מירית הררי: "הסרטן זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיי"
מירית הררי, רעייתו של דידי הררי, קיבלה את הבשורה כי היא חלתה בסרטן הלבלב בספטמבר. בפוסט מרגש בפייסבוק היא חושפת את ההתמודדות שלה עם המחלה
מירית הררי, רעייתו של דידי הררי, גילתה כי חלתה בסרטן הלבלב בספטמבר. היא החלה בקבלת טיפולים למחלה ומשתפת בעמוד הפייסבוק של בית החולים איכילוב את ההתמודדות, הלבטים, והשינוי בחיים שמחלת הסרטן הביאה לחייה.
קיראו עוד:
"סרטן זה כל כך לא אני": האופטימיות של נעה ניצחה את הגידול
"כשהחלטתי להפסיק להיות בדיכאון — ניצחתי את הסרטן"
נפטרה חולת הסרטן שנתנה השראה למאות חולים אחרים
זה הפוסט שכתבה הבוקר:
היי, שמי מירית הררי, בת 51, נשואה לדידי, אמא לשלוש בנות וסבתא לשני נכדים מהממים. בחודש ספטמבר אובחנתי עם סרטן בלבלב. לפני כחודש, הניתוח המורכב להסרת הגידול הופסק באמצע עם גילוי גרורה בכבד. אני מסרבת לדעת באיזה שלב אני, לא מעוניינת לשמוע אלו תופעות לוואי עוד צפויות להיות, מתעלמת מהסטטיסטיקה ולא, אני ממש לא חיה בהכחשה אלא בהחלט יודעת מה המשמעות של המחלה הזו. ואחרי כל זה, אני רוצה לומר לכל מי שקורא אותי – הסרטן זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיי.
כל החיים שלי חייתי בשביל אחרים. עד לפני עשור גם מקצוע רשמי לא היה לי. הייתי הבת של, אשתו של ואמא של. אשת משפחה למופת אמרו עליי. ואני? לא הכרתי את עצמי. בגיל 21 כבר התחתנתי ומיד אחרי הפכתי לאמא והחיים היו סביב הבית, המשפחה והילדים. חיה בצורה מושלמת חיים של אחרים. בגיל 40 התעוררתי על עצמי והלכתי ללמוד קאוצ'ינג ואז גם גיליתי את עצמי מחדש כמטפלת ויזמית. הייתי קמה כל יום בחמש בבוקר והולכת לישון באחת בלילה. עובדת מסביב לשעון ומתזזת מצאת החמה עד השעות הקטנות של הלילה כדי להספיק את כל מה שלקחתי על עצמי ליישם.
.jpg "מירית הררי בבית החולים. לא חיה בהכחשה ( )")
בזכות הסרטן יצאתי ממרוץ החיים המטורף שחייתי בו
ואז קיבלתי את הברקס כשאמרו לי את המילה המפחידה סרטן. אני זוכרת כשרק התאשפזתי וכולם סביבי היו המומים ונסערים, ואני שוכבת על מיטת בית חולים, עם חלוק, בוהה בפלורסנט שבתקרה ודווקא אז מרגישה מה שלא חוויתי שנים – רוגע ושלווה פנימית. הבנתי באותו רגע שבזכות הסרטן קיבלתי סופסוף הזדמנות לחיות את חיי מחדש והפעם רק איך שאני רוצה. מפסיקה לחשוב על כולם ובעיקר משילה מעצמי את הצורך התמידי להיות מושלמת בכל דבר שאני נוגעת בו. בכל השנים שאני פה על כדור הארץ, שכחתי את עצמי - את מירית. ועכשיו, בזכות הסרטן, הצלחתי לצאת לראשונה ממרוץ החיים המטורף שחייתי בו כל השנים הללו וזה לא היה קורה לי אם לא המחלה – המתנה.
אני לא יודעת כמה זמן עוד נותר לי לחיות אבל אני יודעת היום איך אני בוחרת לחיות אותו. האושר שלי היום זה החופש שקיבלתי והשחרור שהענקתי לעצמי מכל טרדות העולם הזה. אני בטוחה שהסרטן הגיע בגלל אורח החיים המטורף שחייתי בו וכנראה הייתי צריכה את הסטירה הזו כדי להבין מה חשוב ואני שמחה שזכיתי לזה עוד בימי חיי כשיש לי עוד מה לתקן. בזכות המחלה אני שוחה בים, מטיילת, מנצלת את הזמן עם המשפחה לבילוי איכותי אמיתי וחיה בעוצמה של שחרור וגאולה שטרם חוויתי בחיי. היום אני חיה את היום בלבד וסופרת כל שניה כדי שתהיה מדויקת עבורי.
תראו את הסרטן כהזדמנות
אני רואה במחלקה האונקולוגית חולים שנסגרים בחדרים, הולכים אבלים וחפויי ראש, מעבירים את הימים בדמעות ובמחשבות על העבר. אני אומרת להם תוך כדי שאנחנו עם הכימותרפיה שזורמת את תוך הגוף וזה אחרי שאני כבר עם שיער שנושר, 10 קילו פחות ובאופן כללי כבר ממש לא נראית כמו אני – תראו את הסרטן כהזדמנות. זה כבר כאן וקיים אז למה לבזבז את מה שנשאר על צער ומחשבות על מה שהיה – אלא על מה שיהיה מעכשיו וזה תלוי רק בנו החולים.
אומרת להם אבל גם מזכירה לעצמי...
תצחקו על המחלה ואפילו על המוות כי אי אפשר להימנע מזה אז עדיף שזה יהיה על השולחן ושנוכל לפחות להיות גלויים עם האהובים שלנו בדבר הכי מהותי בחיים שלנו שהוא הסוף. אני כבר הכנתי מה שצריך כדי שלא אסבול אם אדרדר ולפני שבוע אפילו קניתי לדידי ולי מתנה לרגל 30 שנה ביחד – חלקת קבר משותפת. כשסיפרתי לדידי הוא בכה. "ככה נהיה ביחד גם בעולם הבא" הרגעתי אותו ואז גם הוא לבסוף צחק. אין לכם מושג כמה זה חשוב לצחוק. ותאמינו לי, שאפשר.
.jpg "עם כל המשפחה בבית החולים. אל תחכו למחלה כדי לבחור את הבחירות הנכונות לכם. ( )")
לא משנה כמה רגעים עוד נשארו לי ואני גם לא מתעסקת במה שאפספס אם אמות צעירה. הדבר היחידי שכואב לי זה על אמא שלי. כל השאר אני יודעת שיסתדרו כי עשיתי איתם עבודה טובה עד היום. ולכם, מי שקורא אותי עכשיו, אל תחכו למחלה כדי לבחור את הבחירות הנכונות לכם. תהיו אמיצים, תגשימו את החלומות שלכם כל עוד אתם בריאים וחזקים, אל תחכו למכה כדי להתעורר ובעיקר גם אם חליתם - אל תחנקו מבפנים. ההסתרה הזו רק מוסיפה כאב וצער. תחיו באותנטיות, תפסיקו עם הזיוף, אל תכעסו מידי, תנהלו אורח חיים שפוי, תישנו טוב, תאכלו בריא ואם אתם בני משפחה או חברים של חולים אז בלי פרצוף עצוב או דמעות מולנו כי זה רק פוגע בנו עוד יותר.
ולעצמי אני מאחלת שאמשיך להיות חזקה ולהישאר עוד קצת בעולם הזה כי למרות הכול, עוד מוקדם לי מידי כדי כבר ללכת.
יום הסרטן שמח!
אוהבת,
מירית
לפנייה לכתב/ת 
