"אני לא מכוון להוליווד כי יש לי טראומה מאודישנים"
טום שילינג, גיבור הסרט הגרמני "יצירה ללא מחבר" המועמד לשני פרסי אוסקר, נזכר בילדותו בצד המזרחי של ברלין ומסביר למה יותר קשה לגלם דמות מאופקת: "עדיף לגלם את ואן גוך - כך אתה יכול לחתוך את האוזן". ריאיון
לשחקן טום שילינג הייתה ילדות לא שגרתית בצל חומת ברלין, ועוד בצד המזרחי שלה. אבל אם אתם מצפים לשמוע ממנו זיכרונות קודרים ואפלים ממשטר קומוניסטי קשוח וטוטליטרי, תשכחו מזה. "דווקא יש לי זיכרונות טובים מהילדות", הוא מתעקש במהלך פגישתנו בפסטיבל ונציה האחרון. "גדלתי במזרח ברלין, ממש ליד החומה, וגן הילדים היה ברחוב הצמוד לחומה. לא היה אכפת לי מהחומה כי הייתי בן 7, ולכן בקלות יכולתי גם לפנות לכיוון השני ולראות דברים אחרים. החומה היא הזיכרון הכי חזק שלי מהתקופה ההיא".
אתה זוכר איך הרגשת כשהחומה הופלה ושתי הגרמניות התאחדו?
"כן, אני זוכר. די שמחתי שזה קרה. ההורים שלי לקחו אותי לקודאם, רחוב קניות גדול במערב ברלין, וקנו לי קופסת גפרורים ומכונית קטנה ואחותי הקטנה קיבלה בובת ברבי. היינו מאושרים. התרשמתי ממגוון האורות ומהמכוניות הגדולות".
30 שנה חלפו מאז שהחומה המבוצרת קרסה ואיתה גם המשטרים הקומוניסטים במזרח אירופה, ושילינג ("דור מלחמה") נחשב היום לאחד הכוכבים הגדולים של הקולנוע הגרמני. והנה, בתפקיד החדש שלו ב"יצירה ללא מחבר" הוא חוזר למחוזות ילדותו. שילינג מגלם את קורט, אמן צעיר ממזרח גרמניה, שמצליח לברוח יחד עם אהובתו למערב, ימים ספורים לפני בניית החומה וסגירת הגבול. "לקורט אין התפרצויות רגשיות, ששחקנים בדרך כלל אוהבים. הוא סופח דברים פנימה, והרבה פעמים שותק. הסרט מראה שכדי להפוך את הטראומות שלך למשהו יצירתי, צריך הרבה סבלנות, הרבה חשיבה מחדש וחזרה רגשית. יותר קל לגלם את וינסנט ואן גוך מאשר את קורט, כי כשאתה מגלם את ואן גוך, יש לך משהו לעשות - אתה יכול לחתוך לעצמך את האוזן...".
"יצירה ללא מחבר", שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה ומועמד לשני אוסקרים (הסרט הזר המצטיין והצילום), ויעלה מחר (ה') לאקרנים שואב השראה מהביוגרפיה של גרהרד ריכטר, מחשובי האמנים בדורנו. "הפרטים הביוגרפיים בסרט דומים לאלו של ריכטר, אבל לא מדובר בביוגרפיה - והדמות שלי שונה ממנו", אומר שילינג. "לא פגשתי את ריכטר במסגרת ההכנה לתפקיד. לעומת זאת, ביליתי זמן רב בסטודיו של אנדריאס שון, שצייר את הציורים המופיעים בסרט. אנדראס היה עוזר של ריכטר בשנות ה-80, אז דיברנו הרבה על ריכטר".
ומה גילית מהשיחות האלה?
"שריכטר הוא מישהו שעבודתו מאוד אישית ומישהו שמבקש להסתיר את כל מה שאישי. הוא תעלומה אחת גדולה ולדעתי חלק גדול מהעוצמה והכוח של עבודתו טמון בזה שהוא יודע איך להסתיר את הרובד האישי".
ואם מדברים על רובד אישי, מה אתה הבאת לתפקיד מהניסיון שלך? מחייך האישיים?
"אני תמיד משתדל להפוך את התפקיד לאישי. האמת שבמשך תקופה ארוכה רציתי להפוך לאמן בעצמי. כשהייתי בן 12, מורה לאמנות הבחינה שיש לי כישרון לרישום ואמרה שאני צריך לדבוק באמנות. התחלתי ללכת לשיעורי רישום וצבע וביליתי הרבה מול הקנבס. אף פעם לא רציתי להיות שחקן. אימא שלי היא זאת שראתה שחבוי בי כישרון למשחק. אני לא יודע אם היא צדקה, אבל היא לקחה אותי לאודישנים. אני חייב להודות ששנאתי את האודישנים".
וכך, במשך שנים אחדות, שילינג נקרע בין משחק לאמנות. "חשבתי שאני עומד ללמוד ציור, אבל בגיל 17 עשיתי את הסרט המשמעותי הראשון שלי, והקולנוע הלך ולקח חלק גדול יותר ויותר מחיי. ועדיין, בשנות ה-20 לחיי, התקשיתי עם המקצוע העתידי שלי ותמיד חלמתי להיות אמן, היושב לבדו בסטודיו. כאמן אתה לא צריך להסתמך על עבודתם של אחרים ואתה לא צריך לחכות לתסריטים טובים או לבמאים טובים".
הזכרת שאתה שונא להיחשף לפני 30 איש על הסט. אז איך הסתדרת עם סצנות הסקס ב"יצירה ללא מחבר"?
"למזלי הסצנות היו עדינות מאוד, וקל מאוד להתאהב בפאולה בר, שמגלמת את אהובתי. נוצר בינינו קליק מהרגע הראשון. היא מושלמת ומקצועית, ולמרות שהייתה בת 21 כשצילמנו את הסרט, היא הייתה כל כך חכמה ובוגרת".
ל"יצירה ללא מחבר" אחראי הבמאי פלוריאן הנקל פון דונרסמארק, החתום על "חיים של אחרים", הסרט עטור הפרסים (כולל אוסקר הסרט הזר) ועל "התייר" התמוה והכושל עם אנג'לינה ג'ולי וג'וני דפ. "פלוריאן הוא טיפוס", מאבחן שילינג. "הוא גבוה מאוד ואני חושב שעם שיער הוא שני מטר ושלושים. בצילומים עבדנו עם מאפר מאיטליה שגובהו מטר חמישים - אז כשהם עמדו זה לצד זה זה היה היסטרי. מצחיק מאוד.
"פלוריאן לא מתפשר. הוא ברור מאוד בנוגע לחזון שלו, אדם חזק ואינטליגנטי. ב'יצירה ללא מחבר' הוא רצה לעסוק במספר נושאים – איך מדינה טוטליטרית כמו גרמניה המזרחית, חייה לצד מדינה חופשית למדי, כמו גרמניה המערבית, אבל גם בגרמניה המערבית ניתן היה לראות איך החברה מתמודדת עם העבר, ואיך נאצים לשעבר הצליחו פשוט להיעלם ולהשתלב בחזרה בחברה".
שילינג (37), נשוי ואב לשלושה ילדים, חי בברלין ולא מפנטז על הוליווד. הוא מעדיף לחלום על שיתוף פעולה עם לארס פון טרייר וז'אק אודיאר או לעשות קומדיה גרמנית מוצלחת. "אין לי מספיק דחף לנסות את כוחי בהוליווד, ואני לא בטוח למה. זה לא שלא אשמח אם במאי בינלאומי ירצה לעבוד איתי, אבל אני לא מכוון להוליווד, גם בגלל שחייבים להתחיל שם ממש מנמוך, ולי יש כאמור טראומה מאודישנים. בכלל, אני משתדל לא להצטלם להרבה סרטים. אני מעדיף לנסות להופיע רק בסרטים הנכונים. העיקר הוא האיכות - התחושה שאני יכול להעניק משהו מיוחד לדמות שאף שחקן אחר לא יכול לתת. זו הגישה שלי".
