300 קורבנות כל שנה מחוץ למערכת הבחירות

הייתם מעלים על דעתכם שמאות נרצחי טרור לא ישפיעו על נאומי הפוליטיקאים ומצעי המפלגות? כי מהרוגי תאונות הדרכים הם מתעלמים בלי בעיה

ארז קיטהפורסם: 05.02.19 , 16:30

ישראל כץ בראיון לאולפן ynet (צילום: אבי מועלם)

ישראל כץ. במה יש להתגאות?(צילום: אבי מועלם)

הביצה הפוליטית מעלה הילוך לקראת בחירות 2019 וכולם עוסקים בביטחון, מדיניות חוץ, כלכלה, ימין ושמאל, חרדים, ערבים, מרכז ופריפריה. כל מי שיכול להציג איזה בדל של הישג מנופף בו בכל הזדמנות. אלא שבתחום הבטיחות בדרכים אין הצלחה ולכן גם אין במה להתפאר.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

בכל מצעי המפלגות, בשיח התקשורתי ובנאומים, תחום תאונות הדרכים לא נדחק לקרן זווית, אלא פשוט אינו קיים. מוזר הדבר שיותר מ-300 הרוגים בכל שנה לא נתפסים כמשהו שיש לתת עליו את הדעת. הרי אם חלילה היו נהרגים 300 ישראלים בפיגועי טרור, הדבר היה תופס את המקום המרכזי במערכת הבחירות, נאומים חוצבי להבות היו נישאים ואלפי מילים היו נכתבות. אבל כאשר מדובר בתאונות דרכים, אחרי עוד שנה קשה שבה 316 משפחות הצטרפו למעגל השכול, קולם של מנהיגי המפלגות והמעומדים לראשות הממשלה נדם. כאילו נתפס הדבר כדרך הטבע שיש להשלים עם קיומו ולחיות אתו בשלום, משל היה מס שחברה צריכה לשלם בעידן המודרני.

איך זה קורה? מסקר שערכנו עולה ש-79% מודאגים ממצב תאונות הדרכים - הנושא המדאיג ביותר בקרב אזרחים בישראל. הסיבה השנייה שמדאיגה את הישראלים היא מצב האלימות בחברה (77%), והמצב הביטחוני נמצא רק במקום השלישי (69%).

זו הטרגדיה של החברה הישראלית: מקבלי ההחלטות חינכו אותנו במשך שנים שהגורם האנושי הוא האשם הבלעדי בתאונות הדרכים, ולכן זוהי גזירת גורל שעלינו לקבל. אני כופר בדעה זו וטוען כי לא תמיד רק הנהג אשם, אלא למדינה יש אחריות ועליה למלא את חלקה בחוזה הבלתי כתוב בינה ובין האזרח: היא תיתן לאזרח את הכלים והתנאים לנהיגה בטוחה, ואילו הוא יציית לכל חוקי התנועה במטרה לחזור הביתה בשלום. אבל ההסכם זה מופר על ידי שני הצדדים פעם אחר פעם.

"מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ; וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, וְהָיָה כַאֲשֶׁר-אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן", אמר גדעון בן יואש בספר שופטים במטרה להדגיש את חשיבות הדוגמא האישית. יש לדרוש את אותה דוגמא אישית מנבחרי הציבור שאמורים לעצב את המדיניות בשנים הקרובות ולהיות אחראים על החיים של כולנו.

הציבור הישראלי חייב לדרוש ממנהיגיו התייחסות להצלת חיי אדם גם בכבישים. הוא חייב לדרוש מקובעי המדיניות דין וחשבון על הדברים שנעשו, וחשוב מכך - דין וחשבון על הדברים שלא נעשו כדי לצמצם את תאונות הדרכים.

תקציב משרד התחבורה והבטיחות בדרכים הוא השלישי בגודלו מבין משרדי הממשלה, והפנית משאבים לטיפול בקטל בכבישים יכולה להשפיע על חיי כל אחת ואחד מאתנו. תאונות הדרכים גובות מהחברה הישראלית מחיר דמים יקר בכל שנה, כמו גם מחיר כלכלי עצום מהמשק הישראלי. זהו מחיר כבד מכדי להידחק הצידה ממצעי המפלגות או מסדר יומם של הפוליטיקאים.

יש עדיין מספיק זמן לשלב את הנושא בסדר היום הפוליטי לקראת הבחירות הקרובות כך שמי שיעסוק בנושא יזכה לתגמול אלקטוראלי ראוי.