אגדה ושמה ארל וויליאמס / עושה היסטוריה
רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, והפעם: הסופרסטאר של מכבי ת"א, שלצד רגישות ולב זהב היה בעל נטייה להסתבך בתקריות אלימות ומכוערות. וגם: רפאל וארל קבעו להיפגש ב-10 בבוקר לקפה. רוצים לנחש מתי התקיימה הפגישה, ומה הוביל לעיכוב?
כשחשבתי על השם הבא עליו אכתוב במדור, בחוץ השתוללה סערה רצינית באחד מימי החורף הגשומים ביותר שקיבלנו השנה. ואז הכל התחבר לי בראש: מי מתאים יותר מאשר ארל וויליאמס? עושה צרות מקצועי, בחור סוער בעצמו - אבל כדורסלן בחסד. הוא זכור בזכות שני הצדדים הללו שהרכיבו את השחקן השלם: היכולת האדירה על הפרקט, ובאותה מידה ההתנהגות החריגה באולמות ומחוצה להם. בגלל האופי שלו, היו גם כאלה שאיבדו כלפיו את האהדה.
אבל זה היה ארל. בטיסה חזרה לת"א, אחרי הזכייה של מכבי בגביע אירופה בשטרסבורג ב-1981, הוא לא עזב לרגע את הגביע וסיפר לי בהתלהבות סוחפת: "עבור מי שנולד באלבמה, לאמא חרוצה שגידלה תשעה ילדים (אגב, היא עבדה כעוזרת בית בביתו של מרטין לותר קינג, ר.נ), זה הישג אדיר, לשמחה שבתוכי אין גבולות. אין רגע מרגש יותר מאשר לספר לאמא על הזכייה והחוויות". וכן, בזכות מצב הרוח המצוין הוא גם חלק איתי איך הוא עובד לפעמים על השופטים, ומוציא עבירות שלא מגיעות לו, והכל בחיוך רחב ובקריצה.
בגלל שהיה בינינו חיבור חזק, הרשיתי לעצמי להיות פתוח איתו, וכשהייתי מעיר לו על התנהגותו, תמיד הייתי מקבל את אותה התשובה: "זה נובע מאורח החיים הבלתי רגיל שלי. בכל משחק אני נותן את הנשמה, וכשאני מרגש שמישהו רוצה לפגוע בי, אני מאבד מהר מאוד את הראש ומחזיר לו בכל האמצעים האפשריים".
כן, חייבים לדבר על התקריות האלו. הן היו מכוערות, אלימות וקילקלו במידה רבה את הרושם שהשאיר ככוכב כדורסל. במוצ"ש אחד, אחרי אימון של מכבי ת"א במכון וינגייט, התפתחה קטטה בינו לבין חברו אולסי פרי. ספורטאים ששהו במכון וסיימו מחנה אימונים של סוף שבוע התקשו להאמין למראה עיניהם, כשוויליאמס רדף אחרי פרי וניסה לזרוק עליו פח אשפה.
אבל זה עוד כלום לעומת מה שקרה במשחק של מכבי ת"א ב-1983 בפביליון הידוע במדריד, אולם בו הייתה שורה של דרמות גדולות. האווירה במשחק הזה הייתה סוערת מהרגע הראשון, כשבאולם הונפה כרזה עם צלב קרס וציור של דגל עליו גולגולת ושתי עצמות. 2:13 דקות לסיום, בעיצומו של המאבק, כאשר ריאל הוליכה 87:91, תרגיל של מיקי ברקוביץ' הסתיים בסל ובעבירה - אבל השופטים פסלו את המהלך והחליטו על כדור ביניים. האווירה התחממה, המשקיף השוויצרי ז'ראר נראה אובד עצות, ואז בדיוק, בשיא הלחץ ארל הבחין באוהד ספרדי משליך לעברו מטבע מהיציע. ארל לא נשאר חייב וזרק בחזרה את המטבע על האוהד - שהחזיר שוב בזריקה. על זה ארל כבר לא היה מוכן לשתוק, ופרץ ליציע בניסיון לפגוע באוהד, אבל אולסי רץ אחריו ועצר אותו, בזמן ש הקהל המקומי המשיך להשתולל. במשחק אחר, נגד פנאתינייקוס באתונה, הוא הורחק אחרי שחבט במקומי פופולאקיס, ובהמשך, כאשר עבר לאליצור רמלה, הסתבך גם בתקריות ברמלה ובג'ואריש.
אבל אל תתנו לכל הסיפורים האלה לצייר לכם את ארל בצורה שלילית בלבד. דבר אחד אי אפשר היה לקחת ממנו, את לב הזהב שלו. כאשר התבקש לעזור לאנשים נזקקים, הוא מעולם לא שאל למה וכמה, אלא פתח את הארנק ותרם ביד רחבה. גם הדיונים בינו לבין ועד המחלקה, שנטו להיות סוערים תמיד הסתיימו על הצד הטוב ביותר עבור כל המשתתפים.
הוא היה סופרסטאר בקנה מידה מקומי, היה לו פטנט מיוחד, היכן בדיוק להתייצב מתחת לסל כדי לקחת את הריבאונד, וכאמור, היה מורכב מאלף צדדים שונים באישיות שיצרו אדם מיוחד. והנה צד אחד אחרון - האדישות המופלאה. פעם אחת קבעתי איתו פגישה ב-10 בבוקר בקפה ורה בת"א, שעה די מוקדמת מבחינתו, אבל הוא ביקש להקדים בגלל מכיוון שלמחרת היה אמור לעזוב את הארץ. חיכיתי בסבלנות כשהוא לא הופיע, ואז פחות בסבלנות, והתחלתי להפגיז את מלון רמאדה בו התגורר בשיחות טלפון. אז בסופו של דבר הפגישה יצאה לפועל – באיחור של שש שעות וחצי. ציפור לחשה לי שהוא פשוט העביר את הלילה עם שתי צעירות בחדרו. כששאלתי אותו על הבילוי, הוא השיב בצחוק מתגלגל. טיפוס מיוחד מאין כמוהו.
לפנייה לכתב/ת 
