אילו אני חבר ליכוד

קלפיות הליכוד, היום

עשרות אלפי ליכודניקים ההולכים היום להצביע ישפיעו באמת על חיינו. בבחירות לכנסת נתונה תשומת הלב לעומד בראש הרשימה, אך איכות רשימה, בעיקר של מפלגת שלטון, חשובה לא פחות. אילו אני חבר ליכוד - ולצורך העניין אהיה לרגע חבר ליכוד - הייתי מצביע רק עבור כאלה שאינם מביישים את מפלגתנו. כאלה שיכולים לשמש שרים בממשלתנו. ישנם ביניהם שניים-שלושה שיכולים לכהן כראשי ממשלה. ברור, מיותר לומר, איש מהם לא ניחן בידענות של נתניהו, בבקיאות בהוויית העולם ובייצוגיות שלו - אך נתניהו, במצוקתו האישית, חושב עכשיו רק על עצמו, לא עלינו. עוד מעט קט ניפרד או ניפטר ממנו לטובת או לרעת בית המשפט המחוזי בירושלים.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

אחיי וחבריי הליכודניקים, אל תבנו על "הליכודניקים החדשים", אלה מסטולים פוליטיים, הם באו לסלק את נתניהו, אך לא יתמכו בגדעון סער. חבר'ה מחורפנים. תסבירו להם שאם נתניהו שומע מחר שסער במקום הראשון, הוא מרים דגל לבן.

אני אבחר, על פי סדר א"ב, במועמדים הבאים: יולי אדלשטיין, זאב אלקין, אופיר אקוניס, גלעד ארדן, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, צחי הנגבי, ישראל כץ, גדעון סער ויובל שטייניץ. אבחר גם בדוד ביטן. כן, אני זוכר, ביטן מצוי בחקירה פלילית. אבל הוא לא מתחזה, לא מתייפייף, מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל, אין עליו פוזה. ביטן אהוד במשכן הכנסת. פוליטיקאים מימין ומשמאל מייחלים שייחלץ מחקירותיו. ביטן חבר אמת. הוא יהיה נגיש לנו וזמין בכל שעה.

לא אבחר ביריב לוין. הוא דפק את נתניהו פעמיים. הוא הילך אימים על נתניהו ומנע ממשלת אחדות עם בוז'י הרצוג. נתניהו היה מוכן להקפיא את ההתנחלויות שמחוץ לגדר ולבלום את החקיקה האנטי-דמוקרטית. לוין איים עליו שהוא יודח. אתם רשאים לדמיין את מצבו של נתניהו היום, לו הלך אז בנתיב האחדות. אתרוג היה לימון לעומתו. לוין העיד במשטרה בעניין פגישה בהולה וחריגה בבלפור, בתיק 2000, בסוגיית חוק החינמון. בעדותו נתקף שיכחה חשוכה וחשודה. השיכחה הזו הרעה את מצבו המשפטי של נתניהו. היא הדהימה את החוקרים לגבי אמינותו ויושרו של עו"ד לוין השואף להיות שר משפטים.

לא אגע, והייתי ממליץ לכולכם לא לגעת, ביואב גלנט. בשנים האחרונות הוא הוקלט וצוטט מזהיר ללא הרף מפני המשך השליטה ביהודה ושומרון. הוא דיבר על החובה לפנות התנחלויות. הוא התנסח בתקיפות וברהיטות - התפלאתי שמפלגת העבודה או מרצ לא השכילו לגייסו לשורותיהן. הוא צידד בהקמת מדינה פלסטינית, שתחלץ את החזון הציוני מאסון המדינה הדו־לאומית. הוא תקף את נפתלי בנט ועשה ממנו עפר ואפר כשבנט הציע לספח רבע משטחי השומרון. והנה כעת, לא להאמין, כשהוא זוחל כשפיפון עלי דרך אל הליכוד, הוא מטיף לספח את הגדה המערבית כולה ולהחיל עליה את החוק הישראלי.

גלנט "חשף", מבלי לדעת שהוא מתועד, שהיועץ המשפטי לשעבר וינשטיין ומבקר המדינה לשעבר לינדנשטראוס חסמו את מינויו לרמטכ"ל משום שהם נסחטו(!). בום. טראח. אחר כך טילפן לווינשטיין בקול בוכים ותחנונים, מרוח כמו מרגרינה, לבקש סליחה. רק מוח מפותל כשל אהוד ברק יכול היה לחשוב על גלנט כרמטכ"ל. תמיד, עוד בטרם הפך לטייקון של קנאביס, התמחה ברק במהלכים פסיכו־אקטיביים. הוא ידע שגלנט יהיה חסר סמכות ותוקף במטה הכללי, וחשוד כאיש "פורום החווה" אצל נתניהו. ברק רצה רמטכ"ל שיהיה פלייסטיישן פרטי שלו ולא פליימייקר של צה"ל והקבינט הביטחוני.

גלנט הפריח איום אפל וחלול, שהוא יודע ובני גנץ יודע ואלפי קצינים יודעים למה גנץ שותק(!) - זו הייתה אמירה שפלה מאין כמוה. נדמה לי שרוזנשטיין לא היה מעז להתבטא כך על אברג'יל, ומוסלי לא על דומרני. גם קנאה קשה כשאול לא תחפה על היציאה הזו.

חברים, אם בעתיד הקרוב או הרחוק יתחולל, לא עלינו, מהפך ואם ה"סמול" יעלה, חס וחלילה, לשלטון - תראו שגלנט יבגוד ויחתור אל ה"סמול" במהירות. נכון, הוא ימצא שם את מירי רגב, היא תקדים אותו ביממה.

• אמנון אברמוביץ' הוא עיתונאי חברת החדשות
  

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com