"בובה רוסית": למות עליה, כל פעם מחדש
נדיה וולווקוב נהרגת וקמה לתחייה שוב ושוב, עד שתפתור את ה"באג" במערכת, שתקע אותה בלולאת זמן אינסופית - או במקרה שלה, תרד לשורש הטראומה שהפכה אותה למי שהיא. למרות שלא מדובר בקונספט חדש, "בובה רוסית" מוציאה ממנו את המירב, בזכות נטשה ליון ("כתום זה השחור החדש"), שמתגלה כבובה האמיתית של הסדרה
נדיה וולווקוב (נטשה ליון) היא מתכנתת מחשבים צינית, חדת לשון, חובבת סמים, אלכוהול וזיונים מזדמנים, והיום הוא יום ההולדת שלה. יום הולדת 36, אם להיות ספציפיים, שנה אחת יותר ממה שהספיקה אמה המנוחה - והמשמעות הסימבולית לא נעדרת מעיניה של נדיה שמתכננת לשתות, לשאוף ולהשכיב את מי שרק אפשר במסיבה שארגנו לה חברותיה הטובות מקסין וליזי (גרטה לי ורבקה הנדרסון). כי לכו תדעו מה יהיה מחר.
אבל עד מהרה, אנחנו למדים בדיוק מה יהיה מחר, וכך גם נדיה: מחר יהיה בדיוק כמו היום, כי נדיה ממשיכה להתעורר באותו היום. ואולי יותר נכון יהיה לומר שהיא ממשיכה לקום לתחייה באותו היום, מאחר ולא משנה מה היא בוחרת לעשות, איכשהו נדיה נהרגת שוב ושוב (וגם אם היא ממש נזהרת, מחכה לה איזה גורל עגום סטייל סרטי "יעד סופי"), רק כדי למצוא את עצמה פוקחת עיניים מול המראה בשירותים המעוצבים של מקסין, רגע לפני הכניסה למסיבה שארגנו לכבודה. אז מה לעזאזל קורה פה, בעצם?
במבט על, "בובה רוסית" לא מציעה כל חדש. הקונספט העלילתי שלה – גיבור שנדון לחיות מחדש את אותו היום שוב ושוב – הוצג עוד ב"לקום אתמול בבוקר" הקלאסי עם ביל מאריי, וזכה מאז לכמה וכמה ואריאציות קולנועיות וטלוויזיוניות, במגוון ז'אנרים (אקשן/מד"ב ב"קצה המחר" ו"קוד מקור", אימה ב"מז"ל טוב"). וגם ברמת השימוש בקונספט הזה, לדרמה הקומית החדשה הזו של נטפליקס אין בשורה של ממש. גם בה נאלץ הגיבור – או הגיבורה, במקרה הזה – לפענח מה גרם לגליץ' במערכת ולתקן אותו כדי לצאת מלולאת הזמן. ועדיין, למרות הרעיון המשומש, מצאתי את עצמי מרותק לגמרי ל"בובה רוסית", גומע את שמונת פרקיה במכה ובעיקר, מתרגש עד כלות מהשימוש שלה בו. איך זה קרה?
עוד ביקורות טלוויזיה:
ובכן, הסיבות לכך הן האופן האורגני והמחויב שבו "בובה רוסית" מנצלת את הקונספט הזה, והכיף שהיא עושה בדרך לתובנותיה. עוד ב"לקום אתמול בבוקר" נאלץ הגיבור לבחון את דרכיו, את ההיסטוריה האישית שלו ואת טעויותיו כדי להשתפר ולהתקדם החוצה מהלופ, אבל הגיבורה של "בובה רוסית" נאלצת לצלול עמוק בהרבה לתוך עצמה, להשיל מעליה את כל שכבות הציניות וההגנה אחת-אחת (ומכאן השם "בובה רוסית") ולמצוא את שורש הטראומה שהפכה אותה למי שהיא כדי למצוא מוצא ממצבה הביזארי הנוכחי. המסע שלה מפחיד ומצחיק, מייאש ומלא תקווה, צפוי לכאורה אבל תמיד מפתיע; דרמות עבר צפות ועולות, בעיות ההווה נגררות אל האור, והעתיד – אם יהיה כזה – אינו ברור.
הסדרה הזו היא בעצם סשן תרפיה ארוך, אחד שחומק ממחוזות הדכדוך והרחמים העצמיים תודות למקבריות המשועשעת והמשעשעת שלו, לפה הג'ורה הנהדר של החוכמולוגית השנונה שעוברת אותו, למשמעויותיו הפילוסופיות (החתול האבוד של נדיה, אוטמיל, לגמרי יכול היה לזכות בשם "שרדינגר"), לרגעים הליריים הלא צפויים שהוא מציע (לילה אחד שחולקת נדיה עם הומלס מקומי ייגע בכם עמוקות) ולתובנה האנושית הבסיסית, החמימה והמנחמת שהוא מציע עם תומו. אפילו אם אתם חושבים שכבר ראיתם את שכמותה בעבר, אתם טועים, אז אל תפספסו את הסדרה הנפלאה והמרגשת הזאת.
