבל 18 אלף

עו"ד ורדה חקלאי, פסקדין

גרושתו של איש עסקים דרשה סכום חודשי גבוה, אולם ביהמ"ש קבע שהיא תקבל 30 אלף שקל "בלבד". ערעור של הבעל צמצם את הסכום בכשליש

דרשה מזונות של 70 אלף ש' - ותקבל 18 אלף

בעדותו סיפר שאמו כבר לא זיהתה אותו, והוא נתמך בבתו, שסיפרה שנהגה לבקר את סבתה מדי שבועיים והייתה עדה להידרדרות הקשה במצבה: היא סבלה מקשיי שמיעה וניידות, בכתה הרבה בגלל זיכרונות השואה ואי אפשר היה להבין מה היא אומרת.

האח הנתבע טען מנגד כי אמו ביקשה לגמול לו על כך שתמך בה וטיפל לאורך השנים, לעומת אחיו שעזב לחו"ל והיה מרוחק. לדבריו, אמו רצתה להעניק לו את הנכסים כדי ליצור שוויון בינו לבין אחיו, שקיבל במתנה דירה מאביהם המנוח.

אבל פסיכיאטר שמינה בית המשפט לבחינת מצבה של האם בתקופת החתימה על הסכמי המתנה אישר את טענות התביעה. אחרי שחקר את תיקה הרפואי ונפגש עם הרופאה והעובדת הסוציאלית שטיפלו בה, הגיעה הפסיכיאטר למסקנה כי כבר מ-2010 סבלה האם מירידה קוגנטיבית ומדיכאון.

בהמשך הידרדר מצבה, היא קיבלה תרופות לטיפול בדמנציה והוגדרה תשושת נפש בביטוח לאומי. הוא העריך שהאם לא ידעה על מה חתמה ולא הייתה כשירה לקחת החלטות עצמאיות.

השופטת גיל קיבלה את חוות הדעת, שלא נסתרה על ידי הנתבע, וכך גם את התביעה. היא ציינה כי התרשמה לרעה מעדותו הלא הגיונית של האח הנתבע, שהכחיש את מסמכי הביטוח הלאומי שהוכיחו שידע שמצבה של אמו הידרדר חמש שנים לפני שחתמה על ההסכמים. נוסף על כך, עורך הדין שביצע את העסקאות הודה בשלב מסוים כי בדיעבד לא היה מחתים את האם על המסמכים לנוכח מצבה.

כמו כן, השופטת ציינה כי הוכח שהנתבע הוא שיזם את העסקאות, יצר קשר עם עורך הדין ושילם לו, בעוד האם הקשישה נגררה ונדרשה לחתום על הסכמים שלא שומרים על האינטרסים שלה, ואפילו לא כוללים זכות מגורים בדירה, מבלי שהוסבר לה מה היא עושה ולמה.

נקבע כי לא הוכח שהאם הייתה כשירה לחתום על ההסכמים – מה שפוגם בתוקפם ומאפשר לבטל אותם אף שהמתנה הושלמה והזכויות הועברו על שם הנתבע. בהתאם הורתה השופטת גיל להחזיר את הרישום על כנו – כך שהאם תופיע כבעלת הזכויות בנכסים. הנתבע חויב ב-20 אלף שקל הוצאות משפט.